הצגת הבכורה של ’צור משלנו’: הילדים שלי לא יכלו להפסיק לחייך

אם למישהו טרם היה ברור ההבדל בין סרטון של צור להצגה של צור, המשפט הראשון של יניב שהוא חלק מההצגה כבר מבהיר: כאן הולכת להיות חוויה אינטראקטיבית במיוחד. יניב מבכה את העובדה שהוא אינו מצליח למצוא את צור, ומבקש מהילדים: 'אם תראו את צור, תגידו לו שאני מחפש אותו'. כשהוא עוזב את הבמה, לכאורה כדי לחפש אותו, ראשו הג'ינג'י האהוב של צור מופיע פתאום וכל הילדים מריעים בהתלהבות. אחרי התשואות, הם מוסרים לצור שיניב מחפש אותו. יניב שב לבימה וכל הילדים בקהל מנסים להסביר לו שהנה, צור ממש מאחוריו. יניב, כמובן, 'לא מצליח' להבין את ההנחיות, על אף שבשלב מסוים הילד הפרטי שלי פשט נעמד במקומו וכמעט סובב את יניב פיזית כדי שיראה כבר איפה צור. מזל שיניב סוף סוף 'הצליח' למצוא את צור, או שכמה ילדים היו מן הסתם עושים את דרכם אל הבימה בתקווה לאחד בין השניים.

***

אם כבר מדברים על הילד שלי, זה הזמן לומר שבמשך שבוע המקל והגזר שלי להבטחת התנהגות טובה היה צור. תתנהגו יפה? תבואו איתי להצגה של צור. לא תתנהגו יפה? תפסידו את ההצגה של צור. הילדים, במיוחד הגדול, היו נרגשים עד עמקי נשמתם מהרעיון לבוא ולראות פנים אל פנים את צור אהוב ליבם, ונרגשים כפליים בידיעה שיזכו לצפות בהצגה בפעם הראשונה שהיא עולה על במות. למען צור הם סידרו את החדרים, השתדלו לא לריב יותר מידי, ואפילו נחו צהריים. עכשיו אני צריכה עוד הצגה של צור, שתסדר לי התנהגות הולמת גם להמשך החופש.

***

ובחזרה להצגה. מי שלא ראה את הילדים שצפו בהצגה אתמול, לא ראה קהל נלהב מימיו. הילדים ענו בקול גדול על השאלות של יניב, מחאו כפיים ברעש, התגלגלו מצחוק, ובאופן כללי, פשוט קרנו מאושר. יניב נכנס ויוצא, מחליף תחפושות, משחק בתפקיד של מלך ובתפקיד של להטוטן, ובכל תפקיד מערב את הקהל, מתקשר עם הילדים, וכמובן – מהווה את הקונטרה המושלמת לצור.

להציג בפני ילדים זה לא קל. ילדים אולי הם קהל אוהד מטבעו ולא מאד ביקורתי, אבל כשהם משתעממים הם לעולם לא ימשיכו לצפות רק משום הנימוס. בקהל של אתמול, עם זאת, ההורים לא נאלצו לדאוג לגבי הנימוס של צאצאיהם: הילדים היו פשוט מרותקים. ואם מידי פעם ילד קטן אחד הפריע למהלך ההצגה? כשפעוט בכה בתחילת ההצגה, יניב הרגיע אותו כשהעניק לו מטה קסמים. לקראת סוף ההצגה זו היתה דווקא הבת שלי שהתעקשה להיעמד במקומה ולהפריע ליושבים מאחוריה לראות, ויניב ניהל את הסיטואציה באופן מושלם: קרא לה לבמה, העניק לה גם מטה קסמים, והיא חזרה לשבת במקומה, מרוצה וזורחת.

בסוף ההצגה, יניב זוכר לתת קרדיט לכל העוזרים והמסייעים, החל מחיה הרמתי הבימאית ועד לעובדים מאחורי הקלעים. כולם זוכים למחיאות כפיים סוערות מצד מבוגרים וילדים כאחד. כשההצגה מסתיימת באופן רשמי, הילדים נוהרים אל הקתדרה כדי לראות מקרוב את צור. הם פוגשים את אבישי שטרית, השחקן שמפעיל את הבובה, ומתאפשר להם 'ללחוץ את ידו' של צור. יניב ואבישי נוהגים בכל הילדים בסבלנות ובחיוך שגורמים לכל מי שתהה להבין בדיוק איך השחקנים הללו יודעים להלך קסם על ילדים מגיל שלוש עד גיל שלוש עשרה, בערך.

אנחנו נפרדים מהשחקנים ופונים לצאת, כשהילדים רק רוצים לדעת מתי תהיה כאן עוד הצגה כזו. אני נזכרת שחמש דקות לפני שנכנסו להצגה, התקשרה אחותי לבשר על לונה פארק שהביאה העיריה באותן שעות בדיוק, והצטערה שנחמיץ אותו. הילדים אולי היו נהנים בלונה פארק, אבל אני לא מאמינה שמשם הם היו יוצאים עם אותן עיניים נוצצות ולחיים סמוקות: עם אותה התרגשות של ילדים שפגשו פנים אל פנים את 'החבר' שלהם מהמסך, הג'ינג'י שאין כמוהו בעולם.

ההצגות הראשונות הפתוחות לכל של 'צור' יתקיימו בעיר אלעד, בט"ו באב 7/8, וביום למחרת בפ"ת, ט"ז באב 8/8.