סדר האותיות העבריות: מדוע בסדר הזה?

סדר האותיות העבריות אינו מקרי, אלא מסודר על פי הסולם העולה של התכנים הגנוזים באותיות:

• שלבי השורשים הרוחניים של כוחות הטבע - בהם נברא ומהם מורכב היקום (הגשמי והרוחני) על כל פרטיו - לפי סדר הכוחות שכל אות מייצגת;
• סדר שלבי העבודה הרוחנית המוטלת על האדם על פי ההדרכה החינוכית הטמונה בכל אות ואות;
• דירוג ההשגות הרוחניות אשר זוכה להן האדם שמנהיג את אורחות חייו על פי הדרכה זו (ראה סיכום אחדים מהם בספר זה, בפרקים העוסקים
  באותיות ש', ת').

תכנים אלה, אשר בהם טמונים סודות הבריאה ודרכי ההנהגה הראויים לאדם השואף לחיי איכות רוחניים וגשמיים, מסודרים קומה על גבי קומה, על פי סדר מדוייק והכרחי ביותר, וכפי שמוסבר בהרחבה בפרקי האותיות שבספר זה. משום כך ייחסו חז"ל חשיבות רבה למזמורי תהלים ולפרקים שונים בתנ"ך שפסוקיהם מסודרים על פי סדר הא'-ב', משום סודותיהם של אותם מזמורים ופרקים המסודרים פסוק אחר פסוק לפי מבנה מדוייק בסדר עולה כקומה על גבי קומה. ממזמורים אלה ניתן גם ללמוד את סוד מהותה של כל אות. וכאשר במזמור מסויים חל שינוי בסדר האותיות, הרי בודאי שטמון בכך מסר עמוק שיש להבינו: מדוע דווקא במזמור זה חל השינוי, ומדוע באותה האות דווקא ולא באחרת. הנה שניים ממזמורים אלה. בראשון מופיעות כל כ"ב האותיות, ובשני חסרה האות נ', אשר רק נרמזה בפסוקה של האות שאחריה.

א  הַלְלוּ-יָהּ:
אוֹדֶה ה' בְּכָל-לֵבָב,

בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה.
ב  גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי ה',

 דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם.
ג  הוֹד וְהָדָר פָּעֳלוֹ,

וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד.
ד  זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו,  

חַנּוּן וְרַחוּם ה'.
ה  טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו,

יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ.
ו  כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ,

לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם.
ז  מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט,

נֶאֱמָנִים כָּל פִּקּוּדָיו.
ח  סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם,

עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.
ט  פְּדוּת, שָׁלַח לְעַמּוֹ

צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ,
קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ.
י  רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה',

שֵׂכֶל טוֹב, לְכָל עֹשֵׂיהֶם,
תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד.

א  תְּהִלָּה לְדָוִד:
אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
ב  בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד.
ג  גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר.
ד  דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ, וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ.
ה  הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ אָשִׂיחָה.
ו  וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ, וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה.
ז  זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ.
ח  חַנּוּן וְרַחוּם ה', אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד.
ט  טוֹב ה' לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.
י  יוֹדוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה.
יא  כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ.
יב  לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ.
יג  מַלְכוּתְךָ, מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר.
יד  סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף, לְכָל הַכְּפוּפִים.
טו  עֵינֵי כֹל, אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.
טז  פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.
יז  צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.
יח  קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.
יט  רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם.
כ  שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד.
כא  תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי, וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

נפתח בקל – בסדר אותיות הכתב האנגלי, ונעבור לכבד – לצורתן.

הבה נתבונן ברשימה הבאה:

א  ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח  ט   י    כ    ל   מ   נ   ס   ע  פ  צ   ק  ר  ש  ת

T  S  R  Q  –   P O  –  N  M   L  K  J I  –  H  G  F   E   D  C  B A

כבר במבט ראשון, סדר זה שלפנינו מדהים בהקבלת סדר האותיות על פי הגייתן:

האות A והאות B, מקבילות לאות א' ולאות ב'. האות D והאות E מקבילות לאות ד' ולאות ה'. אותיות I, K, L, M, N, מקבילות בסדרן לסדר אותיות י', כ', ל', מ', נ'. כך גם P כנגד פ', ו-Q, R, S, T מקבילות בסדרן ל-ק', ר', ש', ת'.

התבוננות קלה בצורת הגיית אותיות ט' ס' ו-צ' המופיעות באלף-בית העברי, וחסרות באלף-בית האנגלי מסבירה את סיבת חסרונן.

בלשון-הקודש, האות ט' והאות ת' שונות בהגייתן (האות ט' מודגשת יותר, כפי שמבטאים העולים מארצות המזרח), אך בקרב דוברי האנגלית הגייתן שווה. לכן האות ט' נעלמה בסדר האלף-בית האנגלי, ונותרה האות T במקום שתיהן.

גם האות ס' אינה מופיעה באלף-בית האנגלי, מאותה סיבה. האות S משמשת באלף-בית האנגלי גם במקום ש' שמאלית שנהגית בדומה ל-ס', וגם במקום האות ש' ימנית. שהרי באנגלית, כידוע, אין ש' ימנית, ומילה כמו "שבת" נהגית בתרגומה לשפה זו: "סבת". לכן האותS  באה גם במקום האות ש' ימנית או שמאלית, וגם במקום האות ס'.

גם האות צ' אינה מופיעה באלף-בית האנגלי מסיבה דומה. האות צד"י המקורית נהגית כפי שהעולים מחלק מארצות המזרח אומרים את המילה "בָּצְרַה" כ-"בסרה". אלא שהגיית ה-ס' כאן עמוקה יותר מס' רגילה. בדומה ל"בתסרה". עמי אירופה הנוצריים דוברי הלטינית התקשו בהגייה עמוקה זו, ולכן היא נעלמה מסדר האותיות שלהם.

האותיות C ו-G דומות בצורתן, משום שבכתיב הלטיני היתה האות C מקבילה לאות ג' וגם נשמעת כמותה. במרוצת הדורות הוסיפו בכתיבת האות C קו קטן, והפכוה ל-G, והיא זו שהיתה נשמעת כ-ג', ואילו האות ללא הקו (C) עברה לציין צליל של האות כ'. אך מכיון שמקור סדר האותיות, הלא הוא סדר האלף-בית העברי, נשכח, נותרה האות C במקומה השלישי המקביל לאות ג', ואילו האות G אשר היא זו שהיתה אמורה להיות במקומה, עברה כמה אותיות קדימה אל המקום המקביל לאות ז'. האות ז' נעלמה ממקומה משום שהאות S נהגית לעיתים כ-ס' ולעיתים כ-ז' (כמו המילה "ישראל" הנכתבת Israel ונהגית "איזראל"), ולכן בתחילה לא היה כל-כך צורך ושימוש באות Z המקבילה לאות ז' והיא הושמטה, כאשר האות G החדשה נכנסת למשבצתה. רק בתקופה מאוחרת יותר הוכנסו כללים ברורים מתי האות S נהגית כ-ס' ומתי כ-ז', והאות Z הוחזרה לסדר האותיות, כדי לכתוב מילים יווניות ככתיבתן הנכונה. אך אז לא הוחזרה למקומה אלא לסוף רשימת האותיות.

האות ו' הדומה בהגייתה אצל העמים דוברי הלטינית (וכיום גם אצלנו) להגיית ב' רפויה, התחלפה אצלם באות פ' רפויה. כשם שרבים אומרים כיום בטעות, משום נוחיות הדיבור, "תף" במקום "תו", "ספתא" במקום "סבתא", "מפתיח" במקום "מבטיח", ו"דפקא" במקום "דווקא". וכך הגיעה האות F להיות מקבילתה של האות ו'.

שאר האותיות שבאלף-בית האנגלי, חלקן אותיות המשמשות במקום ניקוד, וחלקן נוספו במרוצת הדורות. האות J נוספה והצטרפה לאות I כדי להבדיל בין י' הבאה כאות ניקוד, לבין י' הנהגית בפה (כמו "ג'יקוב" ו"ג'וזף" שהם בעצם "יעקב" ו"יוסף"). משום כך היא דומה לה בצורתה. כמו כן נוספה האות U כדי להבדילה מה-V לאותה מטרה, וכן נוספו עוד אותיות מסיבות שונות. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.