סיפור אמיתי מהחודש האחרון: אזהרה מעולם האמת

שאלה: מהו ענין ה"אזכרה" שעושים ביום פטירת אחד ההורים?

תשובה: לאחר שנפטר האדם לבית עולמו, דנים אותו על כל מעשיו שעשה בכל שנותיו, כי כל מעשי האדם בעולם הזה, הכל הבל, חוץ מהנשמה הטהורה, שהיא עתידה לתת דין וחשבון לפני הקדוש ברוך הוא.

וביום השבעה שאחר פטירתו, דנים אותו בצורה מפורטת יותר, ולכן נהגו לעשות "אזכרה" בליל השבעה לאחר הפטירה, כדי לעורר רחמים ולהרבות בזכויות לעלוי נשמתו של הנפטר. וכן ביום השלושים, שאז דנים את האדם בעומק רב יותר, ומתבוננים ובוחנים את מעשיו, ולכן נהגו לעשות אזכרה גם בליל השלושים.

וכן בכל שנה ושנה, ביום הפטירה, דנים את האדם, ואם רואים שבניו אחריו, וכן מעשיו, עושים פירות טובים בעולם, ולמשל, אם אותו אדם הקדיש סכום כסף לישיבה, ובאותה ישיבה עוסקים בתורה, הרי שהדברים הללו מועילים לו לזכות במדרגות רוחניות גבוהות יותר לחיי העולם הבא. ולכן משתדלים לעשות "אזכרה" ולהרבות בלימוד תורה וברכות גם בשנים שלאחר מכן, ביום פטירת ההורים.

ונזכיר מעשה נורא שאירע רק לפני כשלושה שבועות. אחד מתושבי העיר פתח תקוה, ושמו רבי עופר עמאר הי"ו, למד לפני קרוב לארבעים שנה ב"מדרשיית נועם" בפרדס חנה. ובימים בהם למד ב"מדרשיה", היה לו חבר, שבאותם הימים היה שומר תורה ומצוות.

לאחר מכן, כשעזבו השניים את המדרשיה עם סיום חוק למודיהם שם, פנו כל אחד לדרכו. ר' עופר הפך ליהודי ירא שמים והקים בית של תורה ויראת שמים, ואילו חבירו, עזב במשך השנים את הדת בצורה מוחלטת, הוא וכל אחיו, עד כי חדלו לחלוטין אפילו משמירת המצוות הבסיסיות ביותר, ועלו והצליחו בעסקיהם בעניני העולם הזה, עד כי אותו חבר, הצליח בעולם הפירסום ונעשה מנהל קמפיין של אחת המפלגות החילוניות ביותר בארץ ישראל.

ובכל אותם השנים, מאז עזבו השניים את המדרשיה, לא נשמר כל קשר ביניהם, ולא ידעו בכלל כל אחד ממצבו של רעהו. והנה לפני ימים ספורים, רואה רבי עופר בחלומו, והנה הוא עומד ב"אזכרה" של אמו של חבירו משכבר הימים, עמו למד במדרשיה, והנה הוא רואה, כי אמו של החבר, אף היא נמצאת במקום האזכרה, והוא רואה כי היא כועסת ורוטנת מאד על האופן בו בניה עושים לה "אזכרה". ויקץ והנה חלום.

בבוקר, התלבט רבי עופר כיצד עליו לנהוג, מפני שמעולם לא הורגל בחלומות, ובודאי שלא בחלום מוזר כל כך על חבר שלא שמע ולא חשב עליו כלל כבר שנים רבות. ובכל זאת, החליט למצוא את חבירו ולספר לו על מה שראה. חיפש, ולבסוף השיג את מספר הטלפון של אותו חבר. שלח אליו "הודעה", ובה סיפר לו את כל מה שראה בחלומו.

לאחר מספר דקות, החבר טילפן לרבי עופר, כשהוא נדהם, ושאל אותו, תאמר לי עופר ידידי? אתה מתכוין ברצינות? השיב לו רבי עופר, בודאי, כך ראיתי בחלומי. אמר לו החבר, אולי חשבת עלי בזמן האחרון? אולי שמעת עלי משהו? אמר לו, לא, לא חשבתי עליך כלל, ואינני יודע מהו מצבך כיום. אמר לו החבר, דע לך, כי אמי נפטרה לפני שנתיים וחמשה ימים. ולפני שנפטרה, ראתה אותי ואת אחי, שאנו לא שומרי תורה, אמרה לנו, דעו לכם, עתה אני עוזבת את העולם הזה, ואם אראה שיש המשך לעולם לאחר מכן, אני ארד לעולם הזה ואתן לכם סימן! לאחר כמה ימים, אמי נפטרה.

והנה לאחר פטירתה, עשינו לה אזכרה ביום השנה, וכן לפני כחמישה ימים, עשינו לה שוב אזכרה לרגל שנתיים לפטירתה. ובמעמד האזכרה, עמדתי אני, ואמרתי לכל המשפחה: תראו! זוכרים אתם שאמא הבטיחה, שאם יש המשך לעולם לאחר הפטירה, היא תתן לנו סימן, והנה עברו כבר שנתיים ולא ראינו שום סימן ממנה, אם כן בודאי אין אמת בדברי האומרים שהנשמה עולה לעולמות עליונים, ולכן גם הערב באזכרה, לא נאמר תהלים ולא נלמד משניות לעלוי נשמתה של אמא, כי אין דבר כזה נשמה בכלל! רק נאכל ונשתה ונמשיך בחיינו!

כעת, המשיך החבר ואמר לרבי עופר, כשאתה שולח לי את ההודעה, אני מבין שאמא אמנם ראתה כל מה שנעשה כאן בעולם הזה, והיא אכן זכתה ושלחה לנו סימן דרכך שהיא נמצאת בעולם הבא, והיא שבעה רוגז ממעשיהם הרעים של בניה. וכך במשך הימים, הלכה המשפחה כולה, כשהם נסערים ונרגשים מדבר החלום, ובעזרת ה' יטיבו דרכיהם וישובו לצור מחצבתם.