ראשית הכתב: כיצד התפתחו האותיות הראשונות?

עד כה עסקנו בראשית הופעתן של שפות הדיבור השונות. ועתה נתבונן בראשית הכתב.

בעולם המחקר המדעי מקובלת השתלשלות בעלת ארבעה שלבים יסודיים בתולדות הכתב:

שלב א' – כתב יתדות: כתב עתיק מראשית האלף השלישי לפסה"נ. מוצאו במסופוטמיה (זהו השם שניתן על ידי היוונים לארץ הנהרות, ארם-נהריים, היא בבל וסביבותיה). במרוצת האלף השני לפסה"נ הפך לכתב הבינלאומי במזרח הקדום.               

שלב ב' – כתב הִייֶרוֹגְליפים: כתב תמונות מצרי עתיק מראשית האלף השלישי לפסה"נ. כתב זה ידוע גם בשמו: כתב החרטומים.

                                                    
שלב ג' – כתב פרוטו-כנעני: כתב שהומצא בכנען באמצע האלף השני לפנה"ס, והתפתח מהכתב ההיירוגליפי המצרי. כתב זה הוא למעשה הבסיס לכתב האלף-בית.

שלב ד' – כתב האלף-בית: כתב זה התפתח מהכתב הפרוטו-כנעני והפך לנפוץ בלבנט בתקופה המכונה "תקופת הברזל 2". ידוע גם בשמו הכתב העברי או הכתב הפניקי, ונחשב עד היום לאחת ההמצאות החשובות ביותר בתולדות האנושות.

זוהי הגישה המקובלת כיום בעולם המחקר המדעי. אולם בזוהר הקדוש מבואר שעוד בטרם נברא העולם, נאצלה והאירה צורת האות א' תחילה, וממנה נוצרה האות ב' וכן הלאה, עד שנוצרו עשרים ושתים האותיות בהן כתובה התורה והן סוד מציאות כל העולמות. גם בספר יצירה מבואר שבעשרים ושתים האותיות העבריות נברא העולם, כאשר אחד ממסלולי פעולת הארת האותיות פועל על פי צורתן (בנוסף לאופן הגיית האות, ולערכה המספרי, כמבואר בפרק הבא). מעיקרון זה המודגש במקורות תורניים רבים וקדומים, ובעיקר בספרי תורת הקבלה, עולה בבירור שצורות האותיות העבריות אינן פרי הגיון אנושי, אלא נקבעו על ידי החכמה העליונה.

אמנם, הרואה כתבים שונים המתגלים במקומות אחדים בעולם, עלול לסבור בטעות כי הם קדמו לכתב העברי, וכי הוא, הכתב העברי, התפתח מהם – וכפי שסבורים חוקרים רבים. אולם הבוחן ביסודיות ובדקדוק את אותם כתבים, יגלה כי מהם עצמם מוכח בבירור כי גם כאן כמו בשפות, ההיפך הוא הנכון: הכתב העברי קדם לכתבים שלטענת החוקרים הוא התפתח מהם, ואדרבה, הם אינם אלא שינוייו ומבוססים עליו, וכפי שנווכח יחדיו.

נפתח בסקירת הממצאים שהתגלו:

הכתב הקדום ביותר שהתגלה בחפירות ארכיאולוגיות הוא כתב היתדות השומרי, שהתגלה בשומר העתיקה. לדעת החוקרים, גילו המשוער של כתב זה הוא כחמשת אלפי שנה. כתבים מאוחרים מעט יותר התגלו במצרים ובעמק האינדוס בהודו. כתבים רבים מאוחרים יותר, התגלו במקומות שונים בעולם.

כתב היתדות השומרי, וכן הכתבים המאוחרים יותר: ההיירוגליפי, ההייראטי והדמוטי, שבהם נכתבה המצרית הקדומה, נכתבו בדרך הכתיבה המכונה "כתב הסמלים", כתב פשוט העשוי מציורים המבטאים עצמים או מושגים שונים. גם כתבי אכד, עילם, וממלכת החיתים וכן כתביהם של בני שבט המאיה והאצטקים כתובים בכתב הסמלים.

כיום, חמישית מאוכלוסיית העולם, הלא הם בני האומה הסינית, עדיין משתמשת בכתב הסמלים. אולם כל שאר העמים משתמשים בכתבים הפונטיים, בהם הסימנים הגרפיים אינם מייצגים עצמים או מושגים, אלא כל סימן גרפי מייצג הגה (אופן הגייה) מסויים, וצירוף הסימנים לפי סדר כתיבתם ואופן הגייתם, יוצר מילה.

החוקרים סבורים כי הכתבים הפונטיים התפתחו מתוך כתבי הסמלים. כך למשל לדעתם, הסימן שייצג כציור את המילה "בּיִת" בכתב הסמלים, הפך עם השנים לסימן המייצג את ההגה הראשון במילה בית, שהוא האות ב' בכתב הפונטי. הסימן שייצג כציור את המילה "עין" בכתב הסמלים, הפך לאות ע', וכן הלאה.

גישה זו של חולין המבוססת על השערות בלבד, זרה לחלוטין ליהדות ומופרכת מהאמת העובדתית. לנו ידוע מתוך התורה – מה שנתון גם להוכחה לכל השרוי בספק – כי ההיפך הגמור הוא הנכון.

הכתב המקורי – אותיות הקודש העבריות

על-פי המסורת היהודית, הכתב המקורי הוא האלף-בית העברי (הנקרא גם "אשורית") אשר באמצעות ההארות והכוחות הרוחניים הטמונים בו (באופן הגיית האות, בערכה המספרי, ובצורת כתיבתה), נברא העולם. כמבואר במשנה הראשונה בספר יצירה. אלא שבדורות הראשונים, צורותיהן השונות של אותיות הכתב הנשגב עם כל סודות כוחותיהן, הועברו בסתר מדור לדור רק ליחידים אשר ניתן היה לסמוך עליהם שיידעו לשמור על קדושת האותיות שבהן נברא העולם, ולא ישתמשו בכוחות שבהן למטרות שליליות. כך מסורת בידינו, שאברהם העביר לבנו יצחק לפני כארבעת אלפים שנה, את סודות האותיות אשר קיבל מסבו שהיה גם רבו, עבר בן שלח, שקיבלם מרבו שם בן נח (אגב, זהו מקור השמות בני אלפי השנים: כתב שמי, וכתב עברי). מידע נכבד זה, שכל הכוחות הפועלים בבריאה כלולים בו, הועבר הלאה מיצחק ליעקב. יעקב העבירו לבניו, אשר אף השתמשו בקבלה מעשית על פי סוד האותיות. בני יעקב העבירו סודות אלה לנבחרים שבבניהם, שהעבירוהו הלאה. וכך הועברו אותיות הכתב המקורי הקדוש עם סודותיהן שנמסרו בעל-פה מדור לדור בסתר, עד שצורתן פורסמה בעם ישראל לרבים, וסודותיהן נכתבו על ידי חכמי המשנה בלשון סתרים סתומה - בספר יצירה, בדור שבו כל התורה שבעל-פה הועלתה על הכתב.

אולם בקרב העמים האחרים, עם עיוות השפה המקורית בקרבם בעת בניית מגדל בבל, התעוות גם הכתב המקורי ונוצר כתב סמלים מצוייר המבוסס על האלף-בית המקורי, אך אין בו פנימיות ולא כוחות רוחניים, ומיועד לתקשורת גרידא בין בני אדם. כמבואר בפרקי דרבי אליעזר שכאשר בלל ה' את שפתם של בוני מגדל בבל, גם הכתב השתנה: "ירד הקב"ה ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו, ובלבל את לשונם, שבעים גויים לשבעים לשון, כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו".

וזהו מקורו של כתב היתדות השומרי, וכן של כתבי הסמלים האחרים, כגון הכתב הכנעני בו צויירה צורת 'בַּיִת' (מילה בעברית!) במקום האות ב' המקורית שקדמה לה, אשר על פי סוד האותיות טמון בה כוח הבניה וההרכבה שבעולם, וצורת 'עין' (מילה בעברית!) במקום האות ע' אשר בה טמון כוח הראיה שבעולם, וכן הלאה בשאר האותיות וכפי שנפרט בהמשך.

כלומר, כתב הסמלים מבוסס על האלף-בית המקורי ולא להיפך. טעותם של אותם חוקרים נובעת מהתעלמותם ממקורו הרוחני של הכתב, ומבטחונם כי כל צורות הכתב אינן אלא פרי הגיון בשר ודם. ולכן כשרואים כתב אלף-ביתי מתוחכם וכתב סמלים מסורבל, מתארים הם לעצמם כי המתוחכם הוא החדיש יותר, והמסורבל קדם לו, ואינם מעלים על דעתם כי ההיפך הוא הנכון: עצם הכתב וצורות אותיות הכתב אינם המצאה אנושית, אלא כמבואר במשנה שהכתב בעולם הזה הוא אחד מעשרת הדברים הפלאיים שנבראו בסיום מעשה הבריאה בערב שבת בין השמשות. ומכיוון שחכמה עליונה, מורכבת ועמוקה, טמונה באותיות המקוריות, לכן הן מתוחכמות ביותר בצורתן. ואילו הכתב הנראה פרימיטיבי, הוא המאוחר, לאחר נבילת המקור ועיוותו, כדי להסתיר מכלל האנושות את יכולת השימוש בכוח שבאותיות, ולשמר מידע נכבד זה רק לבני-אדם שלא ישתמשו בו לרעה.

מקור צורת אותיותיהן של הכתבים הפונטיים השונים

לאמיתו של דבר, גם בכתב הסמלים הכנעני הקדום, וגם בכתבי האלף-בית השונים (כתבים פונטיים) שהופיעו מאוחר יותר בזה אחר זה: האלף-בית הפיניקי, היווני, הלטיני, האנגלי ושפות אירופאיות אחרות, ניתן לזהות בבירור את המקור העברי הנעלה שבו נכתבים עד עצם היום הזה ספרי התורה בעם ישראל.

הנה נפתח באותיות הכתב הנפוץ ביותר כיום בעולם המערבי, אותיות האלף-בית האנגלי. המתבונן בהן במבט מעמיק יגלה לפליאתו שלא רק מילים רבות באנגלית ובשפות שונות אינן אלא מילים עבריות שהשתנו וכפי שראינו לעיל, אלא גם צורתן של אותיות השפה האנגלית מקורן בצורת האותיות העבריות, לאחר כמה גלגולים במרוצת היסטוריית הכתב, ואפילו הסדר בו מסודרות אותיות השפה האנגלית, מקביל לסדר האותיות העבריות.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.