האות א’: אות ההארה והגילוי הראשוני

בזוהר הקדוש מבואר שהיקום לא נברא ישירות מן האֵין, אלא ראשיתו בהארה רוחנית שהאציל הבורא. הארה גבוהה זו הלכה והתפשטה הלאה, וככל שהתרחקה ממקורה כן נעשתה פחות רוחנית, עד שהתגשמה, ונוצר כל היקום החומרי. בספרו "עץ חיים" מבאר מהרח"ו את אשר קיבל מרבו האר"י, שגם לאחר הופעת היקום החומרי, כל פרט ביקום, אפילו אם הוא דומם, מכיל רוחניות פנימית הנקראת נפש, אשר בלעדיה אין לו קיום. שכן היא המקשרת ומחברת אותו לאור האין-סוף המקיים את הכל. הדבר דומה על דרך המשל להרצאה מוקרנת על גבי מסך, שאפשרות הופעתה מותנית בגלי ההקרנה ובזרם החשמל הפנימי המגיע מתחנת הכוח המרכזית באמצעות שנאים מפחיתי מתח, הפרוסים לאורך כל הדרך. ואכן בעידן המודרני נודע לחוקרים, שכל אחד מהאטומים שמהם מורכב כל פרט חומרי, מורכב אף הוא מחלקיקי יסוד רבים, והוא רוחש וגועש פעילות פנימית באמצעות תנועת האלקטרונים החגים ללא הפסק.

הרי התברר, שהחומר אשר למראית העין נראה דומם, מכיל רוחניות פנימית פעילה. וראה עוד על כך בהרחבה באות ו', אות החיבור.

הנה דברי הזוהר הקדוש אודות התהוות היקום:

"בתחילת ירידת גילוי הארת האין-סוף, האיר אור דק ולא מורגש, סתום ללא צורת אות, כחודו של מחט. וממנו התפשט אור אל מקום שיש בו צורת אותיות, וכולם [כל האותיות] משם יצאו.

בראש כולם האות א' – ראש וסוף כל הדרגות, ובו כלולות כל הדרגות שהשתלשלו ונבראו. ולא נקרא אלא אחד, להראות שאף על-פי שכולל בתוכו צורות הרבה, אינו אלא אחד. ודאי זוהי האות שעולמות עליונים ותחתונים תלויים בה".

משום כך האות א' היא אות ההארה האלוקית הראשונה אשר ממנה נוצרו שאר האותיות, ומייצגת את אלופו של עולם. כמבואר במדרש "אותיות דרבי עקיבא":

"אל"ף, זה הקדוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אלוף. וכשם שהאלף ראש לכל האותיות, כך הקדוש ברוך הוא ראש לכל המלכים כולם וגם סוף לכל הנדיבים כולם".

אופן הגיית האות א' וערכה המספרי

אופן הגיית האות – אל"ף, מלשון 'אלוף'.

ביאור המילה 'אלוף': החזק מכל. 'אל' מלשון חוזק. ככתוב "יש לאל ידי". נמצא שהאות א' מרמזת בשמה על הבורא. עניין זה נרמז בפסוק שבשיר השירים: "האֶלֶף לך שלמה". כידוע, בכל מקום שמוזכר 'המלך שלמה' בשיר השירים אינו אלא משל לקדוש ברוך הוא. 'המלך שלמה' – אותיות 'המלך השלם'.

ברובד הרמז משתנה ניקוד המילה "האֶלֶף" שבפסוק זה, כדי לגלות את מהות האות א': "האָלֶף – לך שלמה". האות א' מרמזת על אלופו של עולם, ולכן לך היא, המלך השלם. אשר האציל אותה ראשונה עם כל פרטי הבריאה הכלולה בה. הוא הבורא האחד, המהווה הכל, בעל כל היכולות וכל הכוחות. אל"ף היא גם מלשון הכתוב "אאלפך חכמה" כלומר, אלמדך חכמה ברמה גבוהה.

נמצא שאלופו של עולם הוא בעל הכוחות כולם והוא מקור כל חכמה. וכפי שהוא נקרא על ידי כנסת ישראל: "אלוף נעורי אתה" וכן נאמר בזוהר הקדוש על הפסוק: "ונרגן מפריד אלוף [המרבה בטענוֹת וגורם למחלוקת גורם שהאלוף, הקדוש ברוך הוא, יפריד עצמו מישראל]" – "אין אלוף אלא קודשא בריך הוא".

ואכן, ערכה המספרי של האות א' הוא אחד. והאל – אחד הוא!

יתירה מזאת. האלוקים האחד, הוא היחיד שהוא אחד מוחלט. שהרי בעולמינו כל פרט אחד מורכב מפרטים אחרים, מלבד העובדה שאמנם פרט זה אחד הוא, אך יש עוד אחדים כמותו. אבל האל יתברך אחד שלם הוא, שאין בו הרכבה ולא ריבוי ולא חלוקה, ואין עוד מלבדו. נמצא שהיחיד שהוא אחד אמיתי ומוחלט, הוא רק הבורא יתברך.

זאת ועוד. למרות כל הכינויים והתארים הרבים שבתנ"ך: חנון ורחום, איש מלחמה, אל קנא, ארך אפיים וכדומה, אין אלו אלא שמות דרכי ההנהגה המתגלים לעינינו והם בתחום תפישתנו, אולם לאמיתו של דבר הוא יתברך אחד מוחלט גם בהנהגתו עימנו. שכן ממנו יורד שפע הטבה אחד, הנראה לעיננו מפוצל ושונה על-פי הלבוש הנדרש באותה שעה. בזהירות רבה ניתן לדמות זאת על דרך המשל להתבוננות בתוצאה המתקבלת מקרן אור לאחר שעברה דרך מנסרה. צבעים וגוונים רבים מתגלים לעינינו, אך אין זו אלא קרן אור אחת.

ומוסיף המדרש:

"ומנין שאל"ף נקרא אחד? שנאמר: 'איכה ירדוף אחד אֶלֶף' [כלומר, ברובד הרמז, שתי מילים אלו מתנתקות מן הפסוק ומוארות בפני עצמן. אחד=אָלֶ"ף]. ומנין שהתורה נקראת אחת? שנאמר 'תורה אחת יהיה לכם' [תורה=אחת]. 'אנכי' – ראש לכל הדברות, 'אל"ף' ראש לכל האותיות".

האות הראשונה

מלבד ערכה המספרי הרומז לאחדות הבורא, האות א' היא הראשונה לאותיות. והאל – ראשון לכל הוא. כנאמר: "אני ראשון, ואני אחרון, ומבלעדי אין אלוקים".

למעשה, גם ה"ואני אחרון" נרמז באות א', הנה נתבונן ונראה נפלאות: א' היא האות היחידה שהגימטריה של אותיותיה חוזרת אל האחד המקורי: א+ל+פ = 111. וכשנוסיף את תוכן המילה עצמה בניקוד אֶלֶף (=1000) נקבל 1111, שהוא ארבע פעמים אחד. להורות שכל הכוחות וכל השתלשלות ארבע העולמות וארבע יסודות הטבע וכו' שבסוד ארבע אותיות שם הוי"ה, אינן אלא אחד.

גם בסוף טבלת הערך המספרי, הגימטריה, של האותיות, לאחר האותיות הסופיות מגיעים לאֶלֶף, הוא האָלֶ"ף, אליו חוזרים בשינוי קל של הניקוד. בבחינת המציאות הרוחנית של "נעוץ סופו בתחילתו" המוזכרת בספר יצירה, אחד מספרי הסוד הקדמונים ביותר של עם ישראל.

האות הנעלמת

האות א' היא היחידה בלשון הקודש אשר בהיותה בתוך מילה, יכולה היא להיות חרישית, כנעלמת, וזאת על אף שאינה משמשת במקום ניקוד, ואינה בסוף מילה. כגון במילה: בראשית. וגם מהיבט זה מסמלת היא את הבורא, הקיים, אך מסתיר מציאותו כנעלם בתוך הטבע. משום כך: 'עולם' מלשון הֶעֱלֵם ואילו 'הטבע' (=86) בגימטריה 'אלהים' (=86). שהרי הבורא הוא אשר חקק את חוקי הבריאה, והטביעם בעולמו. לכן הם נקראים חוקי הטבע, מלשון הטבעה, כמטבע שנקראת כך משום שנעשית על ידי הטבעת צורה בתבנית של מתכת. בחוקי הטבע שהטביע בעולמו, מעלים הבורא את מציאותו, וזהו חלק מרכזי מניסיונות האדם בעולם-הזה. תפקידנו להתבונן, לגלות ולדעת את האמת. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.