רפואה ושידוכים – עד כמה אנו בוטחים בה’?

כדאי מאוד להרגיל את עצמנו, שלפני הרופאים והתרופות נפנה לבוס האמתי שהביא את החולי, והוא המחליט הבלעדי אם החולי יעלם, או חלילה יישאר, ולא יעזרו כל התרופות שבעולם אם לא ירצה הבורא יתברך ברפואת האדם. ומאידך גיסא ברצונו תעלם המחלה ללא שום תרופה, ואותו ננסה לשכנע שיעביר מעלינו את החולי, על ידי נתינת צדקה שכוחה רב מאוד להעברת ייסורים, ותשובה שנבדוק את מעשי, אולי ישנו מעשה לא טוב שאני עושה, ובגללו באו עלי הייסורים, ואנסה לתקן אותו. וכמובן תפילה מעומק הלב לבורא יתברך, שיסיר מעלינו את הייסורים הכרוכים בחולי זה. ורק לאחר שעשינו את שלשת הדברים שלימדונו חז"ל (מדרש תנחומא פרשת נח סי ח) "תשובה תפלה וצדקה, מעבירים את רוע הגזירה", אם עדיין החולי בעינו עומד יש לפנות לרופא המתאים שינסה לטפל בבעיה, וכל זה בכדי להראות לבורא יתברך שהוא אצלנו במקום הראשון, לפני כולם.

כמו שכתבתי בנושא הפרנסה כך גם ברפואה, כמות ההשתדלות תלויה בביטחונו של האדם בבוראו, ככל שביטחונו חזק יותר כך השתדלותו מועטת יותר, ואם בטחונו באלוקיו חלש ומרגיש שלא יתרפא ללא תרופות נוספות, אזי חייב לקחת את אותם התרופות, שאז משאיר אותו האלוקים בדרכי הטבע, וחייב הוא בהשתדלותם.

נזכרתי במעשה שהיה באברך שלמד איתי בכולל, שנעדר ימים אחדים מהכולל, וכשחזר שאלתי לשלומו, וענה לי: "כפרת עוונות! אני כבר שלושה ימים עם גב תפוס, ואיני יכול לקום מהמטה, עד שבקושי הצלחתי היום לבוא לכולל, אבל בע"ה מחר בערב יש לי תור אצל פרופסור מפורסם שמטפל בכאבי גב, ונקוה שהוא יעזור להוריד את הכאב".

היה לי קשה לשמוע את הדברים, ועניתי לו לדבריך עד מחר בערב אתה אמור לסבול, זאת אומרת שהקב"ה לא יכול לרפאות אותך לפני הפגישה אם הפרופסור המהולל? כנראה שתצטרך לסבול לפחות עד לפגישתך החשובה עם הרופא!

האברך מייד הסתייג - "וודאי ה' הכל יכול אבל... - הוא אמר.

רבנו בחיי בתחילת שער הביטחון כותב דבר חריף מאד "אם רואה הבורא יתברך שהיהודי בוטח בבני אדם, או בממונו או בחכמתו, ואינו בוטח בו יתברך, מסיר האלוקים השגחתו מעליו ומניח אותו ביד מי שבטח בו". זאת אומרת אם אדם בוטח בליבו שהרופא ירפא אותו בגלל חכמתו של הרופא או ניסיונו רב השנים, מסיר מעליו הקב"ה את השגחתו העליונה, ומשאיר אותו בדרכי הטבע, דהיינו שאם תמצא תרופה למחלתו אזי הוא יתרפא, ואם לאו חלילה יישאר במחלתו.

לכן אדם שצריך רפואה למחלתו או לכאביו, קודם לכל יישא תפילה לבורא יתברך ויפשפש במעשיו, שאולי צריך לתקנם, וכמובן ירבה בצדקה, ורק לאחר מכן ילך לרופא, אבל ידע בליבו שרפואתו תלויה בבורא יתברך בלבד, ואם הרופא מרים את ידיו ואומר "אין לי פתרון", ידע היהודי בליבו שביד הבורא יתברך יש כבר את הפתרון, וכל מה שהוא צריך לעשות זה לשכנע את הקב"ה שימציא לו את פתרונו.

השתדלות בשידוכים

כשהלך אליעזר עבד אברהם למצוא כלה עבור יצחק, השתדלותו היחידה הייתה להתפלל לבורא יתברך שיזכה אותו למצוא את השידוך הטוב ביותר עבור יצחק בקלות הרבה ביותר, וזה ע"י שיגיע לבאר ויציע לבחורה להשקות אותו, והיא תציע שתה וגם לגמליך אשקה.

והתורה הקדושה מאריכה מאוד בסיפור הדברים, ללמדנו ששידוכים זה ביד הבורא בלבד.

גם בנושא השידוכים גודל ההשתדלות תלויה בביטחונו של המשתדל, ככל שידע יותר ויותר כי הבורא יתברך יכול לשלוח לו את זיווגו עד לפתח ביתו, ממש כך, השתדלותו תסתכם באימא שלו ואחיותיו שיחפשו עבורו שידוך, והוא ימשיך לשקוד על תלמודו.

אמנם ישנם שחושבים שידוך כמו שאני רוצה, צדיקה, חכמה, ועשירה, יש רק אצל שדכניות מסוימות, ואם לא אפנה אליהם לא אמצא את מבוקשי, אזי צריכים הם לרדוף אחר אותם שדכניות שימלאו אחר מבוקשם.

עיני ראו ולא זר! בחורי חמד שכשחבריהם בילו את מרבית זמנם בטלפונים לשדכניות, ישבו הם ועמלו בתורה הקדושה, והשליכו את יהבם על בוראם, וזיכה אותם הקב"ה שהשדכניות פנו לאימם כדי להציע להם שידוך, וברוך השם זכו בנשים צדקניות שמוסרות את נפשן עבור בעליהם בעסק התורה. לעומתם, בחורים שלא דילגו על שום שדכנית שבנמצא, בפניה לבקשת שידוך, ולצערנו עדיין לא הסתיימו חיפושיהם אחר בת זוגתם.

*  *  *

אסיים חלק זה במעשה שהיה עם בת משפחתי, שזכתה לחזור בתשובה בגיל ארבעים ושלוש, וב"ה התחזקה מאוד, אבל לא הצליחה למצוא את בן זוגה.

עד שהגיעה כבר לגיל ארבעים וחמש. במהלך אחד משיעורי סיפרתי על אנשים שצריכים ישועות, ואינם מבינים שמעשיהם הרעים מונעים בעדם מלקבל את מבוקשם, ואז שאלה אותי הגברת - איך אדע במה אני טועה?

"תתייעצי עם רב, ותספרי לו על מעשים שעשית בעבר, אולי לא תיקנת עדיין את מעשיך" - עניתי לה.

ובאמת לאחר שביקשה לפרוט בפני את מעשיה, וכך עשתה, גילנו שלפני שנים רבות היא הייתה חברה בכת מוזרה, שחבריה קבלו על עצמם בנדר ושבועה שלא להתחתן לעולם, משום שבני הזוג והילדים לוקחים מאיתם אנרגיה וכו'. כמובן שהיא שכחה ממעשיה באותה תקופה.

מיד אמרתי לה תגיעי מחר לכולל האברכים, ונעשה לך התרת קללות ונדרים בעשרה, ובע"ז תתבשרי בשורות טובות. וכך עשינו. למחרת התרנו את נדריה ושבועותיה ע"י עשרה אברכים יראי ה', ובנוסף תרמה סכום של עשרת אלפים ש"ח לאחזקת עמלי התורה.

לאחר כמה ימים מספרת לי רעייתי סיפור נפלא: אתה זוכר שלפני כמה שיעורים שאל אותך בחור נחמד "כבוד הרב אני בוטח בבורא יתברך שיביא עד אלי את זיווגי ההגון לי, ומדוע הוא לא שולח עדיין?"

קנית כבר חליפה לחתונה? שאלתי אותו.

מה!? שאל הבחור.

כן! ממש כמו ששמעת. אם אתה כל כך "בטוח" שה' יביא לך את רעייתך עד אליך, היית צריך להכין כבר חליפת חתן מכובדת לכבוד החתונה, ואולי אפילו להזמין אולם מפואר שבו תתקיים חתונתך, הרי אתה "בטוח". כמובן שהבחור הנחמד הבין שעדיין לא הגיע לדרגה של בוטח.

זוכר, עניתי לרעייתי.

"אז שתדע שקרובתך המדוברת לקחה את דבריך ברצינות, והלכה אתמול למדוד שמלת כלה". סיימה רעייתי את דבריה.

כל כך התרגשתי למשמע הדברים מאמונתה התמימה בבורא עולם, עד שנשאתי עיני למרום בבקשה "ריבונו של עולם! תראה עד כמה בתך מאמינה בך ובתורתך הקדושה, עד שהלכה והזמינה עבורה שמלת כלה, קדש שמך בעולמך, ותן לה משאלות ליבה (היא התעקשה על בעל תלמיד חכם), למען ידעו כולם כי "הבוטח בה' חסד יסובבנו"...

לאחר שבועיים בדיוק הטלפון מצלצל, כשמעבר לקו נשמע קולה המתרגש של האישה המדוברת -

"מגיע לי "מזל טוב" מחר אני סוגרת חתונה" - אמרה לי.

מי החתן? שאלתי בהתרגשות.

"אברך תלמיד חכם וירא שמים בן גילי!"

אתם ודאי מתארים לעצמכם את הצמרמורת שעברה בגופי באותו רגע. לאחר חודש מאותה שיחה כבר עמדה מתחת לחופה, שמחה ומאושרת, כשרקדתי באותה חתונה לפני החתן, שמחתי התחלקה לשניים, שמחתי בשביל קרובת משפחתי שמצאה את שאהבה נפשה, אבל יותר מכך שמחתי שגם בדור כמו שלנו הקב"ה עדיין מתגלה לעינינו, ואומר לנו "בני אני אוהב אתכם ורוצה בהצלחתכם, תפנו אלי, תשענו עלי, ואני כבר אדאג לכם".

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס