האות ז' – על שבעת ימי השבוע ושביעיות נוספות

ערכה המספרי של האות ז', שבע. הוא המספר המרמז לעולם-הזה מן הזוית הרוחנית שבו. אותו מימד שביעי ופנימי אשר כל ששת צדדי החומר תלויים בו ומונעים על ידו. משום כך המספר הנפוץ ביותר ביהדות הוא המספר שבע:

היום השביעי – שבת 

מקורו העל-טבעי של השבוע

ארבעה מחזורי זמנים מקובלים בכל העולם: שנה, חודש, שבוע, יום. וכולם נקבעו על פי מערכות אסטרונומיות שבעולם הטבע, מלבד אחד - השבוע. השנה מורכבת משלש מאות ששים וחמישה ימים, משום שזהו מחזור השמש. החודש מורכב משלושים יום, כיוון שזהו מחזור הירח. היממה מורכבת מעשרים וארבע שעות משום שבפרק זמן זה מסיים כדור הארץ סיבוב סביב צירו. רק השבוע מורכב משבעה ימים ללא כל הסבר טבעי, אסטרונומי או אחר, מלבד העובדה שבמעמד הר סיני נאמר, בעשרת הדברות: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה". ומשם פשטה הידיעה לכל האנושות שהשבוע נחלק לשבעה ימים. שאם לא כן, הרי אדרבה, חלוקת שלושים ימי החודש על ידי בן-אנוש היתה אמורה לקבוע יחידות זמן הנראות הגיוניות יותר; באופן שהמספר שלושים יתחלק לאותם פרקי זמן ללא שארית. ולא כמצב העכשווי שארבע שבועות הם עשרים ושמונה ימים ונותרת שארית.

ומכאן שכל האנושות המונה שבעה ימים בשבוע מודה מבלי משים במקור העל-אנושי של חלוקה זו שביהדות: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ".

השנה השביעית – שמיטה

שנת היובל חלה לאחר שבע שמיטות (7X7)

חג מתן תורה לאחר שבע שבועות של ספירת העומר (7X7)

קני המנורה – שבעה

ימי חג הסוכות – שבעה

ימי חג הפסח – שבעה

ימי שמחת החתן והכלה – שבעה

ברכות החתן והכלה – שבע

ימי האבלות – שבעה

כריכות התפילין על הזרוע – שבע

ימי ספירת הנדה – שבעה

ארץ ישראל השתבחה בשבע מיני פרות

שבעה פריטים בארבעת המינים שבחג הסוכות

מסודות שבעת פריטי ארבעת המינים

בחג הסוכות נוטלים לולב אחד, אתרוג אחד, שני הדסים ושלוש ערבות, בסך הכל שבעה פריטים, ומנענעים אותם יחדיו. ככתוב בתורה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל".

ארבעת המינים מייצגים את ארבע המשפחות מהם מורכב כל עולם הצומח:

האתרוג - את משפחת הצמחים שיש בהם גם טעם וגם ריח

הלולב שבדקל התמר - את משפחת הצמחים שיש בהם טעם אך אין בהם ריח

ההדס - את משפחת הצמחים שאין בהם טעם אך יש בהם ריח

הערבה - את משפחת הצמחים שאין בהם לא טעם ולא ריח

ארבע קבוצות אלה מכוונות כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה, המכוונים כנגד ארבע עולמות אבי"ע: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, המכוונים כנגד ארבע היסודות: אש, רוח, מים, ועפר, המכוונים כנגד ארבע מרכיבי הבריאה: מדבר, חי, צומח, דומם.

כל פרט מארבעת המינים מייצג בצורתו אבר מרכזי בגוף האדם. וכולם יחד מייצגים את האדם: הלולב דומה לשדרת האדם, האתרוג דומה ללב, עלי הערבה – לשפתיים, ועלי ההדס – לעיניים. בבחינת הכתוב "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה".

שבעת האושפיזין שבשבעת ימי חג הסוכות, מכוונים כנגד שבע הספירות התחתונות. אברהם – חסד, יצחק – גבורה, יעקב – תפארת, משה - נצח, אהרן - הוד, יוסף - יסוד, דוד - מלכות. וכך גם שבעת פריטי ארבעת המינים:

שלושה הדסים כנגד אברהם יצחק ויעקב; חסד גבורה תפארת (במבנה גוף האדם – שתי זרועות והחזה המחבר ביניהם)

שתי ערבות כנגד משה ואהרן; נצח והוד (שתי רגלי האדם)

לולב כנגד יוסף הצדיק; יסוד (יוסף ששמר על הברית אשר במבנה הגוף מכוונת כנגד ספירת יסוד ודומה ללולב, נקרא יוסף הצדיק ככתוב "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם")

אתרוג כנגד דוד המלך; מלכות (האתרוג דומה לעטרת היסוד. והשומר על קדושת הברית זוכה למלכות)

נמצא שבימי הארת חג הסוכות, בהם היהודי מסתופף מסתופף "בצִלא דמהימנותא", בסוכה, ימים שבכוחם להמתיק את הדינים שנפסקו ביום הכיפורים, נוטל הוא כמצות התורה את ארבעת המינים המסמלים ומייצגים את שם הוי"ה ואת הספירות, את ארבע העולמות ואת ארבע היסודות, את האדם ואת שבעת האושפיזין ואת כל הבריאה, ובנענועיו מתקן עולמות ומכרית מקטרגים ומזיקים ממנו ומכלל ישראל ומטהר את כל סביבתו, כמבואר בתלמוד. 

ביום השביעי של חג הסוכות הקיפו במקדש את המזבח שבע פעמים, וכיום מקיפים את התיבה שעליה מונח ספר-תורה

חומות יריחו שקעו תחתיהם, לאחר שהוקפו שבעה ימים, וביום השביעי שבע פעמים, כאשר שבעה כהנים תקעו בשבעה שופרות

שבעה רועים ינהיגו את ישראל בבוא עת הגאולה

חיי העולם-הבא, הוא עולם הרוח בעולם החומר, באלף השביעי

ועוד.

משום כך גם אותיות שעטנ"ז ג"ץ הנכתבות בתורה כשכתר תגים על ראשן, הן שבע אותיות. שהרי הן האותיות המבטאות את מלכותו של האדם שזכה לכבוש את יצרו ולנצחו בתחום המיוחד לכל אות. ושבע הוא מספר המאבק והנצחון.

גם לעניין חיי האדם, ימי שהיית הנשמה הרוחנית בגוף החומרי, נאמר: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה". הוא פרק הזמן המצוי בחיי האדם.

השבע אשר הוא הרוחניות שבחומר כנשמה לגוף, הוא מקור הברכה השורה בממון. לפיכך, כשם שהנשמה מחיה ומקיימת את הגוף, כן שמירת השבת מחיה ומקיימת את הממון. בששת ימי המעשה יוצר האדם את החומר (כלשון השגורה בפי בני-אדם: עושה כסף...), ובשמירת השבת מפיח הוא רוחניות בממון, ומקיים אותו. וכשם שגוף שאין בו נשמה מתפורר, כך ממון שאין בו מרוחניות השבת, נמוג ואין בו ברכה. שאף אם ישתכר אותו אדם ממון רב, אין לו ברכה ואינו נהנה מכסף זה, אלא מוציאו על נזקים בלתי צפויים בביתו, ברכבו, בעסקיו, בבריאותו וכדומה. וכלשון המקובל רבי שלמה אלקבץ ב"לכה דודי": "לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה".

מימד שביעי זה, אשר כל ששת צדדי החומר תלויים בו ומונעים על ידו משום היותו הפנימיות הרוחנית שבחומר - בסוד האות ז', הוא העומד בבסיס המסר הרעיוני שבסמל היהודי הותיק "מגן-דוד", המורכב מששה חללי משולשים העומדים סביב החלל השביעי המרכזי אשר הם אחוזים בו. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.