האות ג': דוגמאות וביאורים למילים הפותחות באות ג'

כאמור לעיל, מילים שמשמעותן גבהות ופריסה מלמעלה פותחות באות ג'. נתבונן כעת במילים הבאות: גל, גלגל, גלד, גילוח, גילוי, גלות. במבט שטחי לא קיים כל קשר ביניהן. אולם בעוד שבכל השפות אכן אין הכרח שיהיה קשר כלשהו בין מילים המכילות אותיות זהות, בלשון הקודש התנכי"ת בה אותיות המילים יוצרות את מהות המילה, קיים קשר שיש לגלותו באמצעות סוד האותיות. כאשר מצרפים לאות ג', שעניינה כאמור גבהות והעברה, את האות ל' שעניינה לימוד וחשיפת הנסתר, מתקבלת המילה "גל". ואכן, כאשר מי הים מתרוממים (מעבר ממקום למקום ופריסה מלמעלה) וחושפים את המים שלמטה מהם, נוצר גל. וכאשר חישוק עגול מסתובב וחושף שוב ושוב את חלקו הנסתר הסמוך לאדמה, הרי יש כאן גל ושוב גל, והרי זה נקרא גלגל. וכאשר נפרסת ומתרוממת אטימה מעל הפצע הרי זה גלד, שהוא גל מעל ד' – האות הרומזת על דלדול מקום הפציעה. וכשמסירים שיער ומתגלה העור שמתחתיו הרי זה גילוח. וכשמפליגים למרחקים ומוצאים מקום חדש הרי זה גילוי. אך כשנודדים בעל כורחם ממקום ומגלים מקום חדש, הרי זו גלות. שכן ו' החיבור מחבר את שורש הגילוי – גל, ל-ת' הסגירה והחסימה (כפי שיתבאר באות ת'). והתוצאה: גלות. וזה ביאור תפילת דוד המלך ע"ה באומרו: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך". כלומר, הגבה והעבר את המסכים החוסמים את ראייתי הרוחנית, ואביטה נפלאות מתורתיך.

* * *

נמצא שבאות ג' טמון כוח גמילות-החסד, הגמילה, ופריסת חסות ממעל, כוח החיבור בין ניגודים והבאת שלום ביניהם, ובכך יצירת יכולת עליה לגדולה ולגבורה רוחנית.

אמנם באמצעות יכולת הבחירה שניתנה לאדם, בידו לנתב כוח זה לאפיקים חיוביים ולהשתמש בו לרדיפת חסד ושלום, או חלילה להשתמש בכוח זה לרעה על ידי נתינת עצמו לדבר עבירה. כנרמז בפסוק: "חסד הוא ונכרתו שניהם". התורה מזהירה כאן שגם מעשה ששורשו במידת החסד, עשוי להפוך לעבירה חמורה שעונשה כרת, כאשר כוח החסד מנוצל באופן מעוות. בעת ניסיון כזה על האדם לחזק את מידת הדין והאמת שבו ולהגבירם על החסד, גם כאשר מדובר באדם שכל מהותו חסד והסירוב קשה עליו. שכן רק על ידי האיזון הנכון מגיע האדם לשלימות הראויה. ולאחר שמרגיל עצמו בדרך הראויה פעם אחר פעם, קונה הוא אותה בנפשו עד שהופכת להיות חלק ממהותו.

דברי הרמב"ם על תיקון המידות

כתב הרמב"ם בספרו הגדול "משנה תורה", שהתקבל כאחד מספרי היסוד של העם היהודי:

"דעות (תכונות) הרבה יש לכל אחד ואחד מבני-אדם, וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר. יש אדם שהוא בעל חמה, כועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו, ואינו כועס כלל. ואם כעס, יכעוס כעס מעט בכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח עד מאוד... ועל דרכים אלו שאר כל הדעות, כגון מהולל ואונן, וכילי ושוע, ואכזרי ורחמן, ורך לבב ואמיץ לב, וכל כיוצא בהן.

ויש בין כל דעה ודעה הרחוקה ממנה בקצה האחר, דעות בינוניות זו רחוקה מזו... שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן ונהג בה, יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה... כל אדם שדעותיו כולן דעות בינוניות ממוצעות, נקרא חכם. ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר, ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה, נקרא חסיד.

 וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שייקבעו בו? יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על-פי הדעות האמצעיות, ויחזור בהן תמיד, עד שיהיו מעשיהן קלים עליו ולא יהיה בהם טורח, וייקבעו הדעות בנפשו."

האות ג' בשם האדם

לאור האמור, כאשר האות ג' נמצאת בשמו של אדם, ובפרט אם היא בתחילת שמו, מקבל הוא באמצעות שלושת צינורות השפע הרוחניים הזורמים בה – בצורתה, במספרה, ובאופן הגייתה – יכולת הענקה ונתינה ביתר קלות משאר בני האדם, ומתוך כך יכול הוא להפעיל בהצלחה אחרים המנוהלים על ידו והם תחת חסותו, באשר הוא יודע לתגמלם לפנים משורת הדין, ובמאור פנים. תכונה זו של נתינה מסייעת לו להיות זריז, חרוץ ושמח, ובלבד שיבחר להפעילנה כראוי. בכוחו אף לגשר ולפשר בין ניצים ולהביא שלום ביניהם. אדם זה שואף לשלימות ואינו נוהג להשאיר נושאים שאינם גמורים. יכולת הבעתו טובה בדרך כלל, ומכיוון שנוטה הוא לנתינה ופריסת חסות מלמעלה, קשה לו לקבל מרות. משום כך אם ינתן לו חופש פעולה סביר, תוצאות פעולתו תהיינה טובות ומוצלחות הרבה יותר. לפיכך חשוב שגם הוא וגם סובביו יהיו מודעים לתכונה זו העלולה מאד להימצא בו, ולהשפעתה הרבה הן בתחום עבודתו והן לעניין שלום ביתו.

נמצא שאם בוחר הוא לנתב את כוח הנתינה שבו לפעולות טובות וראויות, באמצעות חסד חיובי מכל סוג שהוא עם נזקקים, ותגמול הנתונים למרותו, והבאת שלום בין אדם לחבירו, יעלה הוא על ידי כך לגדולה ויעשיר.

אמנם מאידך, עלול הוא להעניק הענקה מופרזת עד כדי נזק עצמי חמור, ועלול להגרר אחר פיתויי סביבתו לדברים אסורים, אף שאינו מעוניין לעשותם – אך כוח הנתינה שבו מקשה עליו שלא להסכים לבקשות או דרישות אחרים. שהרי ביכולת כל שורש רוחני להצמיח פעולות חיוביות ולהצמיח פעולות שליליות. כוח הבחירה הוא ביד האדם, כמבואר בהרחבה במקומות אחרים בספר זה. אולם אדם זה בהפעילו את כוח הגבורה והחוזק שבו, מתוך התבוננות בטוב ובראוי, יוכל לנצח כל ניסיון, קשה ככל שיהיה, ולהגיע לאיזון הנכון וממילא לחיים טובים ומאושרים על-פי הדרכת הבורא.

ובנוסף: בהיותו מתקשה לקבל מגבלות ומרות של אחרים, עלול הוא להתקשות להחליט להינשא, משום פחד נסתר מההתחייבויות ההדדיות שבחיי הנישואין. ואינו יודע מה מונעו. גם לאחר הנישואין עלול הוא להתנגד (יותר מהאדם המצוי) לכל אשר יתפרש על ידו כתכתיב של זולתו, וליצור מחלוקות.

הפיתרון לכך, כמו לכל נושא רוחני בחיי האדם הדורש ניתוב נכון, הוא: לקבוע זמן מידי יום ביומו ללימוד תורה ומוסר באמצעות השתתפות בשיעורי תורה קבועים. בכוחו של לימוד זה להאיר ולנתב את אופיו למסלולים חיוביים ומועילים בלבד, לטובתו ולתועלתו הן בעולם-הזה והן בעולם-הבא. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.