הרב זמיר כהן – מהו התענוג האמיתי בעולם?

עקרון הדמיון החומרי של העולם שסביבנו, גם מסביר את אחת התופעות והיכולות הייחודיות לאדם: את היכולת לצחוק. שמחה ניתן למצוא גם אצל בעלי חיים, כמו למשל כלב הנובח בצהלה ומקשקש בזנבו למראה אדונו השב לביתו. אולם הצחוק, אשר הוא אחד הביטויים המיוחדים של השמחה, קיים רק אצל בני אדם. אף פעם לא ראינו פרה וכבשה או סוס וחמור צוחקים למראה או לשמע משהו... הם גם אינם מתלוצצים או מתבדחים ביניהם בהומור, כבני האדם המסוגלים להתלוצץ אפילו מצרותיהם. והדבר דורש הסבר.

אולם לאמיתו של דבר, לא העדר הצחוק בבעלי החיים דורש הסבר, אלא דווקא יכולת מוזרה זו הקיימת בבני האדם היא המעוררת שאלות. מה פשר עקימת השפתיים בעת חיוך ומהו בכלל הצחוק? מהיכן נובע הצורך הזה הייחודי לאדם להגיב באופן זה, בשעת שמחה ובעת ראיית תרחישים מסוימים או שמיעה עליהם? ובכלל, מדוע האדם דווקא ניחן בחוש הומור?

הפסיכולוגיה הקלאסית מתייחסת להומור ולצחוק כאל מנגנון הגנה נפלא, אשר האדם משתמש בו כדי לעמוד בפני איומים, חרדות, מחשבות או רגשות שקשה לו לסובלם. ואכן, דווקא נזר הבריאה, האדם, המבין בשכלו את מורכבות החיים עם שלל הסיכונים והרגשות הטמונים בהם, קיבל מבוראו את מנגנון ההגנה הזה, המפיג מתחים ומרגיע.

אולם בהתבוננות פנימית ואמיתית נראה כי הדברים עמוקים הרבה יותר. האדם הוא היצור היחיד המסוגל לגלות את האמת הרוחנית המסתתרת בבריאה, בעוד שכל בעלי החיים רואים רק את הרובד החומרי החיצוני. לכן האדם הוא היחיד המסוגל לצחוק. הצחוק מראה שהכל בעולם הזה - הבל, וכל הצער הזמני - דמיון. ולכן, כל סיומת סיפורית או חווייתית, המהוה תפנית מחשבתית בלתי צפויה, וחושפת בהפתעה גמורה מראה חדש ושונה לחלוטין מהתמונה שהייתה נראית עד כה, כמצוי בסיפורי הומור, מזכירה לנשמתו בתת ההכרה הפנימית, את הבליות העולם הזמני והבלתי צפוי, ולכן היא גורמת לה לצחוק. צחוק על מקרה זה ועל עולם ההבל כולו. ובמילים אחרות: הצחוק אומר: גיליתי את האמת, ולכן אני שמח!

בעת שמחה וחיוך מתרוממים צידי השפתיים כלפי מעלה, ובעת דכדוך ועצב - כלפי מטה. משום שהגוף אינו אלא מעטפת לנשמה המתמזגת בו. וכאשר הנשמה שמחה, מתבטא הדבר ברוממות פנימית המשפיעה על הגוף. השמחה, כמו הרוח, עולה ומרוממת כלפי מעלה. אל עבר הרוחניות העליונה, אל מקור השמחה. וכך גם החיוך והריקוד. ואילו העצב, כמו החומר הכבד, יורד ומוריד כלפי מטה. אין שמחה כידיעת האמת, ואין עצב כחיי שקר. האמת, מחייכת וצוחקת צחוק אמיתי, ואילו השקר עצוב בתוכו ומדוכא.

וזה עומק ביאור דברי הרמח"ל ב"מסילת ישרים":

"...והנה מה שהורונו חכמינו ז"ל הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת, הוא העולם הבא. כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצינו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: 'העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא'. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות וכו'. וכשתסתכל עוד בדבר תראה כי השלמות האמיתית היא רק הדבקות בו יתברך. והוא מה שהיה דוד המלך אומר: 'וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב'. ואומר: 'אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'.' כי רק זה הוא הטוב. וכל מה שיחשבוהו בני אדם לטוב, זולת זה, אינו אלא הבל ושוא נתעה". עד כאן לשון הרמח"ל.

המפנים אמת פשוטה זו, מבין מיד שאין כל סיבה להתעצב משום דבר חומרי שאבד, התקלקל או שלא הושג. שהרי איך אפשר שהרוחניות הנצחית תיסגר ותינעל בעצבות בגלל אשליה זמנית? וממילא הוא עוד מבין, שגם כל השאיפות החומריות לריבוי ממון ועושר ונכסים רבים, גם הן דמיון. או אז הוא ישקיע את עיקר זמנו בקניינים רוחניים של עבודת המידות, לימוד תורה וקיום המצוות, וישקיע בענייני החומר רק כפי הנדרש לקיומו הסביר בעולם. ויהיה מלא שמחה ומאושר כל ימיו על אשר גילה את האמת אשר העולם מעלים ממנו, ועל שמנצל הוא את הזמן היקר מפז, לרכישת רכוש רוחני נצחי המקרבו אל בוראו. ככתוב: "יִשְׂמַח לֵב - מְבַקְשֵׁי ה'."

* * *

ואף במבט פשוט יותר, אדם המאוכזב ממצבו הכלכלי וחי בתחושת קנאה בעשירי עולם, ישאל את עצמו: וכי מי שהוא בעל מבנים רבים ורכוש עצום אוכל זהב? הרי הוא חי ואוכל ושותה כמוני, כשרק הבדלים חיצוניים קטנים מפרידים ביני, האדם הרגיל, לבין המוגדר מיליונר. מדוע אם כן כדאי להשקיע זמן יקר ברכוש בר חלוף? האם ריבוי הדאגה של העשיר משתלם? ובכלל, הלא העשיר בעל הנכסים הרבים אינו חי אלא בדמיון שכאילו כך יש לו יותר. ובאמת אין שום הבדל עבורו בין אם יש לו כמה בתים או אלפי בתים. שהרי וכי במה "יותר" זה בא לידי ביטוי? במסמכים בהם כתוב שרחובות שלמים שייכים לו? ומה יוצא לו מזה בחיי היום יום עד מותו מלבד דאגה לגבות את דמי השכירות וכו'? וכמה אנשים שהוגדרו ב"ניירות" כעשירי עולם איבדו מיליארדים כאשר הבורסות וכדומה נפלו בעולם. מה אם כן ההבדל בינם אז לבין עצמם היום? במה הם היו עשירים לפני כן? רק במה שהיה כתוב בניירות? ועוד, הרי גם לפני 150 שנה חיו אנשים שנקראו עשירים וצברו רכוש וטרחו ועמלו כל ימיהם להגדיל את הונם, בנו בניינים ורכשו קניינים. היכן הם היום? מה יצא להם ומה לקחו עמהם לחייהם הנצחיים, מכל הזמן היקר שהשקיעו בכל מה שהשאירו לאחרים בעולם?

וכך יסביר לעצמו שוב ושוב ויתבונן בדברים, במגמה לקרוע את המסך מעל אחיזת העיניים החומרית. עד שיפנים את האמת הרוחנית המסתתרת בעולם החומר הדמיוני, המושך אחריו את רוב אנשי העולם המבלים זמן רב מחייהם בדמיונות שווא, וינהל את חייו על פי האיזון הנכון. מצד אחד השתדלות סבירה לסיפוק צרכי החיים בעולם הזה, ומצד שני זהירות מהיסחפות אחר חומר ותאוות העולם הזמני. עד שיתעב את השאיפה לצבירת רכוש חומרי מופרז וישקיע בעיקר בצבירת רכוש רוחני לחיי נצח.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס