האות ז' - תזוזה ותנועה, יוזמה ומאבק

באות ז' טמון כוח היוזמה הגורמת לתזוזה פיזית, לפתיחה בפעילות ולמאבק. ומבטאת את הכוח הרוחני המניע את מלחמת הקיום וההישרדות בעולם. לפיכך, מילים רבות שמשמעותן תזוזה ופעילות פותחות באות ז' – בפרט אם גלומה בהן עוצמה. למשל: זכר, זרע, זנב, כלי זין, זכרון, זעזוע. וכן: זחילה, זיבה. וכפילות האות יוצרת את המילה: זז.

הרדב"ז כותב כי סוד האות ז' נרמז בפסוק: "וזה לך האות". פשט הפסוק עוסק בסימן שניתן למשה. אולם ברובד העמוק יותר, כאשר משה עומד לפני צאתו למאבק בפרעה למען גאולת ישראל ממצרים, מגלה לו ה' יתברך כי "וזה, לך האות". האות ז' היא לך, ובכוח פעולתה תעשה את האותות, תיאבק למען ישראל, ותנצח. ולכן האות ז' כנגד ספירת נצח. ודומה בצורתה לידו של משה (שהוא בסוד ספירת נצח) כאשר היא מוגבהת למעלה באגרוף קמוץ, ודומה גם למטהו של משה, הרחב למעלה.

האות ז' מופיעה בפעם הראשונה בתורה בראש מילה בפסוק: "מזריע זרע". הזרע רוחש פעילות, מתפתח ומתפשט בעוצמה, ובו גלום כל מה שעתיד לפרוץ ממנו ולגדול. מפליא הדבר, שבבדיקות מיקרוסקופיות התברר בעידן המודרני כי צורת הזרע, כצורת האות ז'.

צורתה ואופן הגייתה

לאות ז' צורת כלי זין. גרזן, חרב, חץ, פטיש. כלי הזין נקראים כך על שם האות שהיא שורש כוח פעולתם, ולא האות על שם הכלים. שהרי באות ז' טמון כוח התזוזה והיוזמה בכלל, והכוח הזכרי הפעיל והלוחם, בפרט.

כלי זין הם כלי מלחמה. אך זי"ן גם מלשון זן, מזון. ושניהם אחד. שכן עיקר הפעילות במלחמת הקיום מתמקדת בחיפוש דרכים להשגת מזון. לכן גם המזון החשוב ביותר, הלחם, הוא מלשון מלחמה.

נמצא שמן הצד החומרי, המזון והלחם, ומקביליהם כלי הזין והמלחמה, שניהם מהווים את מלחמת הקיום החומרי של האדם בעולם.

גם במלחמת הרוח מול החומר שבאדם, בא כל צד בכלי זיינו. הצד הרוחני, היצר-הטוב, בא במושכלות האמת; ואילו הצד החומרי, היצר-הרע, בתאוות השקר. שכן כל כוחו של היצר-הרע נובע מיכולתו להראות את הרוע השקרי - כאילו הוא טוב אמיתי.

השקר שביצר

כל התאוות השליליות שבעולם נראות מפתות ומהנות, עד הכישלון והנפילה בהן. או אז מתברר שלא רק שאינן אלא כזהרורי בועות סבון מתנפצות ואין בהן שום תועלת, אלא הן גם מזיקות בפועל לרודף אחריהן. רק שיכולתו של היצר-הרע להציגן כאילו יש בהן ממש ותועלת, היא שמטעה את בני האדם. לפיכך, בסיום מאבקו של יעקב עם שרו של עשיו, הלא הוא הס"מ ראש כוחות הסטרא אחרא, אשר עליו אמרו חז"ל "הוא יצר-הרע [המפתה], הוא שטן [המקטרג על המתפתה], הוא מלאך-המוות [הממונה להזיק לאדם שנכשל בחטא], ביקש ממנו יעקב "הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ" והוא משיב "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי". בפשט הדברים משמע שיעקב נותר ללא תשובה. אך יש להבין איזה צורך היה ליעקב בידיעת שם המלאך, ומה פשר סרובו של המלאך לגלות את שמו? אולם כידוע, שמו של כל דבר, של אדם, מלאך או עצם כל שהוא, מבטא את מהותו. יעקב מבקש מהס"מ שנפל לידיו: גלה לי את שמך, כלומר, את מהותך – מהו סוד כוחך להכשיל בני-אדם? והמלאך אינו נמנע מלהשיב. הוא אכן משיב ליעקב כי... אין לו שם. כלומר, אין לו מהות. כל כולו שקר וסוד כוחו הוא להציג את השקר הריק והמזיק, כאילו יש בו ממש ותועלת...

לכן באמת נקרא שמו סמא"ל. סם-אל. מסמא את עיני האדם שלא יראה את האל. 

משום כך האות ח' (המסמלת את החיים) מורכבת בכתב סת"ם משתי אותיות ז', שצורתן כאמור כצורת כלי זין, והן נצבות זו מול זו למלחמה.

כאמור, צורת האות כצורת חרב. יש לציין שבכל מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן", הלא הוא מזמור השמירה וההגנה, האות ז' אינה מופיעה. לפי שאין כניסה לאות המלחמה אל מזמור ההגנה.

בתלמוד מובא על האות ז': "אם אתה עושה כן [גמילות חסד עם הדל כנרמז באותיות הקודמות], הקב"ה זן אותך". שכן מתן הצדקה מביא פרנסה וכפי שנרמז במילה "ונתנו" הנקראת מההתחלה לסוף ומסוף להתחלה, לומר שהנותן לדל נותן בעצם לעצמו יותר מכפי שנתן. לפי שהקדוש ברוך הוא מעניק לו על כך כפל כפליים. ועוד נאמר "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" וביארו חז"ל בתלמוד את פשר הכפילות לרמז: "עשר בשביל שתתעשר". וכאילו כתוב 'עַשֵּׂר, תְּעַשֵּׁר'. הראשונה ב-ש' שמאלית והשנייה ב-ש' ימנית. והטעם שעשירות באה לאדם על ידי מעשר שנותן, לפי שהנתינה לנזקק נוגדת את הטבע החומרי והבהמי, אשר דואג רק לעצמו ואינו חפץ לתת ולהעניק לאחרים מממון וממזון שהוא טרח ועמל להשיגו. ומכיון שאדם זה התעלה והעניק בניגוד לטבע החומרי, מקבל הוא לפי כללי הנהגת מידה כנגד מידה שפע ממון, כנגד הטבע. כלומר, גם אם מלכתחילה לא מגיע לו ממון כה רב מצד מה שנגזר עליו. וכך מתעשר הוא. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.