מדוע האדם חייב בהשתדלות?

שתי סיבות מביא רבנו בחיי, בשער הביטחון, מדוע חייב הבורא את האדם לחזר אחר צרכיו הגשמיים, ומדוע ברא את האדם כל כך חסר, עד שכל חייו צריך לעשות השתדלות בשביל מחייתו.

סיבת חובת ההשתדלות

סיבה ראשונה - שרצה הבורא יתברך לנסות את האדם אם ילך בדרכיו אם לאו, ולכן האדם נברא שהוא נזקק להרבה דברים, כגון מאכל, משתה, מלבוש, קורת גג, אישה, וציווה הבורא יתברך לחזר אחריהם, ולהשיגם בדרכים המותרות על פי התורה הקדושה, ועל ידי שיחזר עליהם האדם בדרך המותרת יקבל שכרו בעולם הזה ובעולם הבא מאתו יתברך.

ארחיב מעט את הדברים –

אם אדם לא היה צריך אוכל, אזי לא היה צריך לזרוע את שדהו, ולקצור וכו' ולא היה יכול לקיים מצוות רבות התלויות בארץ, כגון כלאיים, לקט, שכחה, פאה, תרומות ומעשרות, שמיטה וכו'. אם האדם לא היה צריך בגדים, לא היה בידו לקיים מצוות ציצית, שעטנז וכו, ואם לא היה צריך קורת גג לא היה עולה בידו לקיים מצות מזוזה, ומעקה.

בנוסף אם לא היה צורך בכסף, אזי לא היה ניתן לקיים חלק נרחב ביותר מן התורה, כגון צדקה לעני, תשלום לפועל ביומו, והימנעות מנטילת ריבית עבור הלוואה, ועוד מצוות רבות שבתורה, שתלויות בממון.

וכן אם לא היה צריך האדם אישה, לא היה באפשרותו לקיים מצוות קידושי אישה, מצות פריה ורביה, וחינוך ילדים, ולכן הביא הבורא יתברך את האדם לעולם כשהוא נזקק לכל הדברים הנזכרים לעיל, כדי לבחון אותו האם יבחר במצוות הבורא, וילך בדרכיו ויקבל שכר עצום עבור מצוותיו, ואם לאו.

סיבה שניה - אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר אחר פרנסתו, היה פנוי בכל הזמן, והבטלה מביא את האדם לעבור על כל התורה כולה. תארו לעצמכם שכל בני האדם היו קמים בבוקר ואין להם שום מטלות לעשות, כמו החיות והבהמות שאינם צריכות לדאוג לשום דבר, או אז היה עולה על ליבם יצר הרע לעשות דברים מעניינים, ולאט לאט נמשכים לדבר עבירה, כמו שאמר הנביא ישעיהו (ה, יב) "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְהֹוָה לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ". וכבר קבעו חז"ל, שהבטלה מביא לידי זימה.

יתרה מזאת, השפע, מביא את האדם לבעוט בבורא יתברך, כמאמר התורה (דברים לב, טו) "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ".

וכך היה באמת בזמן אנשי דור המבול שמסופר עליהם במדרש רבה[1] שהיו זורעים את שדותיהם אחת לארבעים שנה, ואורך חייהם היה בממוצע שמונה מאות שנה, ותינוק ברגע לידתו כבר היה מדבר, והיה הולך להביא מספרים כדי לחתוך את חבל טבורו, וכל חיות השדה היו בעיניהם כעכברים קטנים, בקיצור שפע של פרנסה, כוח, ועוצמה.

ובסופו של דבר כולם, חוץ מנח ושלשת בניו השחיתו כל דרכיהם על פני האדמה בעבירות החמורות ביותר, וכל זה למה משום שהיה להם הכל, ולכן גבהה ליבם, ובגלל המתנות העצומות שקיבלו מהבורא יתברך הרגישו בטוחים בכוחם ובחכמתם, ועזבו את הבורא יתברך, עד שהברירה היחידה הייתה להביא מבול, שישמיד את כל העולם, ולהתחיל הכל מחדש, וכל זה מחמת השפע שהשפיע עליהם הקב"ה.

ולכן מאז ועד עתה ברא הקב"ה אותנו חלשים ונצרכים, כדי שנהיה עסוקים בעמל צורכי חיינו, וכך לא יהיה לנו הרבה זמן שבו אפשר לעבור על רצונו יתברך.

המפתח לעושר

מסיים רבנו בחיי את דבריו וכותב - היוצא מדברים אלו שמי שמעדיף את עבודת הבורא יתברך, והולך בדרכיו, ושומר את כל צוויי התורה הקדושה בכל כוחו, ובוטח בה' יתברך בענייני התורה שיעזור לו לקיימם, וכן בצורכי העולם הזה שיסייע בידו הבורא יתברך לקבלם, ונכספה נפשו למידות טובות ושונא את המידות הרעות, וביותר אם יוכיח לקב"ה שאף אם יתן לו מנוחה מענייני העולם הזה לא יגבה ליבו, ולא ינצל זמנו לדברים בטלים ומזיקים, אלא ינצל את כל זמנו הפנוי לתורה ומעשים טובים, או אז יסלק הקב"ה מעליו את טורח ההשתדלות בענייני העולם הזה.

זאת משום שסילק מעצמו את שתי הסיבות שבגללם ציווה הקב"ה על ההשתדלות, שהרי הוא הוכיח לבורא יתברך שהוא בוחר במצוותיו ובתורתו, ומשתדל בכל כוחו לקיימם. וגם הוכיח הוא, כי את זמנו הפנוי מנצל הוא ללימוד התורה, ולעשיית חסד, ואפילו אם ישפיע עליו שפע של פרנסה, לא יבעט בנותן המתנה, אלא יכניע ליבו אליו וינצל את זמנו, כדי להראות לו שמכיר את טובתו של הבורא יתברך.

משל לדבר, אדם עשיר שיש לו בן יחיד שאוהבו מאד, רק שיודע העשיר שלבנו יש נטייה להוללות ומעשים שאינם טובים, ואע"פ שרצה מאד העשיר לתת לבנו את כל צרכיו בחינם, כדי להקל מעליו את מסע חייו, מ"מ ידע שאם יתן לו כעת את כל צרכיו יפנה ליבו למעשים רעים, וסופו של הבן ליפול לשאול תחתית,

לכן ציווה על בנו לעבוד באחד מעסקיו הרבים, מבוקר ועד ערב, כדי שלא יהיה לב בנו פנוי לחברים רעים ולמחשבות מיותרות, וביותר שידע להעריך את הטובה שמשפיע עליו אביו. אבל אם יראה האב לאחר זמן, כי בנו מעריך מאד את החסד שעושה עמו אביו, ואינו מפסיק להודות לאביו על כך, ובזמנו הפנוי מנצל הבן לעזרה לזולת וללימוד התורה, ודאי שיעדיף העשיר שבנו ישב בנחת, וילמד תורה ללא טרדות, שכן אין שום סיבה לנסות את בנו, אם מראה שמעריך את המתנות שמקבל ואינו נוטה לדברים שאינם טובים. והנמשל ברור מאד.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס