האות ג': גובה וגג, פריסה מעל

האות ג' מבטאת את כוח הנתינה המושלמת. גימ"ל מלשון גומל, שגומל חסד. כמבואר בתלמוד: "גימ"ל דל"ת – גמול דלים". משמעות המילה גומל היא: מעניק ומזין עד הבשלות המליאה. כנאמר בתורה לגבי מטה אהרון: "ויגמל שקדים", כלומר, המטה הצמיח שקדים והזינם עד שהבשילו לחלוטין. וכמו האמור ביצחק אבינו: "ויגדל הנער ויגמל", שקיבל וינק עד שלא נזקק יותר ליניקה.

עדות מעמיקה על מהות האותיות – בכלל, ואות הגמילה, האות ג' – בפרט, במימד הרוחני שבאדם, אנו מוצאים בדברי תלמידו הגדול של האר"י הקדוש, רבי חיים ויטאל:

"בעניין חכמת הכרת הפרצוף. דע כי באדם חקוקות כ"ב אותיות האל"ף בי"ת, וכנזכר בספר יצירה עניין שלושה היסודות [שבאותיות] אמ"ש, והשבעה [אותיות] הכפולות [בג"ד כפר"ת, שמקומן בגוף] במקומות נודעים [מסוימים] אזן ימין וכו'. ושנים עשר [האותיות] הפשוטות בטחול ובקרקבן וכו'.

באותה מידה, כנגדם יש כ"ב אותיות גם כן בנפש האדם, וכן דוגמתם כ"ב אותיות אחרות ברוח, וכ"ב אותיות בנשמה.

וההפרש [ההבדל] ביניהם הוא, שכ"ב האותיות של הנפש הן קטנות, וכ"ב אותיות של הרוח הן בינוניות, וכ"ב אותיות של הנשמה הן גדולות. ואלו הם עניין שלושה האלפ"א ביתו"ת שבתורה. אתוון זעירין [אותיות קטנות], אתוון בינוניים [אותיות בינוניות], אתוון רברבין [אותיות גדולות].

ופעם אחרת אמר לי [האר"י ז"ל] כי מי שיש לו תגין על האותיות שלו הוא מן האצילות...

ופעם אחרת ראה במצחי ג' אותיות כסדר זה: א ב ג. אמר לי שהוא הוראה שאני צריך לגמול חסד עם אבי. ולכן הגימל הפכה פניה אל שתי אותיות א' ב'."

האות ג' המבטאת גבהות וגדולה מופיעה בפעם הראשונה במקרא בראש מילה בפסוק: "ויעש אלהים את שני הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים".

צורתה

צורת האות ג' כאדם בעל ראש, גוף, ושתי רגליים, הצועד ורודף לתת לדל, הנרמז באות ד' שאחריה (וכדלהלן). ובצירוף האות ב' שלפניה, שפתחה פונה לכיוון ה-ג', הרי הוא כיוצא מפתח ביתו ורץ אל הדל, העומד רעוע על רגל אחת ופניו מופנים מבושה אל הצד האחר. בצורה זו של האות ג' טמון מסר לאדם שחננו ה' בממון, בחכמה או בכל מעלה אחרת, שלא ישב בביתו וימתין לנצרכים שיבואו אליו; אלא רצון בוראו, אשר נתן לו את כל אשר לו, שיצא העשיר מביתו ביוזמתו וילך להעניק לדלים, הנזקקים לממון למחייתם. וכן בכל מעלה – שיעניק מיוזמתו לכל נזקק, מאשר חננו ה' יתברך.

צורת האות ג' כאדם זקוף וגבוה. ומרמזת על מעמדו הגבוה והמבוסס של העשיר בממון או בכל דבר אחר. אולם בעיקר מרמזת היא על גובהו הרוחני של הגיבור הכובש את יצר הממון והרכושנות הקיים בכל תחום, וגומל חסד עם הדל. נמצא שהגומל ונותן משלו לאחרים – הוא הראוי באמת לתואר: גיבור, והוא הגבוה האמיתי.

פעולת החסד של גומל החסד משתקפת במילה חסד: חס-ד', חס על הדל.

הגומל חסד עם חבירו פורס עליו באותה שעה את חסותו ומגן עליו. לפיכך האות ג' הגבוהה מבטאת גם פריסת חסות, ומופיעה בתחילת מילים המבטאות גובה ופריסה מלמעלה, כגון: גבעה, גלד, גמל, גל, גשר, גבורה, גבנת, גוף (שהוא מְגוּפָת ומִכְסֶה החומר על הרוח). וכאשר האות ג' מופיעה פעמיים יחד מתקבלת מילת הפריסה מלמעלה: גג. שכן כפילות אות משמעה פעילות כפולה של משמעות והארת האות.

ברובד העמוק יותר, האות ג' מרמזת לגומל הגדול, הבורא יתברך, המעניק בחסדו חיים וברכה בכל רגע ורגע, ואפילו בעת שהאדם חוטא כנגדו. ככתוב: "חסד ה' מלאה הארץ". ובמדרש "אותיות דרבי עקיבא" ביאר את האות גימ"ל בדרך ראשי תיבות מלבד עצם משמעות האות. הנה לשונו: "מה הוא גימ"ל? מלמד שאמר הקדוש ברוך-הוא: ג'מלתי י'חד מ'חסדים ל'דלים. שאלמלא גמילות חסדים שלי אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת".

לא רק כוח הגמילה שבאות ג' מרמז על האלוקים - הגומל הגדול, אלא גם הגובה והגדולה הטמונים בסוד האות ג', מרמזים על רוממותו של האלוקים. וכמו שכתב רבי יעקב אבוחצירה שהדבר נרמז בפסוק: "י' מ'לך ג'אות ל'בש". ראשי תיבות גימ"ל. לפי שרק הוא רם ונישא באמת. וכל אחר המתרומם מעל האחרים, אינו אלא מתנשא בשקר. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.