ניסים ונפלאות בבניית בית מדרש: כוחה של אמונה בה’

לפני למעלה מארבע שנים, בהיותי אברך בישיבת "כסא רחמים", שמתי לב שאין באזור מגורי מקום ללמוד תורה בשעות הערב לציבור הרחב, עלתה בליבי המחשבה להקים מקום שבו כל אדם שיחפוץ ללמוד תורה ולהתחזק, תהיה לו את האפשרות להגיע למקום וללמוד כאות נפשו, בכל שעות היממה.

וכן מצאתי שאין שיעורי תורה לנשים באזור, לנשים הצמאות לשמוע את דבר ה'. וחוסר גדול בשיעורים בנושא אמונה וביטחון ועבודת המידות, וכן בשלום בית.

זמן רב חיפשתי מקום מתאים לבית מדרש.

עד שמצאתי שטח ריק בגודל ארבע מאות מטר רבוע שנמצא במיקום טוב, רק שלאחר ברור קצר התברר שהבעלים דורש סכום של עשרת אלפים שקל לחודש, וזאת ללא מבנה וללא תשתיות.

כמובן - שבתחילה חששתי מאוד, מנין אברך פשוט כמוני יביא בכל חודש סכום שכזה? וזאת ללא הוצאות הבית מדרש עצמו!

התייעצתי אם חברים ומכרים, וכולם ללא יוצא מן הכלל ענו לי פה אחד:

"אתה נורמלי?! להתחייב למשך שלוש שנים על סכום כזה? מהיכן תביא את הכסף?

אבל כמו שכבר סיפרתי לכם, פסוקי הביטחון שכנעו אותי שלקב"ה יש מספיק כסף בשביל כל העולם, אז ודאי שיש לו מספיק גם להתחייבות זו.

ללא חשש הגעתי לפגישה עם בעל הנכס, כשאני אברך פשוט עומד מול איש עסקים ידוע, ואומר לו אני מתחייב לך על כל התשלומים, בתחילה ניסה בעל הנכס להבין מנין הביטחון הזה ושאל: "כבודו יכול לממן כאלו הוצאות בכל חודש?".

התפללתי בליבי לבורא יתברך שייתן לי את המילים הנכונות שיכנסו לליבו.

עניתי - "בוודאי! יש לי אבא עשיר".

"איך קוראים לו?" – הוא שאל בתמיהה.

"מלך מלכי המלכים הקב"ה שאני רוצה לבנות בית בשבילו! נראה לך שהוא לא ישלם?".

הסתכל עלי בעל הנכס כלא מבין מהיכן הגעתי בדיוק, וסיים "תן לי לחשוב על זה ואחזיר לך תשובה".

חזרתי לביתי בהרגשה שעל פי דרך הטבע אין סיכוי שיבחר דווקא לי להשכיר את השטח, ובמיוחד שהוא הזכיר לי במהלך השיחה שישנם הרבה אנשי עסקים שמעוניינים להשכיר את השטח. אבל ידעתי שביד הבורא יתברך לשנות דעות בני אדם, ואם רק אתחזק בביטחון אמיתי בישועתו היא תגיע.

ושוב חזרתי לשקוע עם עצמי בספר "חובת הלבבות", פתחתי שער הביטחון כדי לקבל קצת כוח ולא להתייאש.

עברו כמה ימים והטלפון מצלצל כשעל הצג מופיע מספרו של בעלי השטח.

עניתי - ותפילה חרישית לבורא עולם בליבי – "אנא אבא שבשמים, בשרני בשורות טובות".

ממש כמו ילד קטן.

"תגיע מחר למשרדי בשעה ארבע ונפגש" – התחיל את דבריו בשמחה... וניתק!

במהלך הפגישה סיפר לי היהודי: "כל מי שהתייעצתי איתו אמר לי לא להתעסק אם בית מדרש, ובוודאי לא לסמוך על אברך צעיר שמבטיח הבטחות שיוכל לעמוד בתשלומים, אבל משהו בתוכי אמר לי להשכיר דווקא לך את השטח, מצאת חן בעיני" – סיים את דבריו.

"יש בורא לעולם" – עלתה מיד צעקה בליבי.

הודיתי לו על האמון שנתן בי, ולאחר משא ומתן מיגע על כל פרטי השכירות בסייעתא דשמיא בלבד, חתמנו על חוזה למשך שלוש שנים.

אם חשבתם שמזה נסתיים הסיפור, האמת שהוא רק בתחילתו.

הימים היו שבוע קודם ראש השנה, כשאני והגבאי הנאמן שלנו ר' משה בן ששון נר"ו רוצים מאד שכבר בראש השנה נזכה להתפלל במקום החדש.

אולם היו לנו שתי בעיות עיקריות, האחת אין כסף לקנות קרוואן, והשנייה, מהיכן נביא קרוואן מוכן, שראוי לקיים בו תפילות ראש השנה, ובנוסף צריך לארגן ספרי תורה, שולחנות, כסאות, תיבה, סידורים ועוד.

בדרך כלל בזמנים שכאלה, כדי להתחזק, אני מוסר שיעור בביטחון בה', ושואל את הציבור מה אתם אומרים? עד ראש השנה הקב"ה יכול לסדר לנו כסף לקרוון? ולמצוא לנו קרוואן מתאים? ולמלאות אותו בכל הנדרש? ובנוסף להצליח לחבר לו חשמל, ביוב, וכל התשתיות הנצרכות?

בוודאי! - עונים כולם פה אחד. "בטח שהוא יכול, אבל מי אמר שמגיע לנו?"

"לבורא יתברך מגיע הכל, ואם נעשה את זה בשבילו זה יקרה".

התקשרתי לחברה שמייצרת קרוונים לשאול כמה זמן ייקח להם להכין קרון שמתאים לבית כנסת.

"חודש" - ענו לי בחברה.

שלפתע הם אומרים לי – "אבל ב'מקרה' יש אצלנו קרון שהוזמן לצורך בית כנסת, והעמותה פשטה רגל, אם תרצה תוכל לבוא ולראות".

"אני מגיע עכשיו" - סיימתי את השיחה.

קראתי מיד לרבי משה הצדיק, ונסענו לכיוון החברה, כשהגענו, לא האמנו למראה עינינו, קרוואן חדש שיוצר במיוחד עבור צרכי המתפללים עם מקום לארון קודש, ועם תאורה מוכנה, ושירותים מוכנים לחיבור למערכת הביוב.

ולא תאמינו... אבל הקרון בדיוק בגודל המתאים לשטח שהשכרנו.

נכנסנו למשרדים לשאול כמה עולה הקרוואן? "מאה ושלושים אלף שקל" ענה לנו בעל הבית.

לאחר דין ודברים הסכים להוריד למאה עשרים וארבעה אלף ש"ח, שבכיסי יש עשרת אלפים ש"ח שאספתי, היה זה ביום שישי.

הרגשתי באותם רגעים שאם הבורא יתברך סידר שתהיה עמותה שתזמין קרון שמתאים בדיוק לשטח שלנו, אז בוודאי שישלח את הכסף עבור הקרוואן, סיכמתי עם בעל הבית ביום ראשון אנחנו באים לקחת את הקרוואן.

אותה שבת הייתה פשוט מדהימה, כל אחד שפגשתי וסיפרתי לו על כוונתי נרתם מיד והתנדב, וכדי שנבין את גודל הנס מדובר ב"אברכים" שתרמו סכומים עד עשרת אלפים ש"ח לאדם, וכך גם בשיעורים בשבת דברתי על חשיבות הדבר, וכולם פתחו את ליבם.

עד שבמוצאי שבת הגענו לסכום של שבעים אלף ש"ח!!!

ביום ראשון בבוקר מגיע אלי אברך ואומר לי: "יש לי ששים אלף ש"ח שאני לא צריך כעת, ואם תרצה אוכל להלוות לך לתקופה של שנה".

באותו רגע הרגשתי כאילו השם יתברך נותן לי נשיקה, ואומר לי "אל תדאג תמשיך להאמין לי ואני מאחריך".

ביום רביעי באותו שבוע חל ראש השנה, בזמן שהקרון הורד אצלנו בליל יום שני, למחרת הגעתי לשטח כדי לבדוק איך אפשר לחבר את תשתיות החשמל, (השטח היה ללא תשתיות חשמל ומים), ומה רבה הייתה הפתעתי כשראיתי כחמישה עשר בעלי מקצוע שהגיעו מכל האזור כדי לעזור בחיבור התשתיות והכנת הקרקע בכניסת בית הכנסת.

עוד באותו היום השגנו שני ספרי תורה וכספת בכדי לאכסן אותם, ביום למחרת התורמים זרמו, הראשון הביא כסאות, השני הביא שולחנות, סידורים, בימה לספר תורה.

עד שביום שלישי בלילה בית המדרש היה מוכן לקבלת המתפללים, כמובן שתפילות ראש השנה היו מרגשות מאוד עבורי, כשבית המדרש מלא מפה אל פה.

קוראים יקרים!

אל תחשדוני שעלה במחשבתי שיש לי יכולת אישית או כסף להקים מפעל שכזה, ובטח שלא לנהל אותו, אלא ודאי לי שאני כולי בובה שמנוהלת על ידי בורא עולם, וכל המעשיות שהבאתי בספר זה הם חסד ה' עמי, מתחילתן ועד סופם, וכל מטרת הסיפורים כדי שנדע בליבנו שגם אדם שאין לו הבנה מיוחדת באסיפת כספים (כמוני), ובוודאי שלא מבין בניהול אנשים, ואפילו מתבייש לדרוש מאנשים לעשות דברים, ואינו מקושר אם אנשי הממשל, אם רק יישא עיניו לבורא יתברך, ולא יפחד להשליך עצמו עליו בוודאי שיצליח.

בתפילות הימים הנוראים המשיך הציבור היקר ותרם בעין יפה, עד שלאחר החגים היה בידי סכום של שלושים אלף ש"ח, הסתפקתי מאוד האם להמשיך ולבנות את המאתיים מטר הנותרים שבשטח או להסתפק בזה ולהחזיר קודם את החוב שלקחתי על עצמי.

בשבת שלאחר מכן כאשר ראיתי שאין מקום לכל המתפללים, ובמהלך השיעורים יהודים נשארים בחוץ מחוסר מקום, הבנתי שהבורא יתברך מעדיף שנמשיך בבניה, ולכסף הוא כבר ידאג.

ספק נוסף קינן בליבי, לאחר שביקשו ממני כמה אברכים באזור לפתוח כולל, כולל שבו לומדים הלכה ומידות טובות ואהבת ה', האם לפתוח כולל ולעכב את המשך הבניה, או קודם לכן לבנות.

ואני כדרכי בשיעור הראשון לאחר השבת דיברתי בנושא הביטחון, והבאתי את ספקותי בפני הציבור עד שקם יהודי ואמר:

"כבוד הרב האם יש מעצור לה' יתברך מלתת לך כסף גם לכולל וגם לבניה".

דבריו חדרו לליבי הודיתי לו על דבריו, ולמחרת כבר נאספו חמישה עשר אברכים שנרשמו לכולל החדש.

עד היום איני יודע להסביר מנין הגיע הכסף, אבל בחנוכה אותה שנה חנכנו כבר את בית המדרש הגדול, והכולל גדל לעשרים אברכים, כשבינתיים הספיק הבורא יתברך לשלם גם את החוב (ששים אלף ש"ח) שלקחתי עבור הקרוואן.

אבל דבר אחד אני יודע שמאז ועד היום אני לומד ומלמד בכל יום אמונה וביטחון, ובכל פעם שיצר הרע קופץ עלי ומפחיד אותי - איך תשלם את כל ההתחייבויות שלך? למה אתה מקבל אברך נוסף? אז בא השיעור בביטחון וגורם לי לסלק את הפחדים, ולהעז לזרוק את הפחדים על הבורא יתברך.

היום אני יכול להעז ולומר, מי שרוצה לראות שיש בורא לעולם ועד כמה הוא אוהב אותנו, שיבוא לבית המדרש "יביע אומר" בר"ח עוזיאל ארבעים ואחת בבני ברק, כיום לומדים בכולל "שמונים וארבע" אברכים כשהמשכורות בסוף החודש מגיעות לכמאה אלף ש"ח, וזאת בנוסף לתשלום השכירות חשמל והוצאות נוספות שיש בבית המדרש.

ואני הקטן משתדל ברוב היום לשבת וללמוד, והשתדלותי העיקרית היא בהתחזקות באמונה ובטחון בבורא יתברך בכל יום.

ובכל עשירי לחודש כשמגיע זמן תשלום המשכורות לאברכים היקרים, עיני נשואות אליו יתברך בתחנונים, משום שיודע אני שאין בידי ובכוחותיי, שום אפשרות שבעולם להשיג סכום שכזה, וכל כולי תלוי ברחמיו יתברך.

וכך מידי חודש בחודשו אני חייב לזרוק את עצמי עליו יתברך, והוא ברחמיו המרובים גרם שלא איחרו המשכורות לאברכים עד עתה, ובכל חודש אני זוכה להרגיש נשיקה מהבורא יתברך.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס.