מהם היתרונות של מי שבוטח בה’? חלק א’

בפרק זה אשתדל לשכנע אתכם קוראים יקרים, להצטרף לכת הבוטחים בהשם יתברך, ואין בליבם מן הדאגה, עד כמה שהביטחון ספוג בנשמתם. עוד רגע קט אחשוף בפניכם את היתרונות שיש לבוטח בהשם, על פני העשירים הגדולים בתבל בכל העניינים, כמו שכתב בחובת הלבבות בפתיחה לשער הביטחון. אחיי ורעיי, אם חשבתם בליבכם להשקיע כסף גדול כדי להרוויח כסף בעסקים שונים, אין לי ספק שאחרי שתיקראו פרק זה, תפנימו שאת מירב המאמצים כדאי להשקיע בלהיות בוטח בהשם יתברך.

המילים פשוטות. הבוטח באלוקיו הוא העשיר הגדול ביותר, המרוצה והשמח עלי אדמות. אשרי מי שזוכה להיכנס בדלת הקדמית בשערי היכל נפלא זה, היכל הבוטחים.

שלוות הנפש

יתרון ראשון – שלוות הנפש שיש לבוטח בהשם.

משל למה הדבר דומה, לעבד שעובד אצל אדונו בבישול המאכלים. כל דאגותיו מסתכמות בבישול מזון טוב ובריא לאדוניו. לדברים אחרים, אינו צריך לדאוג כלל. לשלם שכירות על דירה? אינו צריך שהרי אדונו חייב לספק לו קורת גג. ובנוסף, העבד לא צריך לשלם חשמל, ארנונה, מים, ועד בית, ואפילו לא ביטוח רפואי.

כך אומר האדון לעבדו "אני ממלא את כל צרכיך בעולם, ואתה תדאג שהאוכל שתבשל עבורי יהיה בריא וטעים". אגב כך, גם חייל בצבא אינו מודאג ממגוריו, ממזונו ומבגדיו. הרמטכ"ל הוא האחראי על הנ"ל, תפקידו של החייל להתאמן ולצאת למבצעים אליהם הוא נשלח.

כך גם הבורא יתברך מבקש מאיתנו. "ואתה ישראל, מה השם אלוקיך שואל מעמך? כי אם ליראה אותו". זה הכל.

כל עבודתנו בעולם הזה היא ליראה את הקדוש ברוך הוא ולקיים את מצוותיו. בזאת מסתכמות עיקר משימותינו, ועל שאר צרכינו תפקידו של הבורא יתברך למלא. כן, בעוד אנחנו משתעבדים לבורא יתברך כמו שעבד משתעבד לאדונו, אזי האדון מתחייב לפרנס ולדאוג לרווחת עבדו. וכאשר הוא האדון, מלך העולם שהכל שלו, אזי שלווה נפלאה ממלאת את ליבנו.

מיד מזדקרת השאלה המפורסמת, ומה עם חובת ההשתדלות? הרי אנחנו מצווים להביא פרנסה לביתנו וללכת לרופא, אולי ימצא תרופה למכאובינו, ולחפש שידוכים לילדנו וכו'. וכי נשב בחיבוק ידיים?

והתשובה פשוטה מאוד. אין כוונת רבנו בחיי ב"חובות הלבבות" שאין צורך בהשתדלות, אלא רצונו לומר שצריך השתדלות אבל לא לדאוג, כלומר צריך האדם לנסות להביא פרנסה לביתו, אבל לא לחשוש בלב 'מה יהיה אם לא אצליח', אלא יהיה רגוע בנפשו ויבין שכל ההשתדלות היא גזירה שהבורא גזר עלינו לפעול בעולם, וההשתדלות לא מוסיפה ולא גורעת על מה שהקב"ה קצב על האדם שיקבל.

בספר "כד הקמח" כותב רבנו בחיי, שהבוטח בהשם מרגיש בליבו כאילו הובטח לו בפירוש מהבורא יתברך, שיצליח בכל מעשי ידיו וכך אפשר להגיע לשלוות נפש אמיתית. לך לישון רגוע אתה בידיים טובות.

המתבונן במקרא מוצא כי הדברים מפורשים בפסוקים בירמיהו (פרק י"ז, ז') אומר הכתוב "ברוך הגבר אשר יבטח בשם והיה השם מבטחו "ואילו מי שבוטח בבני אדם נאמר שם (י"ז, ה') "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן השם יסור ליבו" וכן בתהילים (מ, ה) "אשרי הגבר אשר שם השם מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב".

אחר שקראנו פסוקים אלו ושיננו אותם היטב, הרי שהפקנו לקח טוב, שהכי נכון וכדאי לבטוח בבורא יתברך, ולא בזולתו.

לא יחסר לו כל טוב

יתרון שני – שיש לבוטח בהשם על פני האדם המוכשר והחזק שבוטח בכוחו ובכישרונותיו, שהבטחון הופך לצינור של שפע עבורו, ולכן לא יחסר לו דבר.

על הבוטח בכישרונותיו כבר העיד שלמה המלך בחוכמתו (קהלת ט' א') "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ, ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם".

פעמים רבות במהלך החיים נפגשנו באנשים מוכשרים מאוד, אפילו גאונים, שהסתבכו כלכלית והגיעו עד פת לחם. נתקלנו גם באנשים חזקים מאוד שווירוס – שגודלו אלפית המילימטר – הכניע את גופם החסון. מי לא שמע על פוליטיקאים ממולחים מאוד, שחכמתם ומעמדם לא עמדו להם וסולקו מן הזירה בבושת פנים.

ספרי ההיסטוריה מתארים ארועים ומקרים בהם צבאות חזקים וגדולים, נוצחו ע"י צבאות קטנים וחלשים מהם. כך למשל, החשמונאים המעטים והחלשים שניצחו את צבא יוון האדיר והחמוש בנשק, כלים, סוסים ומליוני חיילים מיומנים.

על הבוטח בהשם נאמר (תהילים ל"ד, י"א) "כפירים רשו ורעבו ודורשי השם לא יחסרו כל טוב". כפירים אלו האריות שעליהם מעיד דוד המלך שחלקם רשו ורעבו, דהיינו נשארו ללא מזון אע"פ שהם חזקים מאוד, ולעומתם דורשי השם החלשים, אבל כל העת דורשים את בוראם ולא אף אחד זולתו, הם לא יחסרו כל טוב.

זו הבטחה ברורה וחד-משמעית של הבורא יתברך שאם נדרוש אותו לא יחסר לנו כל טוב, ומשום כך הוסיפו רבותינו פסוק זה בסוף ברכת המזון. ללמדנו, כי הפרנסה מצוייה בשפע אך ורק עם נדרוש את השם באמת ונבטח בו בכל ליבנו.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס