הרב זמיר כהן – עצות מעשיות להתגבר על הכעס

גם לאחר הפנמת שלשת היסודות המביאים לכעס, עלול העובד על תיקון מידת הכעס למצוא את עצמו כועס נגד רצונו. לעיתים אף תהיה זו נפילה קשה לאחר שכבר היה בטוח בעצמו שלא יגיע שוב להתפרצות כה חמורה. אולם יש לזכור שזהו טיב וטבע העבודה הרוחנית, ככתוב: "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם". הוא נופל, אך עדיין נקרא צדיק, משום שאיננו מתייאש ושואף מיד לקום. הוא כמובן נזהר מאד שלא ליפול, אולם מכל נפילה לומד הוא כיצד יש להתמודד עם ניסיון כזה אם ישוב, וממה עליו לגדור את עצמו ולהיזהר יותר כדי לא ליפול שוב, עד הגיעו אל השלימות הנכספת.

ואם כך בכל עבודה רוחנית הרצופה עליות וירידות עד ההתייצבות במקום הנכון והטוב, קל וחומר בתיקון מידת הכעס, אשר בעת התפרצותה קיימת בה בעיה מיוחדת המקשה מאד על תיקונה. שהרי כידוע, הבעיה המרכזית בתיקון מידת הכעס נעוצה בהתלהטות הפתאומית, שאינה מעניקה מרווח זמן להתבוננות בדרכי ההתגברות על הכעס. לכן, במלחמה קשה זו שכנגד יצר הכעס יש לנקוט בתחבולות שונות שתסייענה ללוחם השואף לניצחון, בבחינת הכתוב: "בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה".

להלן תחבולות אחדות ועצות מעשיות להתגברות על הכעס:

עשה משהו לפני שתדבר בכעס

קבל על עצמך לבצע פעולה קבועה מסויימת, לפני כל התבטאות או מעשה הנעשה מתוך כעס. למשל, ללבוש חולצה שתיועד לכך, או למזוג משהו לכוס ולשתות מעט, או אפילו לקפל מגבת בחדר הפנימי. המטרה בזה היא יצירת מרווח זמן להתבוננות. דבר שבכוחו להביא תועלת גדולה. שהרי בתחילת תקופת העבודה על מידת הכעס, אם יאמר לעצמו בשעת ההתעוררות של הכעס: "לא אכעס!" יודע הוא מראש שהאמירה לא תעזור והוא אכן יכעס. אבל אם יאמר לעצמו: "אכעס, אבל רק לאחר הפעולה שקיבלתי על עצמי לבצע קודם", ייקל עליו להתבונן במה שקרה ולבחון שוב ושוב את כדאיות הכעס, מתוך העלאתו במחשבתו את כל אשר למד בגנות הכעס. כך הסיכוי גדול יותר שהכעס הנוכחי יהיה בשליטה ואולי אפילו יבוטל.

הסר את מבטך ממי שהינך כועס עליו

כאשר הכעס מתחיל להתעורר בלבך כלפי מישהו, הסר את מבטך ממנו. ככל שתביט בו יותר כך יגבר בך הכעס. בפרט אם הוא ממשיך במעשה המכעיס אותך. ויש הממליצים להרים את גבות העיניים ולכווץ את המצח בשעת כעס, פעולה זו נחשבת כמזרזת את הרגיעה ואפילו מונעת לחלוטין את הכעס. שווה לנסות.

קנוס את עצמך

החלט לעצמך שאם תכשל שוב בכעס חמור, תקנוס את עצמך בקנס אשר אמנם הנך מסוגל לעמוד בו, אולם הוא לא יהיה נעים. למשל, הימנעות במשך שבוע מאכילת מאכל אהוב שהנך מורגל בו; תרומת סכום מוגדר מראש לצדקה; ללבוש בגד ישן או בגד אחר שאינו אהוב עליך; וכל ענישה עצמית סבירה אחרת. ואם יוכח שקנס מסויים אינו יעיל, יש לעבור לקנס משמעותי ומרתיע יותר. ובלבד שיהא זה דבר שבידך לעמוד בו ואינו גורם לך לדכדוך ולעצבות או ליאוש.

הרגל עצמך לדבר תמיד בנחת

שנן לעצמך תמיד: יהיה אשר יהיה, אינני מגביה קולי על שום אדם בכל מצב. וגם אם ארגיש בתוכי תבערה פנימית וזעם נורא המבקש להתפרץ, אמשיך לדבר בנחת (או לפחות אשתוק, מתוך שיחה פנימית עם עצמי כיצד נכון וטוב להתייחס למקרה המכעיס שלפני).

כח השתיקה

על התועלת בהנהגה זו כותב ה"פלא יועץ": "ואף אם לבו בוער כאש וחמתו בערה בו, לעצור במילים יוכל! ואז יהיה הכעס עקר, שאינו עושה פירות. כי ידוע שעבירת הכעס גוררת עבירות רבות ורעות. כגון: אש המחלוקת, וקללה, וכהנה רעות רבות. והשתיקה בעת כעס, כמים לאש. וידוע מאמר רבותינו זיכרונם לברכה על הפסוק "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי-מָה", שאין העולם מתקיים אלא על [בזכות] מי שבולם פיו בשעת מריבה".

על חשיבות הדיבור בנחת כדי להינצל מהכעס, עומד הרמב"ן בתחילת איגרתו המפורסמת לבנו. וכך הוא מדריכו: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם, ובכל עת, ובזה תינצל מן הכעס, שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם."

אסוף מידע, כתוב ושנן.

עצה זו, נכונה לגבי כל קניין רוחני שהאדם רוצה לקנות בנפשו, ובפרט בתיקון מידת הכעס. שכן עצם ההשקעה באיסוף המידע ובכתיבתו, מסדרת את הדברים במחשבה ומחדירה אותם לתודעה. וכאשר האדם משנן ביצירתו המוגמרת את פרי מחקרו, הרי הוא חש בהכרח הזדהות מיוחדת עם הדברים הנכונים שכתב הוא עצמו מכל לבו. הנה דברי ה"פלא יועץ" בזה: "ידוע חומר הכעס, כמה החמירו בש"ס ובזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל, תסמר שערות אנוש. ולפי חומר שבו, האיש החפץ חיים, ויש לו בטבע מידת הכעס, לוּ בכוח יגבר, ברוב עוז ותעצומות, לגדור עצמו בגדרים וסייגים להציל נפשו מרדת שחת. והגדר הגדול שירשום בכתב וילקט כל מאמרי רבותינו ז"ל בש"ס ומדרשים וזוהר הקדוש ודברי האר"י ז"ל, ויהיה לו לזיכרון בעיניו, ובהם יהגה מדי יום יום, למען יירא ויפחד ויחזור לאחוריו".

הוכרחת לכעוס? התפייס מהר

אחת מדרכי הפעולה המסייעות להתגבר בעתיד על הכעס, מתבטאת בחינוך העצמי לרגיעה ולהתפייסות מהירה, להתנצלות ולריצוי, מיד עם החזרה לשליטה עצמית לאחר הנפילה בחטא הכעס. שהרי מי שדורש מעצמו להירגע מיד לאחר שלא עמד בניסיון ונכשל בכעס, ומבלי לחשוש לפחיתות כבודו הוא מתנצל בפני האדם שיצא עליו קצפו, מכשיר הוא בכך את עצמו להיות שקול יותר לפני שיכעס כאשר יגיעו הניסיונות הבאים. וכבר סלולה בפניו הדרך להתגבר בעתיד בייתר קלות על יצר הכעס, עד שלא יכעס כלל.

* * *

ונסיים בעצתו הנפלאה של הרמב"ם, אודות השימוש הנכון שניתן להשתמש במידת הכעס כמעטפת חיצונית בעת הצורך. עצה זו מסייעת - לאחר אימון - לפתרון בעיות, לאיזון נפשי נכון, ולהתגברות על כעס אמיתי:

הרגל עצמך להראות בעת הצורך רק כעס הפנים

כידוע, המחסום העיקרי הניצב בפני המבקש לתקן את מידת הכעס שבו, הוא הצורך להתמודד עם בעיות שפתרונן מחייב נזיפה וכעס כלפי האנשים שסביבו. תחושתו המתסכלת היא: "אינני רוצה לכעוס. אבל הלא ישנם מצבים בהם אם לא אכעס, לא יחול לעולם השינוי המתבקש אצל ילדיי; אצל בעלי; אצל רעייתי; אצל עובדיי; שכניי וכו'. איך אפשר אם כן להפסיק לכעוס לחלוטין? הרי לפעמים יש צורך אמיתי בכעס??" הנה עצתו הנפלאה של הרמב"ם בספר המדע, אשר משום יקרת וחשיבות כל דבריו, נציגם כאן במלואם:

"הכעס מידה רעה היא עד למאד, וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר. וילמד עצמו שלא יכעוס, ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו, או על הציבור - אם היה פרנס, ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב, יראה עצמו בפניהם שהוא כועס, כדי לייסרם, ותהיה [אבל תהיה] דעתו מיושבת בינו לבין עצמו. כאדם שהוא מדמה [נראה כאילו] כועס בשעת כעסו, והוא אינו כועס. אמרו חכמים הראשונים: 'כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה'. ואמרו שכל הכועס 'אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו'. ובעלי כעס אין חייהם חיים. לפיכך ציוו להתרחק מן הכעס, עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים. וזו היא הדרך הטובה. ודרך הצדיקים הן עלובין ואינן עולבין, שומעים חרפתם ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחים בייסורים, ועליהם הכתוב אומר: 'וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ'."

כלומר, ישתמש במעטפת החיצונית של מראה הכעס, רק כדי להבהיר את חומרת המחדל שנעשה כדי שאותם בני אדם יתנהגו כראוי. אבל בליבו פנימה יהיה רגוע ושליו באמצעות ההתבוננות הראויה המובאת לעיל. אמנם יש להיזהר בזה, שמראה הכעס החיצוני לא יעורר את הכעס הפנימי. אבל בהישג ידו של כל אדם בר דעת לפעול לחינוכו העצמי בעניין זה הנדרש כמעט לכל אדם, עד הגיעו לאיזון הנכון בין מראה הכעס החיצוני, לבין הרוגע הפנימי המוחלט. ואדרבה, יש בזה בכדי לתרום רבות לרוגע הפנימי. שהרי משיג הוא את מטרתו - לפתור את הבעיה שהתעוררה ופתרונה מחייב נזיפה - מבלי שיכעס באמת. וכש"הכעס" החיצוני נעשה מתוך שיקול דעת ולא מתוך רתיחה פנימית, הוא תמיד גם ייראה במידה הנדרשת לתועלת העניינית, מבלי להפריז במראה הזועם כמצוי אצל הכועסים באמת.

* * *

ומי שנולד עם נטייה מיוחדת למידת הכעס, ועובד ומתמודד ומתגבר על מידה קשה זו, עד שמתקן את עצמו, גדול שכרו הרבה יותר ממי שנולד עם אופי רגוע יותר. שהרי "לפום צערא, אגרא [לפי הצער, השכר]". והוא המלך האמיתי המושל ברוחו אשר עליו נאמר: "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם - מִגִּבּוֹר. וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ - מִלֹּכֵד עִיר".

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס