הרב זמיר כהן – סוד השמחה והעושר האמיתיים

מסופר על רב חשוב ששימש כשר האוצר בחצרו של אחד ממלכי האומות. לאחר דברי נאצה ששר האוצר הקודם היה לוחש השכם והערב באזנו של המלך, כי השר היהודי גונב מאוצר המלך וממנו עשה את כל עושרו, החליט המלך לבדוק את העניין. באחד הימים פנה המלך במפתיע לשר היהודי ואמר לו: "אינך יוצא מכאן עד שתכין תצהיר ובו סך כל רכושך הפרטי!". באמצעות הצהרת ההון ביקש המלך לבדוק מה יש לרב ומהיכן השיג את אשר לו. להפתעתו הגיב הרב ואמר: "אינני צריך להכין. זה כתוב בפנקסי". הוא הוציא מכיס מעילו פנקס ובו טורי מספרים, והקריא מתוכו: "בסך הכל, רכושי הפרטי עומד על סך עשרים ושבעה אלף דולר". כאשר שמע המלך את הדברים, חמתו בערה בו. הרי רק ביתו של הרב שווה הרבה יותר וכיצד הוא מנסה לרמותני? אין זאת אלא שאכן צדקו דברי שר האוצר הקודם. מיד הורה המלך להשליך את הרב לכלא וחתם על צו המחרים את כל רכושו לאוצר המלכות.

לאחר שנרגע מזעמו, החל המלך מהרהר לעצמו: "אני מכיר את הרב כאדם נבון. הרי לכן הדחתי את השר הקודם ומיניתי אותו לתפקיד הרם. והוא אכן השכיל לייצב את המצב הכלכלי של הממלכה. לא ייתכן שאדם נבון כמותו ינסה לשקר במה שבוודאי יתגלה מיד. כנראה שמסתתרת כוונה מסוימת בדבריו". והוא ציווה להביאו לפניו.

לשאלת המלך, השיב הרב בחיוך שליו: "אדוני המלך ביקש לדעת את סך רכושי הפרטי. על פי השקפתי היהודית, כל העולם הזה עראי וכל הרכוש העומד לרשותי כאן אינו רכושי 'הפרטי'. וראיה לכך, בהינף חתימה העברת את כל רכושי לאוצר המלכות. האם ניתן לקרוא לרכוש כזה, היכול להילקח ממני באחת, כרכושי הפרטי? הנה ראה נא, פנקס זה הוא פנקס כספי הצדקה שנתתי. זהו רכוש הפרטי באמת! את הסך הרשום כאן איש אינו יכול לקחת ממני! את הסכום הזה אקח איתי לחיי נצח!".

או אז יגלה שהסתכלותו הבריאה על הדרך הנכונה בחיים, מביאה אותו לשמחה תמידית ולקבלת כל מצב מציק בסבר פנים יפות, בבחינת "איזהו עשיר? השמח בחלקו". וממילא גם להיפך: "איזהו שמח? העשיר בחלקו". כלומר, המבין כי החלק שקיבל הוא בדיוק החלק הממלא אותו כאדם עשיר. זהו סוד השמחה והעושר האמיתיים, המהלכים יחדיו שלובי זרוע.

חג הארעיות

לאור זאת יובן בעומק מדוע דווקא חג הסוכות, החג המסמל במהותו את העראיות, נקרא 'חג שמחתנו' ואף הצטווינו בתורה לשמוח בו. במבט שטחי נראה כי שניים אלה, העראיות והשמחה שבחג הסוכות, שני עניינים נפרדים הם שחברו יחדיו בחג אחד. אולם לאמיתו של דבר, שניהם אחד הם.

במשך כל ימי השנה האדם חי בביתו היציב והחזק. והנה לפתע, העשיר המופלג כמו גם העני והאביון, עוזבים את ביתם ויוצאים להתגורר מתחת סככת ענפים עראיים. או אז מתעוררים כולם להתבונן ולהבין כי בעצם כל העולם הזה עראי הוא, וכל קנייניו נשארים כאן, ורק מעשיו הטובים של האדם מלווים אותו לחיי נצח. שהרי הנה כולם מתגוררים מתחת ענפי עץ בלבד, והחיים מתנהלים כסדרם.

ממילא ימים אלה הופכים להיות ימי שמחה. משום שכל אדם נוכח אז לדעת, כי כל הגורמים לו במרוצת חייו לעצבות, אינם אלא דמיונות שווא זמניים. ומה לו להתעצב על דבר שבכל מקרה לא יישאר לו?

* * *

נמצא שעל ידי ההתבוננות בעראיות העולם, יכול כל אדם, בכל מצב שהוא, להגיע לשמחת אמת. שהרי יודע הוא מה עיקר ומה טפל ועד כמה הסבל והקשיים עצמם טובים הם עבורו - גם אם כעת אינו יודע את סיבתם המדויקת.

באותה עת, עשירי עולם הדנים בעסקיהם בפנים חמורי סבר, נראים בפניו כילדים המשחקים במשחקי קניין ורכוש. אם אחד הילדים יפסיד את "רכושו", נכנס הוא לצער עמוק. אולם האב הבוגר המשחק גם הוא עם ילדיו, מחייך בלבו כשמפסיד. הוא יודע היטב כי רכוש זה עראי הוא ואין בו ממש. והוא ממשיך בשמחת חייו.

* * *

ונסיים בעצה טובה נוספת לשמחה תמידית.

ירגיל את עצמו להודות לבוראו על כל היופי שבבריאה הנפלאה ועל המתנות הטובות שנתן לו. וכדברי דוד המלך במזמור 'ברכי נפשי' ובמזמור 'ה' רועי' ובמזמורים נוספים. המורגל בכך זוכה לחיות בהסתכלות נכונה ובריאה על האמת המציאותית, ואינו ננעל בעצבות משום דבר המסתיר ממנו את שפע היופי שמסביבו ואת הטוב הרב שיש לו. וזה כלל גדול בכל תפילה לאל: להודות על העבר ולבקש על העתיד. ובכך, גם נעשה ראוי לקבלת שפע נוסף עוד ועוד, וגם שרוי הוא בשמחה תמיד.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס