הרב זמיר כהן – בין כיבוד הורים למורא מההורים

מבחינה מעשית, שני פסוקים נאמרו בתורה בדבר הגישה כלפי ההורים:

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם".

הפסוק הראשון מלמד את מצוות כיבוד ההורים והשני את מצוות המורא מההורים. כלומר, עלינו לנהוג עמהם גם בדרך של יראת כבוד, ולא רק לכבדם, כמפורט להן.

אך מדוע בפסוק הראשון הוקדם האב לאם ובשני להיפך?

"תניא, רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא כיבוד אב לכיבוד אם. וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו, מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא מורא האם למורא האב". ללמדנו שעלינו להיזהר הן בכבוד ומורא האב, והן במורא וכבוד האם.

* * *

עוד יש לציין את החובה המוטלת על הילדים לכבד את אשת אביהם אף על פי שאינה אמם, וכן את בעל האם אף על פי שאינו אביהם. חיוב זה הוא חלק בלתי נפרד מכיבוד האב או האם הביולוגיים. שהרי כאשר רעיית האב או בעל האם מקבלים יחס של כבוד מהילדים, מתכבד בכך ההורה הביולוגי הנשוי לה או לו. אולם כל זאת בזמן שההורה נשוי להם. אבל אם התגרשו או שההורה נפטר, אינם חייבים בכבוד מי שהיה נשוי לו, יותר מחיוב הכבוד שיש לכבד כל אדם. אלא אם כן צווה ההורה את ילדיו להמשיך בכך. כמסופר בתלמוד על צוואת רבי יהודה הנשיא בשעת פטירתו. הנה הסיפור עם המשכו המעניין: "תנו רבנן, בשעת פטירתו של רבי, אמר: לבני אני צריך. נכנסו בניו אצלו. אמר להם: היזהרו בכבוד אמכם. [ובכל ליל שבת-] נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה. יוסף חפני ושמעון אפרתי, הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי". שואל התלמוד: "היזהרו בכבוד אמכם? דאורייתא היא! דכתיב: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ [הרי החיוב לכבדה הוא מן התורה ומדוע היה צריך להזהירם על כך?]. אשת אב הואי [היא הייתה רק אשת האם ולא אמם ממש]. אשת אב נמי דאורייתא היא [גם חיוב כיבודה הוא מן התורה], דתניא: כבד את אביך ואת אמך, את אביך - זו אשת אביך [המילה 'את' מיותרת ובאה לרבות את אשת האב], ואת אמך - זה בעל אמך, וי"ו יתירה - לרבות את אחיך הגדול. [ומשיב התלמוד:] הני מילי מחיים, אבל לאחר מיתה לא [ולכן הוצרך לצוותם על כבודה לאחר מותו]. נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה. מאי טעמא? כל בי שמשי הוה אתי לביתיה [לאחר פטירתו, בכל כניסת שבת היה בא רבי יהודה הנשיא לביתו], ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא [באחד השבועות, בבין השמשות של כניסת השבת באה השכנה וקראה על פתח הדלת], אמרה אמתיה: שתיקו, דרבי יתיב! [אמרה האמה המשרתת: שיתקו, משום שרבי יושב כאן] כיון דשמע שוב לא אתא [מאחר ששמע שדבר בואו הולך ומתפרסם, יותר לא בא]. שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים [שיאמרו עליהם שאין להם רשות לבוא לבני משפחתם לאחר מותם ולהתגלות ולשבת עמהם]".

לפנינו מקבץ קצר מהלכות מורא ההורים וכבודם, מתוך ספר ההלכה הבסיסי – השלחן ערוך:

• צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם.

• איזהו מורא? לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חבריו, או מקום המיוחד לו להתפלל. ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו. ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו בפניו, אפילו לומר נראין דברי אבא. ולא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר: אבא מארי [אבי מורי].

• עד היכן מוראם? היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו, לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים שציווהו בכך.

• איזהו כבוד? מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. ויתננו לו בסבר פנים יפות. שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות, נענש עליו.

זה שמאכילו ומשקהו, משל אב, אם יש לו. ואם אין לאב, ויש לבן, כופין אותו וזן אביו כפי מה שהוא יכול. ואם אין לבן, אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו. אבל חייב לכבדו בגופו, אף על פי שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים.

חייב לעמוד מפני אביו. ואם האב תלמיד בנו, כל אחד מהם עומד מפני השני.

• עד היכן כיבוד אב ואם? אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים, לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק.

• חייב לכבדו אפילו אחר מותו. כיצד? היה אומר דבר שמועה מפיו, אומר: כך אמר אבא מארי [אבי מורי] הריני כפרת משכבו, אם הוא תוך שנים עשר חדש. ואם הוא לאחר שנים עשר חדש, אומר: זכרונו לברכה.

• מי שנטרפה דעת אביו או אמו, משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד, מפני שנשתגעו ביותר, ילך לו ויניחם, ויצווה לאחרים לנהגם כראוי.

• ראה אביו שעבר על דברי תורה, לא יאמר לו: עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו: אבא כתוב בתורה כך וכך, כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו, והוא יבין בעצמו ולא יתבייש.

• אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה של דברי חכמים, לא ישמע לו.

• ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו. אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתיירא ממנו. [חייב הן בהלכות כבוד ההורים והן בהלכות מורא בהורים]

• חייב אדם לכבד אשת אביו, אף על פי שאינה אמו, כל זמן שאביו קיים. וחייב לכבד בעל אמו, כל זמן שאמו קיימת. אבל לאחר מיתה, אינו חייב בכבודם. ומכל מקום דבר הגון לכבדם אף לאחר מיתה.

חייב אדם בכבוד אחיו הגדול, בין שהוא אחיו מאביו בין שהוא אחיו מאמו.

חייב אדם לכבד חמיו.

• אם האב רוצה לשרת את הבן, מותר לקבל ממנו אלא אם כן האב בן תורה.

• המקלל אביו או אמו, אפילו לאחר מיתתן, חייב סקילה [כשהיו הסנהדרין דנים דיני נפשות] - אם הוא בעדים והתראה. אחד האיש ואחד האישה שקיללו. במה דברים אמורים, שקללם בשם מהשמות המיוחדים [של האלוקים], אבל קיללם בכינוי, אינו חייב אלא בלאו, כמו המקלל אחד מישראל. הגה: וכן המכה אביו או אמו חייב מיתה. ודווקא אם עשה בהם חבורה, אבל אם לא עשה חבורה, אינו אלא בלאו, כמו מי שמכה אחד מישראל.

• היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירה, אסור לו להכותם ולקללם.

• כל המבזה אביו ואמו, אפילו בדברים, אפילו ברמיזה, הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר: "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ". ויש לבית דין להכות על זה מכת מרדות ולענוש כפי מה שראוי.

המתבונן אפילו בפשטם של דברים אלה, עומד מיד על היקף חובותינו הלכה למעשה כלפי הורינו, ועל המוטל כמעט על כל אחד מאיתנו לתקן את הלך חשיבתו ודפוסי התנהגותו עם הוריו. לאור זאת, כל מחנך צריך לראות חובה קדושה לעצמו, בפרט בדור זה, לחנך את תלמידיו ולהבינם את הערך העליון אשר היהדות מייחסת לכיבוד ההורים, וללמדם את ההלכות המעשיות המבוארות בשלחן ערוך ובספרים הרבים שהתחברו בזמננו על פרטי דינים נכבדים אלה.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס