איה קרמרמן: "תודה, אמא, שסמכת עלי תמיד"

אמא שלי חוגגת יומולדת עגול, וזו הזדמנות לטור מלא תשבחות לאדם שאובייקטיבית זה הכי מגיע לו בעולם

אם יש מישהי שאני יכולה, אובייקטיבית, לומר שמגיע לה טור הודאות ותשבחות, זו אמא שלי, ועכשיו כשהיא משנה קידומת (חמסה טפו), זו הזדמנות טובה. סליחה, אמא, הוצאתי אותך מהארון.

אתחיל בווידוי. אחד הדברים שאני אוהבת לעשות זה לגשת לאנשים שאי פעם פגשו באמא שלי ולהגיד: "שלום, אני איה, הבת של רחל קרמרמן". התגובה שאני מקבלת תמיד מרגשת אותי, כי היא מתחילה בחיוך גדול וממשיכה ב"אה, הבת של רוחל'ה... איזו אמא יש לך". ואז הם מתחילים לספר לי על אמא שלי, איזו מקסימה ומדהימה, כאילו הם החברים הכי טובים שלה, וזה לא משנה אם הם לא נפגשו מימי הנערות העליזים. וכל מה שנותר לי זה להנהן בחיוך ולתת להם לשפוך.

יש ספר שאני קוראת בערב עם הבנות, "אמא שלי היא הכי בעולם". אז אני יכולה להגיד באמת שאמא שלי היא הכי בעולם.

אמא שלי היא הכי נדיבה בעולם. אמא שלי קיבלה את מידת החסד שלה היישר מאברהם אבינו. ביום הולדת הילדים ואני שרנו לה את השיר "תתה שלנו מגזימנית במתנות". עכשיו תגידו כמה זה קשה להגיד שסבתא מגזימה בנתינת מתנות לנכדים? כמעט כל סבתא היא כזאת. אבל אני יכולה לספור עוד עשרה נכדים, שהם בכלל לא הנכדים שלה, שהיא חושבת גם עליהם וקונה מה שנראה לה שישמח אותם. היא נדיבה לאחיינים שלה, לאחיינים שלי, לחברים של המשפחה, לנכדים של העוזרת, לאנשים שהיא בכלל לא מכירה. על כולם אמא שלי חושבת, גם על אלו שאני אמורה לחשוב, היא חושבת במקומי, ותמיד בנדיבות.

קשה להיות בת לאמא כזאת. לפעמים היא לא מודעת עד כמה היא נדיבה, וכמה שזה זורם לה בקלות בין הידיים. היא פשוט באמת לא מבינה שלא כולם כאלה, כולל אני. הרבה פעמים בילדות אמי כעסה עליי על חוסר נדיבות לחברות, ולא הבינה איך זה אפשרי שלא ירשתי ממנה תכונה שהיא כל כך בסיסית לה וכה מאפיינת אותה. ניסיתי, מנסה, ולא תמיד מצליחה. בגן מלמדים על מידת החסד של אברהם אבינו, לי יש דוגמה מקרוב, בלייב.

אמא שלי היא הכי דאגנית בעולם. אם אני עונה לה לטלפון בקול קצת שקט, היא מתחילה ב"מה קרה?". אם הילדים הולכים ביחד לפארק, מטר מהבית, היא דואגת: "איך הם יגיעו?". אם היא בתל אביב ונגמר לי הלחם, היא תגיע לשכונה כדי לקנות לי. היא מספרת לילדים סיפורים בקול דואג, כאילו כל הדמויות שם חולות במחלה סופנית. ויש פעמים שבמקום "בוקר טוב" היא פשוט עונה לטלפון: "מי חולה?". ועם כל זה, היא נתנה לי לטוס לארצות הברית לבד בגיל 14 וחצי כדי להגשים חלום. עם כל הדאגה היא סמכה עליי שאדע לשמור על עצמי ברגע האמת. ואני, בתמורה, לא אכזבתי, כי ידעתי כמה קשה היה לה לשלוח אותי.

"תודה אמא. תודה שאת אמא וגם אבא"

אמא שלי היא הכי חברה נאמנה בעולם. אמי פגשה את החברות הכי טובות שלה בגן, והן עדיין חברות. היא באה לכל הבר-מצוות של כל הנכדים והנינים. של כולם. וגם לכל ההלוויות. של כולם. את מושג הזוגיות למדתי ממנה, אפילו שבבית לא ראיתי אחת כזו מגיל חמש. פשוט הקשתי מלראות את הנאמנות ההדדית של אמי וחברותיה. אין דבר כזה לנַצח, כי כשאני מנצחת השני מפסיד, וזה אומר שגם אני מפסידה. אין דבר כזה לא לוותר, לתת לשני ליפול ולהסתכל מהצד או לא לעזור, גם כשהשני אומר "לא צריך" או "לא רוצה". את כל אלו אני מכניסה לזוגיות שלי עם בעלי. זוכה לממש חברות אמיתית, בחברות הכי קרובה שהייתה לי.

אמא שלי היא הכי "אין ייאוש בעולם כלל". אמי נלחמת ללא לאות, כמו שרק אבא שלה היה יכול ללמד אותה. היא מסרבת לעגל פינות במה שהיא מאמינה בו, לוחמת צדק ושוויון, בלי לשים את האגו על כף המאזניים. בלי לדרוש שכר ומעמד בתמורה. בזכותה למדתי איך לא לוותר על האמונה שלי, להתמסר לה במסירות נפש. אולי אמא שלי לא התכוונה שאפנה את יצר הלוחמנות שלי כדי להילחם על להמציא את עצמי מחדש, אבל יש לה זכות גדולה בתשובה שלי. לכל אחד זכות אבות משלו, אני קיבלתי זכות סבות ואימהות.

אמא שלי היא הכי שותקת ואומרת את דעתה, באותה נשימה, בעולם. שותקת כשמי שקרוב אליה צריך לשחרר קיטור, נותנת לו לצעוק גם כשזה ממש לא מגיעה לה שיצעקו עליה. ומצד שני תמיד כולנו יודעים היטב את דעתה. יש לה דרך להשחיל את הדעה שלה, אפילו בלי שתגיד אותה. וואו. לא למדתי כלום מהגאונות הזו. לא איך לפרגן למישהו כשהוא צריך להתפרץ, או איך לומר בלי להגיד. חבל.

אמא שלי היא הכי גאה בי בעולם. היא לא אומרת את זה, אבל כשאני הולכת איתה, היא מחבקת אותי חזק ומציגה אותי לכולם. אמא שלי היא הכי צדיקה בעולם. אחרת איך תסבירו שהיא נוסעת לרבי שמעון כל ראש חודש להתפלל?! אמא שלי היא האחות הכי טובה בעולם, הבת הכי טובה בעולם, האמא הכי טובה בעולם. והלוואי אמא, שאלמד ממך.

תודה אמא. תודה שאת אמא וגם אבא. שסמכת עליי תמיד. זה נתן לי אמון בעצמי. תודה שלימדת אותי איך קמים בבוקר מול השבר הכי קשה. תודה שאת התתה הכי טובה לילדים שלי. תודה שלימדת אותי שעל אמא לא אומרים "היא". תודה שאת אמא שנייה לזיו. תודה שאני יודעת בזכותך כמה יקרת ערך המילה אמא, ומה זה בכלל אומר להיות אמא. תודה לה' שהוא שם אותי בבטן שלך. תודה אמא שאת את.

כבד קצוץ לכבוד אמא שלי

החומרים הדרושים:

500 גרם כבד עוף צלוי

1 כוס אגוזי מלך

1 כוס שקדים מולבנים

3 בצלים קצוצים

½-1 כוס מיץ ענבים (לקידוש)

מלח

½ כפית אגוז מוסקט טחון

½ כפית ציפורן טחון

אופן ההכנה:

מטגנים את הבצל היטב.

מוסיפים את האגוזים והשקדים ומטגנים אותם במשך דקה.

מוסיפים את הכבד והתבלינים.

מוסיפים את מיץ הענבים ומביאים לרתיחה.

מוציאים וטוחנים היטב עד שמתקבלת משחה.

אם הכבדים צלויים למוות, מוסיפים עוד קצת מיץ ענבים בזמן הטחינה כדי לרכך.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com