כוח הבחירה שבאתר: הצורה וההרכב של האות א’

כאשר נתבונן היטב בצורת האות א' ניווכח לראות שהיא מורכבת מהאות ו' במרכזה, ושתי אותיות י', האחת בימין מלמעלה, והאחת מלמטה בשמאל, הפוכה.

ערכן המספרי של שתי י' הוא 20, של ו' הוא 6, וכשנחברם יחד: 26, אותו ערך מספרי של אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, י-ה-ו-ה (26). גם בזאת מביעה האות א' את משמעותה הפנימית.בזוהר הקדוש מבואר סוד נפלא ונורא הטמון בשתי ה-י' וב-ו' שביניהן. הנה מעט מן המעט מהכתוב שם:

"אמר רבי אלעזר לרבי שמעון בר יוחאי אביו: אבא, יום אחד היינו בבית המדרש ושאלו החברים: מהו שאמר רבי עקיבא לתלמידיו 'כשתגיעו לאבני שיש טהור [המבריקים כמים צלולים] אל תטעו ותאמרו מים מים, שמא תסכנו את עצמכם, שנאמר 'דובר שקרים לא יכון כנגד עיני'? ...

ובעוסקם בזה ירדה אליהם מישיבה של מעלה נשמה גבוהה הנקראת סבא דסבין, ואמר להם: ודאי סוד גדול יש כאן, וכך פירשוהו במתיבתא העליונה. וכדי שלא תטעו ירדתי אליכם לגלות סוד זה ביניכם שהוא סוד הנעלם מבני דורכם. בודאי אבני שיש טהור רומזים למקור העליון של שפע החסדים היורדים לעולם ונמשלים למים המחיים. והם נרמזים בשני היודי"ן שבאות א', העליונה והתחתונה. היו"ד העליונה בבחינת מים זכריים המשפיעים למטה והיו"ד התחתונה בבחינת נקביים המקבלים. והאות ו' הנטויה ביניהם זהו היסוד [בבחינת מקום הברית] שהוא סוד עץ החיים.

ואלה השני יודי"ן הם היודי"ן שלאחר האות ו' הרמוזים במילה 'וייצר' שבפסוק 'וייצר ה' אלוקים את האדם' הכתובה בשני יודי"ן. ואלה השני יודי"ן כנגד בחינת שתי עייני"ן [שתי אותיות עי"ן, בבחינת שתי עיניים], וכנגד שתי דמעות הרומזות לדינים היורדות מהן, להתמתק בספירת חכמה הנמשלת לים הגדול.

ומדוע יורדות אלה הדמעות? לפי ששני לוחות הברית שכל התורה כלולה בהם, ושורשם בנצח והוד העליונים, נשברו ונפלו, ולא זכו ישראל לקבלם, בגלל שחטאו בעגל. וזה גרם שיוכלו שני בתי המקדש להיחרב. שעל ידי שחטאו פרחה האות ו' שהיא עץ החיים, היסוד, שהיא המחברת בין שני היודי"ן כנרמז במבנה אות א'], ונעשה פירוד ביניהן ונפלו הלוחות ונשתברו. וניתן להם לוחות שניים מצד עץ הדעת טוב ורע, שבו גם מקור יניקת הקליפה בסוד 'רגליה יורדות מוות'. הלוחות הראשונים בבחינת ימין והלוחות השניים בבחינת שמאל...".

הרי לנו מבט על העומק וההיקף העצומים הטמונים באות אחת בלבד מאותיות לשון הקודש, האות א'.

אותיות א, ל, פ

גם האותיות בהן הוגים את האות א', שהן א, ל, פ, אינן מקריות. הרכב זה טומן בקרבו לימוד חשוב, במסגרת מגבלות תפיסתנו, הנוגע לאלופו של עולם. כגון: המילה 'יום' שבפסוק "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" מתייחסת לאלף השביעי. ככתוב "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור", וכמבואר בתלמוד.

מבלי להיכנס לעצם הבנת עומק פסוק זה, הרי מדברי חז"ל אלו עולה שמימד הזמן אינו קבוע ויציב. מלבד זאת, על הפסוק "ויקרא אלהים לאור [היינו האור הראשוני שקדם לבריאה החומרית] יום" כותב הרמב"ן בביאורו לתורה: "יאמר כי נברא הזמן". כלומר, הזמן אינו בלתי תלוי ואינו כזורם מאליו, אלא נברא יחד עם עולם הבריאה, ולא היה קיים קודם לכן. נתונים אלה היו ידועים לחכמי תורת ישראל הרבה לפני שאלברט איינשטיין גילה את תורת היחסות המפורסמת שלו.

וכן אל"ף, אותיות פל"א. דבר נסתר ומכוסה, הנשגב מבינת האדם, נקרא דבר פלא, כמו "כי יפלא ממך דבר למשפט". ואכן, אין ביכולת האדם הנברא להשיג בהשגה גמורה את מהות הבורא ודרכי הנהגתו עימנו.

עוד סיבה מדוע שמה הוא אל"ף, ולא אֵי כמו באנגלית, המבטא את אופן הגית האות בלבד – לפי שתחילת ההארה האלוקית, אותה הארה אשר ממנה נברא הכל, נאצלה בדיבור האל. כנרמז בחלוקת המילה אל"ף לשני חלקים: 'אל' – 'פ' (פ"ה), כלומר, האל דיבר. ככתוב: "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם". ונרמז הדבר באות זו דווקא, משום שבהאצלת האות אל"ף נכללו כל האותיות הבאות, בהן נברא היקום, וממילא כלולה בה כל הבריאה.

הגאון מוילנא מגלה רמז נפלא לכך, הטמון בכל אותיות הא"ב. כידוע, האותיות מחולקות לחמש משפחות. אותיות הנהגות בגרון (אהח"ע), הנהגות בחיך (גיכ"ק), בלשון (דטלנ"ת), בשיניים (נסצר"ש), ובשפתיים (בומ"פ). כשנתבונן בסדרה זו נגלה שהאלף רומזת לכל האותיות וכוללת בתוכה את כולן. שכן הא' נמצאת בתחילה, הל' באמצע, וה-פ' בסוף:

אהחע גיכק דטלנת נסצרש בומפ

ללמדנו שכל אותיות הא"ב על כל האורות הבוקעים מהם וכוחות הטבע שטמונים בהם, נבראו על ידי האחד, אלופו של עולם.

זאת ועוד, גם הגיית האותיות הללו בשלימותן במרוצה: אל"ף למ"ד פ"ה – יוצרת משפט שביאורו אלף מלמד פה. כלומר, הכוח הרוחני שבא', המסמלת את נשמת האדם – המוח הוא מקום משכן הנשמה, שהיא בבחינת חלק אלוה ממעל. נמצא שגם הנשמה, ומקום משכנה, המוח, מיוצגים באות א' – מלמד ומכוון את הפה מה יאמר (כוח הדיבור נמצא בפה, הנפתח ומדבר בהוראת המחשבה שבמוח. "מחשבה" אותיותיה: "ה' שבמוח", כלומר הרוחניות שבמוח הגשמי. שהרי האות ה' מסמלת את השורש הרוחני ממנו נברא העולם הגשמי). ומכיון שנשמת האדם היא הפועלת בו, משמשת הא' בראש מילות הפועל, כגון: אלך, אבוא, אראה, אעשה, אשמור וכדומה.

א' באדם

בתלמוד נאמר "שלושה שותפים יש באדם. הקדוש ברוך הוא, ואביו ואמו". הקדוש ברוך הוא נותן בו נשמה, אביו ואמו נותנים בו גשמיות, בשר ודם.

המילה 'אדם' המורכבת משלוש אותיות מביעה זאת. א-דם. ה-א' מבטאת את הנשמה שניתנה לאדם מאת אלופו של עולם, הקדוש ברוך הוא. ואילו ה-דם, מסמל את הגוף הגשמי שמקבל מאביו ואמו. זאת ועוד, המילה "דם" היא מילה אחת המכילה שתי אותיות, ואכן השניים – האב והאם, אחד הם, כמבואר במספר מקומות.

וברובד הרמז, דם בגימטריה – 44:

אב (3) + אם (41) = דם (44)

יש לציין שגם המילה "ילד" – הנולד מהאב והאם, ערכו בגימטריה 44.

בהקשר זה כדאי לציין את הנרמז בפסוק "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". פשט הפסוק עוסק בעובדה ששותפותם של שלושת השותפים מסתיימת בממוצע בגיל שבעים, כאשר העפר חוזר אל האדמה, והרוח אל האלוקים אשר נתנה. אך הנה, המילה "בהם" היא סופי המילים של שלושת השותפים אב, הוי"ה (האלוקים), אם. סופי מילים דווקא, לרמז על סוף, סיום השותפות בגיל שבעים. ונמצא הפסוק כאומר: "ימי שנותינו" באמצעות שותפות בה"ם,שבעים שנה. למרבה הפלא, הערך המספרי של המילים אב, אם, הוי"ה, הוא 70!

גוף האדם עצמו רמוז באות א', כמבואר בזוהר הקדוש: "בצורת ה-א' יש שתי זרועות, אחת מכאן ואחת מכאן, וגוף באמצע", משני היבטים:

1. ה-ו' המוטה קדימה מהווה את הגוף המוטה בשאיפה קדימה, ומחוברות לה שתי זרועות שהן שני היוד"ין, כאשר ראשי היודי"ן הם כפות הידיים.

2. קצהו העליון של ה-ו' הוא הראש, המשכו הוא הגוף הצועד בשתי רגלים. היו"ד העליונה היא היד אשר כמו מזמינה היא, כיד האלוף הקורא לכל חייליו, האותיות, לבוא אחריו.

צורת האדם השואף קדימה, מרמזת על אופי וטבע האדם אשר משום רוחניות נשמתו הנרמזת ב-א', שואף להגיע למילוי וסיפוק, ורץ כל ימיו ואינו משיג, עד אשר יעניק לנשמתו את המזון הרוחני הראוי לה באמצעות לימוד התורה וקיום המצוות. כפי שתיאר אחד מגדולי המקובלים, הרמח"ל:

"שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם-הזה, לא היה צריך שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה חשובה יותר מן המלאכים עצמם. כל שכן שהיא אינה מוצאת שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם. והוא מה שלימדונו זכרונם לברכה במדרש קהלת: 'וגם הנפש לא תימלא' – משל למה הדבר דומה? לעירוני שנשא בת-מלך. אם יביא לה כל מה שעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת-מלך. כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה. למה? שהיא מן העליונים".

ואילו צורת האלוף הקורא לחייליו, מבטאת את הארת והוראת אלופו של עולם לכל הכוחות שברא שיפעלו באותיות השונות בעת הבריאה. כמבואר בזוהר הקדוש: "ועשרים ושתיים אותיות מתפשטות ומתחילות להאיר מראש המאור הקדום [כלומר מהאלף] בסוד היחיד. כי משם מתחילות האותיות להתגלות. ומשם מאירות האותיות ועולות. מהאל"ף, שהיא סוד האותיות, בסוד האחד".

עוד מבטאת הא' בצורתה את הארת אלופו של עולם לבריאה כולה באמצעות ו' החיבור (היא ה-ו' האלכסונית שבא'), לחבר ולמשוך הארה תמידית מלמעלה (היא הי' העליונה) למטה לבריאה החומרית (היא ה-י' התחתונה), לקיימו ולהחיותו, כזרם החשמל המקיים ומחייה את האור. חיבור זה בא באהבה כמבואר בזוהר הקדוש,שצורת האות ו' היא למעשה צורת האות א' שנתחסרה ולא נראים בה הזרועות בעת החיבוק, בסוד "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". וכשיורד השפע לעולם בסוד האות א', האות י' העליונה שבאות א' היא ישרה, ואילו התחתונה הפוכה. לפי שהעליונה רומזת לעולם הרוחני המחיה ומוריד את השפע; והתחתונה רומזת לעולם הגשמי המקבל מלמעלה, כזכר וכנקבה; לפי שהעולם-הזה בסוד "ואל אישך תשוקתך" ומקבל את שפעו מלמעלה על-פי מעשי האדם.

ובתיקוני הזוהר מבואר כי גם חזון המרכבה שחזה יחזקאל הנביא על כל פרטיו ונפלאותיו וסודותיו נרמז בצורת האות א'. והוא, בעל תיקוני הזוהר, קורא ליחזקאל הנביא: "יחזקאל נביאה, קום משנתך [לפי שמת אשר עתיד לקום בתחיית המתים נקרא עתה ישן. כנאמר בדניאל "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו"] לגלאה הכא [לגלות כאן, כלומר באות א'] מראות דאתגליין לך".

כוח הבחירה שבאדם

ביכולת הבחירה שבו, דומה האדם לאלוקים. ככתוב "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו". וכתב הרמב"ם שבודאי אין כוונת פסוק זה לומר שהאדם דומה בצורתו החיצונית לבוראו, שהרי אין לאלוקים גוף ולא דמות הגוף. אלא כפי שאמר דוד המלך בתהילים "דמיתי לקאת מדבר", ובודאי אין כוונתו שהוא נעשה דומה לעוף זה בכנפיה ובנוצתה אלא, מסביר הרמב"ם, "דימה אבלו לאבלה". ואף כאן האדם נברא דומה במידת מה לבורא בהשגה השכלית השולטת בטבע והמאפשרת בחירה. ואכן, המילה 'האדם' שבפסוק זה, מורכבת מאותיות דמה א'. לפי שדומה לאלוקים, כמבואר בפסוק, ובבחינת הנאמר בישעיה "אֶדַּמֶּה לעליון".

אמנם אותה מילה עצמה ("האדם") מכילה את אותיות 'אדמה' לפי שנוצר עפר מן האדמה, ולהורות שבכוח בחירתו מסוגל האדם מחד, להעפיל ולהיות בבחינת "אֶדַּמֶּה לעליון", ומאידך להיות חומרי וטבוע בתאוות עולם החומר, בבחינת "עפר מן אֲדָמָה".

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.