"נותרה לי שנת חיים אחת. מה לעשות בה?" - מה השיב הרב שטיינמן?

בטורו השבועי של הרב שמואל ברוך גנוט בעיתון 'יתד נאמן', מספר הרב גנוט על שיחה מיוחדת שערך עם רבו, הגרש"מ דיסקין זצ"ל, מראשי ישיבת 'קול תורה'.

היה זה שנה לפני הסתלקותו של הרב דיסקין, שהיה כבר חולה מאוד. "על פי הרופאים, בדרך הטבע לא נותר לי זמן רב לחיות", סיפר הרב דיסקין לרב גנוט. "הסתפקתי קשות בשאלה: יש לי חיבור טיוטה מוכן על מסכת זבחים, ואני חפץ לסדרו כדי שיודפס, כחלק שני לספרי 'משאת משה'. מנגד, תלמידי ישיבת 'קול תורה' מצפים שאגיע מדי יום לישיבה. השאלה היא: האם לשבת בבית ולעמול, לכתוב ולהדפיס את חיבורי על זבחים, או שאולי עדיף להגיע כמנהגי לישיבה מדי יום, ולדבר בלימוד עם הבחורים".

אכן, שאלה קשה, והרב דיסקין החליט לשאול את הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, כדרכו בכל שאלה. ישנם גדולי עולם שחיברו חיבורים וספרים, אך מנגד אינם עוסקים בהרבצת תורה לתלמידים צעירים בישיבות. מאידך, ישנם גדולי תורה שמלמדים בחורים, אך לא הוציאו את חידושיהם לאור הדפוס. מרן הרב שטיינמן הוא גם ראש ישיבה וגם מחבר ספר. כך שמלבד גדלותו, עומק דעתו ועבודת ה' המיוחדת שלו, הרי מבין הוא היטב את צדדי הספק, מתוקף שייכותו לשני סוגי הרבצת התורה הללו.

הרב דיסקין ניגש אל בית הרב שטיינמן, שחכך בדעתו והכריע ש'קול תורה' עדיפה. הנוכחות המיוחדת של הרב דיסקין בהיכל הישיבה ועומק הסוגיות שילובנו בעזרתו עדיפים על עוד חלק נפלא של ספרו 'משאת משה', למרות המעלה העצומה של הדפסת חידושי תורה.

הרב גנוט מסיים את דבריו: "עולם התורה הפסיד את 'משאת מלך' על זבחים, אך מאות בני ישיבת 'קול תורה' הרוויחו עוד שנה של לימוד תורה מרומם במחיצתו של מורם ורבם".  

מה מרוויחים מלימוד תורה, והאם גם נשים חייבות ללמוד תורה?