האות ה’: הוצאה מן הכוח אל הפועל, ילודה ופרנסה

באות ה' טמונה יכולת ההוצאה מן הכוח אל הפועל. לפיכך באות ה' נברא העולם-הזה, כמבואר בתלמוד על הפסוק: "'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם' – בה"א בראם". כלומר, באות ה' שבשם הוי"ה, נברא היקום הגשמי.

האות ה' – אות הבריאה

האות ה' של המילה "בהבראם" בתורה היא אות זעירא (קטנה). בפשטם של דברים הדבר נועד לרמז על פיצול המילה לשתי מילים. "בהבראם" – "ב-ה' בראם", וכמו שדרשו חז"ל. אולם על-פי הסוד, בכתיבת ספר התורה, גודל האות מעיד לאיזה עולם רוחני היא קשורה ושייכת. אות קטנה - בעולם העשיה (שבו היקום הגשמי הנראה לעינינו), אות בגודל רגיל – בעולם היצירה. אות רבתי (גדולה) – בעולם הבריאה.

משום כך האות ב' של המילה "בראשית" היא אות רבתי. שכן בתחילה, לאחר שנאצל עולם האצילות מאור האין-סוף ברוך-הוא, השתלשל ממנו ונברא עולם הבריאה, בו התחיל המושג 'בריאת יש מאין' לקבל משמעות מורגשת. חלוקה והשתלשלות מרוממת זו מהעולם הגבוה יותר, פעלה בכוח הארת אות החלוקה, האות ב', היא אות עולם הבריאה. עצם החלוקה מעולם האצילות שהיא בבחינת 'הריון' נסתר נעשתה בכוח הארת האות ב', ואילו הופעת עולם הבריאה שהיא בבחינת 'לידה' והוצאה מן הכוח אל הפועל, נעשתה בכוח הארת האות ה'. נמצא שתחילת הארת האות ב' היא בעולם הבריאה; לפיכך האות ב' שבמילה "בראשית" המתייחסת לבריאה, היא אות רבתי.

מעולם הבריאה השתלשל והופיע באותה דרך עולם היצירה, בו התחילה פעולת הגבולות אשר יצרו צורות, גדלים וכמויות, הגם שעדיין אף הוא עולם רוחני. רק לבסוף, מעולם היצירה השתלשל עולם העשיה, שבסופו התחוללה שוב בחינת 'בריאת יש מאין' באמצעות התגשמות חומר הגלקסיות והכוכבים.

ארבע עולמות אבי"ע נבראו בארבע אותיות שם הוי"ה:

 י'                 ה'                ו'                 ה'

אצילות         בריאה                   יצירה           עשיה.

נמצא שכל הוצאה ממשית מהכוח אל הפועל בבחינת בריאת יש מאין, פעלה בכוח הארת האות ה': ראשית, עצם הופעת עולם הבריאה היתה בכוח הארת האות ה' הראשונה שבשם הוי"ה; ואילו עולמינו, עולם העשיה, הופיע בכוח הארת האות ה' האחרונה שבשם הוי"ה. לכן האות ה' שבמילה "בהבראם" היא אות זעירא, להורות על שייכותה כאן לעולם העשיה דווקא.

גם בזוהר הקדוש מבואר שבאות ה' נבראו העולם והאדם, ובכוח הארתה תלוי קיומם. הנה לשון הזוהר: "בה"א נברא העולם, ועליה [כלומר בכוח הארתה התמידית של האות ה'] עומדים שמים וארץ והים וכל הבריות שנבראו. שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. בה' בראם. ואילו נסתלקה [הארתה] מן העולם אפילו רגע אחד, היה העולם חרב ובטל מקיומו. ה"א זאת אינה משה מן הגוף ובה הוא מתקיים. ואם תעזבהו הרי סם המוות יבוא וישרה עליו".

והביאור בזה הוא, כי בעוד שהאות ב' מבטאת את כוח ההתחלקות בבריאה, האות ה' מבטאת את יציאת הנברא מהכוח אל הפועל, והופעתו. כלומר, הארת האות ב' פועלת בבחינת חלוקת התאים ויצירת העובר הזעיר אשר עדיין אינו ניכר, ואילו הארת האות ה' פועלת בבחינת גמר העובר השלם הניכר ברחם אימו, ולידתו לאוויר העולם. שהרי האות ה' מבטאת את היציאה מהכוח אל הפועל; מבלתי ניכר ומורגש, לניכר ומורגש, ומחלל רחם האם, אל העולם החיצוני.

האות ה' מופיעה לראשונה בתורה בתחילת מילה בפסוק: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה". לפי שמהות האות ה' היא ההתהוות.

אופן הגייתה

להגיית האות ה' לא נדרש שום טורח, והיא מיוחדת בכך מבין כל האותיות. בעוד שלהגיית כל אות יש להניע את הלשון, השפתיים, או השיניים, כדי שהאוויר היוצא מהפה, ישמיע את האות, כגון: אל"ף, בי"ת וכו' – בהגיית האות ה' די בנשיפת האוויר: הֵה.

לפיכך נברא העולם-הזה באות ה' דווקא: להורות כי נברא ללא שום טורח כלל וכלל, אלא "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם". ככתוב: "וַיֹּאמֶר ה' יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר". וכך בכל ימי בראשית. הנה לשון מדרש "אותיות דרבי עקיבא":

"אין ה"א אלא שם המפורש שבו נברא כל העולם שנאמר: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" – אל תקרי 'בְּהִבָּרְאָם' אלא בה"א בראם. מכאן אתה למד שלא היתה יגיעה מלפני הקדוש ברוך-הוא במעשה בראשית של העולם-הזה, ולא במעשה אחרית של העולם-הבא. שלא בראן הקדוש ברוך-הוא אלא בדבר שאין בו ממש. ומה נשתנה ה"א יתיר [יותר] מכל האותיות כולן? מפני שאין בו ממש. שכל האותיות כולן כשהאדם מוציאן בפיו הוא מרגיש בהן [בהיגויין] בשפתותיו ובלשונו, ויוצא טיפת רוק מפיו. אבל ה"א כשאדם מוציאו מפיו אינו מרגיש בה לא בלשונו ולא בשפתיו, ואינו מוציא בה טיפת רוק מפיו".

צורת האות ה' וערכה המספרי

מכיוון שבאות ה' טמונה בריאת העולם על כל פרטיו, האות ה' מורכבת מהאות ד' ומהאות י' (הפוכה) בתוכה. שכן האות ד' מבטאת את מוגבלות החומר שבעולם הגשמי בארבע רוחות העולם. אך ה-ה' מכילה בתוכה גם את האות י' הרוחנית, כנשמה בתוך הגוף. אולם ה-י' הפוכה, כמסתירה את מהותה וצורתה האמיתית. שכן החומר הקיים בעולם ובאדם מעלים ומסתיר את המימד הרוחני שבו. אותו מימד רוחני אמיתי ועיקרי בבריאה, אשר על האדם לגלותו.

גם בערכה המספרי, חמש, מבטאת האות ה' את אותו יסוד. אחרי האות ד' היוצרת במספרה את הריבוע, האות ה' מוסיפה נקודה במרכז הריבוע. הארבע מבטא את מוגבלות החומר, ואילו החמש הוא המימד הרוחני שבתוככי העולם-הזה.  

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.