תופעה: גמ"ח ריקודים בחתונות

אם תפתחו פעם את ספר הטלפונים בערים מסוימות, תגלו שהאות ג היא מהפופולריות ברשימות. רוב השמות שפותחים באות זו הם למעשה רשימות הגמ"חים השונים. תוכלו למצוא שם גם גמ"חים שבינינו- בחיים לא שמעתם עליהם קודם.

יש בוודאי את הגמ"חים שכולנו שמענו עליהם, כמו גמ"ח לשמלות כלה או גמ"ח של עזרה לנזקקים, אבל יש גמ"חים מיוחדים כל כך שהלב מתרגש להתוודע אליהם, כמו גמ"ח של טיפול זוגי למשל לבני זוג שנישואיהם עלו על שרטון ואין להם תקציב להוצאה של מפגש עם מטפל; גמ"ח טיטולים (גם למבוגרים); גמ"ח ריסוס לבית; גמ"ח פתקים לכותל שאפשר להקריא או לשלוח לאדם שפוקד את הכותל בתדירות גבוהה, ומוכן בחפץ לב לשמש שליח להעביר את מאוויי הלב הכי נסתרים שלכם בכתב.

אבל אם בגמ"חים עסקינן... ישנו גמ"ח ספציפי - תופעה הולכת וגוברת בעולם הדתי והחרדי, שראוי להעלותו על נס ולדבר רבות בשבחיו: גמ"ח משמחים.

בישראל של היום חיים מאות אלפי בעלי תשובה. כאשר זוג כזה מחליט להינשא, לא תמיד יש תמיכה מצד המשפחות. במיוחד כשבני המשפחה מגלים שהחתונה הולכת להיות כדת וכדין - בהפרדה. יש מקרים שרוב בני המשפחה מגיעים מתוך כבוד או נימוס, אך רוב הסיכויים שעל הרחבה לא תמצאו אותם מפזזים בהתלהבות לקצב השירים. במקרים אחרים בני המשפחה רושמים רק חצי נוכחות או מגיעים רק לחצי חתונה, ואז נעלמים כלעומת שבאו. והמקרים הכי עצובים וקיצוניים: הורים שבוחרים בצורה מופגנת שלא לקחת חלק בחתונות של הילדים שלהם בכל צורה שהיא. או אז, בני הזוג נותרים לא רק חסרי משמחים אלא גם מתוסכלים ברגע שאמור להיות המאושר בחייהם.

התורה הקדושה מרבה לדבר על החשיבות בשמחת חתן וכלה. כך למשל במסכת ברכות (ו ע"ב) כתוב: "כל המשמח חתן וכלה זוכה בחמישה קולות" ו"כל המשמח חתן וכלה- כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים".

ולא רק בעלי תשובה נשארים לפעמים חסרי משמחים בחתונה שלהם. "בשנה שעברה קיבלתי טלפון בהול מאחות של כלה שהחתונה שלה הייתה צפויה להתקיים באותו הערב באזור אופקים", מספר אביחי, אחראי מתנדבים בארגון משמחים. "זה היה בדיוק בזמן של הקטיושות, והמצב הביטחוני היה מתוח מאוד באותו אזור. מתוך 800 אורחים מוזמנים - 400 בלבד הגיעו. היא הייתה ממש מיואשת ואובדת עצות, ונורא דאגה כל הזמן שלא ייצא מצב שביום שאמור להיות המאושר בחייה - תשב אחותה ותבכה. לנו, למרות הכל, היה ברור שאנחנו מגיעים. התארגנו כ-20 חברה ונסענו עד אופקים רק כדי לשמח אותם. נשארנו איתם עד שאחרון האורחים הלך, עד שסגרו את האולם. שניהם היו עם דמעות בעיניים מרוב התרגשות. הם לא הצליחו לעכל איך אנשים שלא מכירים אותם בכלל, נוסעים רק בשבילם עד אופקים, במיוחד במצב הביטחוני הנוכחי, ומשמחים אותם מכל הלב כאילו הם בני משפחה"

איך התחלתם עם זה בכלל? מה גרם לכם לחשוב על הרעיון הזה?

"הפרויקט נולד בהנהגה הצעירה של האיחוד הלאומי. הרעיון עלה אחרי שהיינו בכמה וכמה חתונות של אנשים שלא היה מי שישמח אותם - גֵרים, יתומים, חוזרים בתשובה וכאלה שהתחתנו בגיל מאוחר, והרגשנו שאין מספיק שמחה בחתונות האלה, כפי שראוי באמת שתהיה בחתונות בעם ישראל. בתור יהודים דתיים, החלטנו להרים את הכפפה ולנסות לייסד משהו מאורגן כדי לתת מענה לכל מי שיצטרך".

יש לכם דרישות מיוחדות או שאתם מגיעים לכל חתונה שאליה אתם מוזמנים?

"אין לנו כמעט שום דרישה ממי שמזמין אותנו, גם לא כספית. אנחנו מגיעים לכל אזור בארץ, ורק מבקשים שינסו להודיע לנו לפחות שבוע מראש כדי שנספיק להתארגן, אף שכבר היו לנו מקרים בלתי צפויים שנתנו לנו התראה של כמה ושעות ועשינו את כל המאמצים להגיע. בכל זאת יש לנו רק דרישה אחת: אנחנו מגיעים אך רק לחתונות נפרדות. אפילו חילונים שמתחתנים שלא בהפרדה, לפעמים מוכנים להפריד את הריקודים רק כדי שנבוא לשמח. היום יש כבר כ-30 רכזים ברחבי הארץ ולקראת כל חתונה שאליה אנו מתבקשים להגיע - אנו פונים לרכז של אותו אזור, ומבקשים ממנו לגייס משמחים ולהגיע".

לא מכביד לעתים להקדיש ערבים שלמים לחתונות האלה, במיוחד בתקופות עומס?

"עכשיו למשל התקופה קצת עמוסה: ביום חמישי האחרון הייתה חתונה, ביום ראשון יש שתיים, ושוב בימי חמישי וראשון ייערכו חתונות. אז ברור שיש רגעים כאלה, אבל אני באמת מבין את החשיבות של המצווה הזאת, ומרגיש שזה מעשה ממש גדול. ואז, גם אם קשה - אני מתעודד".

קשה למצוא אנשים שיסכימו להגיע לשמֵח?

"ברוך השם, ממש לא! מספיק שמציעים להם, הם מגיעים פעם אחת, ואז נדבקים בחיידק הזה בעצמם, ורק מחכים לחתונה הבאה שהם יזכו להגיע לשמח. חברים ממש מחכים ומתקשרים לשאול אותי מתי תיערך החתונה הבאה".

אפרת, בת 25 מפתח תקווה, היא דוגמא לכלה טרייה שהחליטה להיעזר בגמ"ח המשמחים. "התחתנתי לפני פחות משבוע", היא מספרת, "אני בת אולפנה, אבל המשפחה שלי לצערי ברובה חילונית. לא פחדנו שלא יהיו מספיק אורחים, ידענו שכולם יכבדו אותנו בנוכחות שלהם, אבל היה לנו חשש שבזמן הריקודים לא יהיו מספיק אנשים שישמחו אותנו. בת דודה שלי, שנעזרה גם היא בשירות הזה, הציעה לנו והחלטנו להזמין את החברה האלה. באמת שאין לי מילים... בזכותם הייתה לנו החתונה הכי שמחה שיכולה להיות. הם לא הפסיקו לרקוד לשנייה וגם נשארו יחסית עד מאוחר. זה הוסיף המון לאווירה, ומאז החתונה אנחנו לא מפסיקים לקבל מחמאות".

רעיה, בת 16 מירושלים, היא מתנדבת פעילה בארגון, ואחראית לרכז בנות כדי לשמח בחתונות. "אני כבר נמצאת בתפקיד הזה כשנה, וממש מרגישה זכות להיות חלק מכל הפרויקט. כל חתונה היא משהו מיוחד ומרגש בפני עצמו. מדהים אותי כל פעם מחדש איך בנות סביבי נענות כל כך ברצון לחסד הזה, ומתנדבות ממש בשמחה. זה לא תמיד כזה פשוט - זה אומר להקריב ערבים שלמים, בקור, בחום, בכל מצב, לכל חתונה שמבקשים".

היה איזה סיפור מכל החתונות שהיית בהן שריגש אותך במיוחד?

"כן, האמת היא שהיה סיפור אחד שממש נגע לי ללב. הייתה חתונה מסוימת של כלה מאזור ירושלים, שמישהו מבני המשפחה שלה התקשר ב-14.00 בצהריים באותו היום עצמו של החתונה וממש ביקש שנגיע. מדובר בכלה שהתחתנה בגיל מאוחר ולא היו לה חברות שיגיעו לשמח. כשהגענו, הבנו כמה הצלנו את המצב, כי היינו ממש היחידות ברחבת הריקודים. אם לא היינו, אף אחד לא היה רוקד לכבודה, והיא ממש בכתה מהתרגשות...".