פיתוח האישיות
איבד את שתי ידיו ושתי רגליו ומצהיר: "אני לא מרחם על עצמי!"
ביום הולדתו ה-25, טראביס מילס התעורר בבית חולים אמריקאי וגילה שנותר בלי גפיים. את ההתמודדות עם הפציעה הקשה הוא מינף לקריירה של מרצה מעורר מוטיבציה – ולעזרה לנכים אחרים
- הידברות
- פורסם י' תמוז התשע"ז |עודכן
טראביס מילס
את יום הולדתו ה-25 טראביס מילס בילה בבית חולים. למעשה, באותו יום הוא התעורר מניתוח ושמע בשורות קשות מנשוא: פיצוץ ממנו נפגע כחייל אמריקאי באפגניסטן גזל ממנו את כל ארבעת הגפיים שלו.
כשהתאושש מעט מההלם, מילס קרא לאשתו וביקש ממנה לקחת את ביתם התינוקת, לארוז את חפציה, ופשוט לעזוב אותו. "לא רציתי שהיא תצטרך לשאת את העול הזה", הוא מסביר.
הפציעה ממנה סבל מילס היתה כה אנושה, שבשדה הקרב הוא היה בטוח שלא ישרוד. הפצצה שהתפוצצה תחתיו פוררה את הרגל והיד הימניות שלו, חתכה את פרק היד השניה וכרתה כמעט לחלוטין את הרגל השמאלית. בעוד הוא מדמם בכל גופו, מילסס השתמש במה שנותר מיד שמאל שלו כדי להזעיק עזרה במכשיר הקשר – כדי להציל את שאר אנשי הצוות שלו.
"חובש הגיע אלי ואני ניסיתי לדחוף אותו ממני. אמרתי לו: "דוקטור, אתה לא תצליח להציל אותי. אין שום סיבה לנסות. זה בסדר, אני מקבל מה שקרה. רק תגיד למשפחה שלי שאני אוהב אותם ואל תבזבז זמן".
אבל החובשים התעקשו, על אף שכבר כשהגיע לבית חולים שדה הוא איבד גם את הרגל השניה. יומיים לאחר מכן נכרתה גם זרועו השמאלית. מילס נותר בלי זרועות – ובלי רגליים.
על אף הפציעה הקשה, בני משפחתו לא משו מצידו. אשתו, קלסי, לא התכוונה לעזוב אותו. "היא הסבירה לי שזה לא עובד ככה". מילס מייחס למשפחתו התומכת את התאוששותו מפציעה כה קשה שדרשה שיקום ממושך. בנוסף לתמיכה של אשתו, ביתו בת השישה חודשים הצהילה את רוחו, וחמיו עבר לגור איתו במרכז הרפואי ופיקח על בניית בית חדש שיתאים למוגבלויות החדשות שלו.
כיום, מילס עובד כמרצה שנמצא בדרכים 165 ימים בשנה, מעורר מוטיבציה אצל קהלים שונים שנדהמים לגלות מה אפשר לעשות עם כוח רצון. תודות לנחישות ולפרותזות המתקדמות שלו, הוא גם מחליק על שלג, רוכב על אופני הרים ומשיט סירות.
הכרת הטוב שהוא מרגיש על התמיכה המשפחתית בה זכה הביאה אותו לייסד קרן צדקה שתאפשר לו להקים אכסניה שתהווה רטריט לחיילים פצועים שלא היו בני מזל כמוהו. 56 חיילים כאלה, יחד עם בני משפחותיהם, יתארחו שם בחינם בקיץ הקרוב. מילס מתכנן עבורם תוכנית הכוללת מחנאות, דייג וקיאקים. הוא מתכוון להוכיח להם שעל אף הפציעה – אין סיבה שימנעו מהשתתפות בפעילויות משפחתיות.
"הוא יודע שלא כל מי שנפצע בצבא מקבל אותה תמיכה מהמשפחה שלו", אומר חמיו, קרייג באק. "וזו הדרך שלו להעביר הלאה את מה שהוא עצמו קיבל".
ומה שהוא קיבל, אומר מילס, הביא אותו לגישה בה הוא אוחז היום. "אני לא מסתכל על עצמי ומרחם על עצמי. אני אומר לאנשים אף פעם לא להתייאש, לא לוותר, ותמיד להמשיך לדחוף קדימה".