הרב ניסים נפתלי: "השוטר אמר לי: מה זו השבת הזו שבשבילה אתם חוטפים מכות?’..."

הרב ניסים נפתלי, ראש מוסדות 'מדרש בית נשיא' בראשון לציון, גדל כילד חרדי בשכונה חילונית מאד בתל אביב. "חינכו אותנו לפעול למען הכלל ולקדש שם שמים", הוא מספר. "זה היה החינוך גם בבית וגם בתלמוד תורה. תמיד הדגישו לנו שדווקא בגלל שאנחנו גרים באזור כזה אנחנו צריכים לשמש דוגמה לאחרים. את המסר הזה הפנמתי מאד"

כצעיר שטרם נישא, הוא חלם שיקדיש שבתות להקהיל קהילות ולמסור שיעורים לבעלי בתים עובדים שבשבת מתפנים ללמוד. אלא שהמציאות אחרי הנישואין נראתה אחרת. "אחרי החמין הייתי נופל למיטה, צועק 'איך נפלו גיבורים' ונרדם. הרגשתי תמיד שאני יכול וצריך לעשות יותר".

השינוי בחייו התחיל בשנת תשמ"ז, אז הפכה ירושלים בשבתות לזירת מאבק במסגרת ההפגנות על כביש רמות. "אני הייתי כמו קצין בהפגנות הללו. אחרי אחת ההפגנות בשבת בצהריים, שוטר התלווה אלי הביתה והתעניין לדעת: מה הקטע שלכם? על מה אתם חוטפים פה מכות כל שבוע? עניתי לו: 'על שמירת שבת!'. בתגובה, הוא שאל מה זה שבת. התחלתי להסביר לו תוך כדי שאנחנו מתקדמים לכיוון הבית. כשהגענו אמרתי לו: 'עכשיו זמן סעודה שלישית, בוא תעלה ותאכל איתנו'. הוא אמר שהוא בתפקיד ולא יכול, אבל אז פנה אלי בדמעות: 'למדתי בחינוך חילוני ולא לימדו אותנו כלום על השבת. עכשיו שאני רואה אתכם מוסרים נפש על זה אני מבין שמדובר בדבר גדול ולכן אתם נאבקים על זה'".

הרב נפתלי עלה הביתה והחלטה נחושה בליבו. "החלטתי שתם עידן ההפגנות, התחיל עידן ההסברה. אם בארץ ישראל לא יודעים מהי שבת צריך פשוט לצאת ולהסביר. החלטתי לעזוב את ירושלים וללכת לגור באזור שבו דרושה פעילות קירוב, אבל מחשבות לחוד ומעשים לחוד..."

בסופו של דבר, יצאה התכנית לפועל רק אחרי שנה, כשהוא נפל למשכב והיה רתוק למיטתו במשך חודשיים. "באותו זמן יצא המכתב של הרב שך זצ"ל על כך שמצב החילוניים חמור מאד וכל אחד יכול לעשות ככל שאפשר למענם. קראתי לאשתי ואמרתי לה שהמכתב הזה בשבילי – אני מבריא ועובר לעיר חילונית לפעל למען קירוב".

בתחילה עבר הרב נפתלי לרמת השרון, בה חיפשו רב וחזן. "עברתי דירה מירושלים לרמת השרון. אחרי שנה הילדים שלי הגיעו לגיל תלמוד תורה אז עברתי לבני ברק כשאני ממשיך להגיע מידי שבת לרמת השרון. היתה ממש סייעתא דשמיא גדולה: בא אלי יהודי מסינגפור ושאל במה הוא יכול לעזור לפעילות. אמרתי לו שאני צריך דירה במרכז רמת השרון שבה יתקיימו חוגים ופעילויות במשך כל השבוע, ובשבת אני ומשפחתי נהיה שם. והוא אכן מימן את זה".

בהמשך הגיע אל הרב יהודי אמריקאי שביקש גם כן לסייע והרב נפתלי, הפעם שאפתן יותר, אמר: "אני צריך בניין שלם לפעילות תורנית". להפתעתו היהודי נתן סכום מכובד כדי לייסד את קרן הבניין. "כשהייתי בארצות הברית מסרתי דרשה בנוכחותו, ולאחריה הוא אמר לי: "אני לא משוגע. תדע לך שלפני 12 ששנים הייתי בישיבת פורת יוסף אצל ראש הישיבה שלך, הרב יהודה צדקה. הרב שלך הצביע עליך ואמר לי: אתה רואה את הבחור שיושב פה? עוד כמה שנים הוא יעשה משהו ואתה תעזור לו". זה היה שנתיים אחרי הפטירה של הרב צדקה ומאד התרגשתי לשמוע את זה. חזרתי לארץ והחלטתי לפתוח משהו על שמו של הרב צדקה וכך הקמתי אגודה לטהרת המשפחה".

העיסוק בטהרת המשפחה עזר לרב נפתלי למצוא מקום להקמת המרכז התורני שלו. "ברמת השרון לא חשבתי שיש ביקוש מספיק, אז התחלתי לחפש הלאה. בסופו של דבר עשינו סמינר טהרת משפחה ענק בראשון לציון ומגודל הביקוש הבנתי שיש עם מי לעבוד".

למרות שקיבל תקציב לבנייה מהתורם האמריקאי, הרב נפתלי נזקק כמובן להקצאת קרקע למרכז התורני שלו.

איך הצלחתם לקבל הקצאה בעיר חילונית כמו ראשון לציון?

"בשנת תשנ"ה פניתי לראש העיר, שהיה איש מפ"ם אבל עם נקודה יהודית בלב. אמרתי לו שאני רוצה לבנות מרכז קהילתי ואני לא צריך שקל, אני רק רוצה הקצאה. אחרי שנה וחצי נתנו לי דונם וחצי. הבאנו תכניות ועמדנו להתחיל את הבנייה. כשהייתי בחוץ לארץ פתאום ראש העיר התקשר וביקש שנפסיק הכל: למה? אנשי מר"צ הקימו מהומות מה פתאום נותנים לנו שטח כה גדול בשכונה חילונית, והרימו קמפיין שראש העיר 'מחרד את העיר'. ראש העיר אמר לי שזה זמן בחירות, שאעשה טובה ואפסיק את הבנייה לשמונה חודשים, ואחרי הבחירות הוא ייתן לי שטח יותר טוב כפיצוי".

כצפוי, ראש העיר ניצח בבחירות והרב נפתלי הגיע אליו לתבוע את קיום ההבטחה. "הוא מיד אמר שוודאי, מגיע לנו פיצוי, ושלח אותי עם אדריכלית העיר לחפש שטח. הפעם קיבלנו שלושה דונמים".

בשנת תש"ס התחילה הבנייה. בתשס"ב השלד כבר היה גמור – ואז פרצה שוב סערה סביב המבנה. "אנשים שהתגוררו בשכונה המקורית שהתנגדה למרכז, מצאו את עצמם במקום שבו בנינו, ראו את שלד הבניין עם השלט ויצאו מהכלים. הם חשבו שהצליחו לזרוק אותי מהעיר, ופתאום הם רואים שהפרויקט חי וקיים. הם התחילו מלחמות מחדש. למשל, חיפשו באינטרנט וגילו שב-1994 קיבלתי פרס של קרן זקס, קרן אמריקאית שבכל שנה מחלקת פרס לחמישה אנשים המתעסקים בקירוב רחוקים. יוסי פריצקי היה אז בכנסת והם הלכו אליו בתלונות איך נותנים למיסיונר כמוני מיקום מרכזי כזה. הוגש בג"ץ והעיריה קיבלה הוראה לעצור את הבנייה לשישה חודשים. למזלי, העיריה היתה לגמרי בצד שלי והוכיחה בבג"ץ שאני אדם נורמטיבי ואמין בלי רקע בעייתי, ושיש לי את כל אישורי הבנייה הדרושים".

במרכז העומד היום על תילו יש כולל, כולל ערב, פעילות של 'נפש יהודי' בקרב סטודנטים מהמכללה למנהל, שיעורי תורה, וכמובן – בית כנסת. "זו תקופה מבורכת ואנחנו פוגשים המון אנשים שמתקרבים ליהדות. מי משום ייסורים שחוו, מי משום חיפוש אחרי האמת. למרות כל העליהום על דתיים בתקשורת – יש צימאון גדול לדבר השם. לא שאנשים לא מושפעים מהתקשורת – הם אומרים שהם מושפעים, עד לשלב מסוים שבו הם מפסיקים להאמין למה שהם שומעים"

מכיוון שתוכניות הבניה המקוריות היו עבור דונם וחצי, הרב נפתלי החליט לא לשנות אותן, על אף שקיבל מגרש גדול יותר. מה עם השטח הנותר? לו יש סיפור בפני עצמו.

"לפני שמונה שנים הגשתי בקשה לבנות שם מקווה", הוא מספר. "מבחינת החוק אפשר לבנות שם אפילו אלפיים מטר. אני ביקשתי לבנות מבנה של אלף מטרים: בקומה הראשונה מקווה מפואר מאד ובקומה השנייה מעין בית ספר לנושא טהרת המשפחה. הגשתי תוכנית יפה מאד – אבל אישרו לי רק 120 מטרים.."

במשך שנים ניסה הרב נפתלי לשנות את ההחלטה, אבל לשווא. העיריה בשלה. מקווה? תבנה בגודל של כל המקוואות. למה שתבנה משהו מיוחד?

"לפני חצי שנה ניגשתי ליהודי בעירייה, אחד ממפלגה חילונית אבל כזה שתמיד עוזר לנו. אמרתי לו – תגיד לי את האמת, מה ההתנגדות למקווה יותר גדול? הוא אמר לי 'סגור את הדלת'. כשסגרתי את הדלת הוא הזכיר לי שלא רחוק מהמרכז שלנו יש קאנטרי קלאב ענק שהעירייה בנתה. הקאנטרי קלאב כבר נקלע להספדים בגלל שני מועדונים קטנים יותר פרטיי באזור שגובים פחות. 'אתה תבנה מקווה, ונשים ישתכנעו ללכת למקווה – והן יפסיקו לבוא לקאנטרי קלאב' הוא אמר לי. 'ובסוף קבוצה של נשים כאלה תבוא ותדרוש שעות נפרדות בקאנטרי קלאב!' הוא אמר לי. 'בקיצור, מלחמת תרבות'."

באותו לילה פגש הרב נפתלי רואה חשבון מתחזק שהשתתף דרך קבע בשיעורים שלו. "אשתו סירבה זמן רב לשמור טהרת המשפחה ורק לפני חודשים ספורים התחילה ללכת למקווה. סיפרתי לו מה ששמעתי בעירייה, והוא חזר הביתה וסיפר לאשתו. היא התרגזה מאד, נכנסה לפייסבוק, ותוך זמן קצר ארגנה עצומה של 150 נשים מהאזור, רובם המוחלט חילוניות, שדורשות מהעירייה מקווה בשכונה שלהן..."

כתוצאה מכך, התקבל אישור לפני חודש לבנייה של 800 מטרים מרובעים. "בימים אלה אנחנו מכינים את התוכניות ומקווים שבעזרת השם לא יהיו עוד מכשולים וחפץ השם בידינו יצלח".