האדם הוא עולם קטן: הקשר בין האדם לבריאה

הרצון האלוהי לדמות את הנברא לבוראו, מתבטא גם בכוח ההשפעה שבדיבור על המציאות הכללית, להועיל או להזיק, לבנות או להרוס, בבחינת האמור: "מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד לָשׁוֹן". כוח זה מהווה חלק מהיכולת הנוספת הייחודית לאדם, הלא היא יכולת הבחירה שנתן הבורא ביד הנברא: לבחור בטוב או ברע. כדי שכשיעמוד בפני התמודדות עם ניסיונות החיים, יבחר בטוב ויקבל שכרו בזכות – בתמורה לעבודתו, ולא בחסד שיש בו בושה, כקבלת צדקה.

ומכיון שכל הבריאה נועדה לאתגר את האדם, ובכך לסייעו להתרומם ולהגיע לדרגת שלימותו הרוחנית אשר לשמה נברא, לפיכך כל הבריאה כפופה אליו וניתנה בידו היכולת לשלוט בה. בידו להפריחה ולבנותה ובידו לקלקלה ולהורסה. בכל היצורים בעולם אין עוד יצור בעל יכולות עליונות כאלה.

ומכיון שהאדם הוא מרכז וסיבת הבריאה, כל מה שנמצא בעולם הגדול, נמצא גם בעולם הקטן, הלא הוא האדם. כדי שמתוך שהוא מכיל בתוכו את כל מרכיבי הבריאה (כפי שיבואר בהמשך), יידע להכיר את העולם כראוי – מתוך עצמו, ולהתמודד עם מגוון הניסיונות שבעולם. כך גם יזכור תמיד כי בהיותו כולל בתוכו את כל העולם והוא שורש ומרכז היקום, הרי באמצעות מעשיו הרוחניים והגשמיים חורץ הוא את גורל הבריאה. כך יידע להעריך את עצמו ואת כוחותיו האמיתיים כראוי, וממילא יכיר בגדולתו ובאחריות המוטלת עליו.

ונפרט: העולם הגדול מורכב משכבת שלד סלעי קשה, אשר מצופה בעפר-אדמה, שעל חלקו צומחים יערות, חלקו מדבריות, וחלקו דליל-צמחיה.

אף האדם עשוי שלד עצמות קשה, ומצופה בשר שיסודו עפר מן האדמה, שעל חלקו צומחים 'יערות' שיער, חלקו 'מדבריות', וחלקו אזורים 'דלילי-צמחיה'.

וכשם שיערות העולם רוחשים בעלי חיים, אף ביערות האדם יכולים לרחוש בעלי חיים...

כשני שליש מהעולם - מים, וכן כשני שליש מגוף האדם - מים.

פנימיות כדור הארץ רוחשת פעילויות ביולוגיות ותזוזות שונות, ואף פנימיות האדם רוחשת פעילויות ביולוגיות ותנועות שונות.

בעולם מצבורי אגמים וימים, זרימה בנהרות ובנחלים, נביעה ממעיינות חמים ונביעה ממעיינות קרים, ישנם מתוקים וישנם מלוחים, יש הנובעים במתינות ויש גייזרים מתפרצים. ואף באדם מאגרי נוזלים שונים, זרימת נהרות עורקים ונחלי ורידים, מעיינות הנובעים נוזלים חמים, ומעיינות הנובעים נוזלים קרים. ישנם מתוקים וישנם מלוחים, יש הנובעים במתינות ויש מתפרצים.

אדמת העולם מכילה ברזל וסידן ואבץ ומגנזיום ועוד חומרים שונים, ואף גוף האדם כן.

העולם מכיל בעלי חיים שונים שלכל אחד מהם תכונה אופיינית וייחודית הקבועה בו, מבלי שיוכל להשתנות ולקבל את אופי זולתו. כך למשל השפן לא יוכל להיות עַז כנמר, והנחש לא יוכל להיות אדיש כחמור. ואילו האדם בטבעו יכול לכלול בתוכו את תכונותיהם של כל בעלי החיים, לטובה או לרעה. הוא מסוגל להיות גיבור כארי, ערמומי כשועל, פחדן כשפן, עז כנמר וכדומה. ואם רק ירצה, יוכל ללמוד ולאסוף לעצמו את כל התכונות הטובות ולהשתמש בהן במקומות הנכונים, לעצב את אישיותו, ולתקן את מידותיו כרצונו.

והנוגע לענייננו יותר מכל הוא: כל בעל חיים קיבל יכולת הגיית אותיות מסויימות אשר מי שמבין את סודן, יוכל לדעת על פיהן את תכונותיו המיוחדות של אותו בעל חיים. ואילו האדם קיבל את יכולת הגיית כל האותיות משום שהוא כולל בתוכו ובתכונותיו את כל מרכיבי הבריאה.

ועתה נוכל להבין את פשר הדיבור האנושי, ומשמעותו העמוקה.

מכיון שבצירופי האותיות שבדיבור האלוקי נברא היקום וכל אשר בו, קיבל נזר הבריאה – האדם - מבוראו אשר בראו בצלמו, את היכולת לדבר. ובלימוד סוד האותיות שבהן נברא העולם, קיבל האדם את סוד ה'צופן' של כל הבריאה (!). והיות שכל מציאות הבריאה תלויה בצירופים אלה, הרי בעצם יכולתו של האדם לדבר בכל האותיות, קיבל את היכולת להתערב בצופן היקום ולשנותו לטובה או חלילה לרעה.

לפיכך כוח דיבורו של האדם גדול ועצום הוא עד כדי יכולת ליצור או לשנות מציאות. וזה סוד כוחם של התפילה והברכה ולימוד התורה בדיבור. שהרי פיו של האדם כמוהו כמכשיר קרינה רב עוצמה שקרינתו אינה נראית, אולם בכוחו להשפיע על המציאות ולשנותה. משום כך נצטווינו להתפלל בכל יום, וללמוד תורה. ובתורת הקבלה מבואר בהרחבה כי דיבורי התפילה ולימוד התורה של האדם מחברים אותו ואת כל הבריאה עמו, לבורא העולם, והוזהרנו שלא לפתוח פה לרעה, וקיבלנו שאופן התגשמות חלומות האמת לטובה או לרעה תלוי בפתרון הפה,  ושניבול הפה ממיט אסון על האדם, ועוד.

*  *   *

ומהדיבור, נעבור להתבונן בכתיבה.

בנוסף לתקשורת הבין-אנושית באמצעות דיבור בפה, קיבל האדם יכולת נוספת: להביע את רצונו ורעיונותיו באמצעות כתיבת סימנים הנקראים בשם: אותיות. כמו הדיבור, גם שורשה של יכולת מדהימה ומיוחדת זו - לכתוב אותיות המצטרפות למילים שתוכן רעיוני יצוק בהן - נעוץ בנשמתו העל-טבעית של האדם. שכן מערכת הכתיבה פלאית היא כמו מערכת הדיבור, וייחודית למין האנושי. וכן מבואר במשנה שהכתב הוא אחד מעשרת הפלאים שנבראו בסיום מעשה הבריאה, בערב שבת בין השמשות.

במקורות רבים בתורת הקבלה מבואר שכתב צפנים בראשיתי זה הוא הכתב המרובע הנקרא כתב אשורי וכיום נכתבים בו ספרי-התורה, ורק כאשר נוצרו השפות השונות בבבל, ככתוב בתורה, נוצרו גם צורות הכתיבה השונות. כמובא בפרקי דרבי אליעזר: "ירד הקב"ה ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו [הם הממונים על שבעים אומות היסוד], ובלבל את לשונם לשבעים גויים, לשבעים לשון, כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו". (מקור השפות והכתבים השונים, לפי היהדות ולפי המחקר המדעי, נידון בהרחבה להלן בפרק א').

באותיות מקוריות אלה שבהן נברא העולם, טמונות הארות רוחניות גבוהות השונות במהותן מכל סוג של אנרגיה ברמות הגבוהות ביותר הנתפסות במושגינו. לכן צירוף האותיות יוצר צירוף כוחות שונים שתוצאתם מציאות של ממש, וזהו סוד הבריאה. כל שאר האותיות שנוצרו עקב בלבול השפות והכתב, אינן אלא סימני כתיבה ללא שום הארות וכוחות פנימיים (סוד כוחן של האותיות המקוריות מבואר בהרחבה להלן בפרק ב').

ומכיון שהארות רוחניות אדירות אגורות ואצורות באותיות, הרי שמו של כל אחד מאיתנו מבטא, על-פי האותיות המרכיבות את שמו, את צינורות השפע הרוחניים המיוחדים לו אשר אליהם הוא מחובר (ויתבאר בהרחבה להלן בפרק "סוד שם האדם").

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.