הצופן

האות ז' - צפונותיו של המגן-דוד

מהו המקור הסמל היהודי המוכר כל כך, ה"מגן-דוד"? על החיבור בין ששת ימי החול למרכז ולקדושה

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)
אא

כפי שבואר במאמרים קודמים, הנפש הרוחנית שבחומר, בסוד המספר שבע, היא הכוח המניע את החומר המוגבל בששה צדדים שנברא בששה ימים. נפש פנימית ורוחנית זו היא בבחינת היכל הקודש המוזכר בספר יצירה:

"שבע כפולות – בג"ד כפר"ת [בשבע אותיות אלה יש אות דגושה ואות רפויה] כנגד שבעה קצוות. מהן, ששה קצוות: מעלה ומטה, מזרח ומערב, צפון ודרום. והיכל הקודש מכוון באמצע והוא נושא את כולם".

דברי ספר יצירה אלה אודות המרכז הרוחני המקודש, אשר סביבו ששה קצוות והוא נושא את כולם, הם העומדים ביסוד הסמל היהודי הידוע בשם "מגן-דוד". מבנה המגן-דוד מורכב משני משולשים מנוגדים המונחים זה על גבי זה, כאשר שילובם יחדיו יוצר חלל פנימי אשר ששה משולשים אחוזים בו מסביב. סמל יהודי זה דלף במרוצת הדורות, כמו מידע יהודי רב אחר, לחלק מאומות העולם במזרח הרחוק, עד שיש הסבורים בטעות שמקורו בעמים האחרים. ציור המגן-דוד הקדום ביותר שנתגלה עד כה בהקשר יהודי, הוא זה החקוק בחותם יהודי שנמצא בצידון, וגילו מוערך לימי בית המקדש הראשון.

מבנה המגן-דוד נמצא למעשה במנורת המשכן והמקדש, אשר כידוע צורתה נקבעה על ידי הקדוש ברוך-הוא, ובכל פרט ממנה טמונים סודות עליונים. במנורה, מתחת כל נר היתה צורת פרח. לפרח זה היו ששה עלי כותרת כצורת המגן-דוד, כך שהשלהבת היתה במרכז המגן-דוד. בכך נרמז סוד הנשמה הרוחנית הנמשלת לנר דולק, ככתוב "נר ה' - נשמת אדם", ונמצאת בתוככי החומר המוגבל בששה צדדים. להורות כי החומר אמנם מוחשי ומורגש יותר בעולמינו, אך אין הוא אלא משמש את הרוחניות שבתוכו, והיא עיקרו, כשם שפרח ששת הקצוות שבמנורה לא נועד אלא לשמש את השלהבת הבוערת בתוכו. בנוסף, למנורה היו שבעה קנים אשר שלהבות ששה מהם היו פונות לשלהבת המרכזית. המנורה המאירה היא מקור אור החכמה בעולם. לפי ששפע החכמה אשר היה יורד לעולם דרך המקדש, היה יורד דרך מנורת המאור שבמקדש. במקביל, מקור אור השכל והחכמה שבאדם היא הנשמה שבגוף, והיא השלהבת שבמרכז המנורה. וכך, לכהן הגדול המדליק את השלהבת בבית-המקדש שבירושלים באותו כלי הנקרא מנורה, אשר צורתה וכל פרטיה נקבעו על ידי הקדוש ברוך-הוא, והיא בבחינת מכשיר הפעלה תחתון של צינור שפע עליון בעל יכולת רוחנית נשגבת, ניתנה הזכות להפעיל בעת מעשה הדלקת המנורה מערכות שפע רוחניות עליונות להוריד טוב רב לעולם, בעוצמות בלתי נתפשות בשכל הרגיל (וככל המצוות, שניתנו באופן שהשימוש בחומר הקיים בעולם – על פי כללי והוראות הבורא, כגון בתי ופרשיות התפילין וכדומה - פועל גדולות ונצורות במערכות עליונות).

סוד זה טמון במגן-דוד המכיל ששה משולשים קטנים העומדים סביב המרכז – הוא המימד השביעי והפנימי, אשר כל הששה שמסביבו אחוזים בו. ששת המשולשים מרמזים לחומר המאוחד (ו'), אשר אינו מסוגל לנוע ולפעול, אילולי הנפש הרוחנית שבתוכו. הלא היא הנפש הנרמזת במימד השביעי שבהארת האות ז' - אות הכוח הרוחני המניע את החומר.

אלא שעדיין רבים נבוכים בשאלת מקור שמו של סמל גרפי זה: "מגן-דוד".

אחת הסגולות הידועות והנפוצות ביותר ביהדות לשמירה ולהגנה, ואפילו לנצחון בכל מאבק, הוא ה"למנצח בצורת המנורה". אותו מזמור תהלים מיוחד שבפשט דבריו עוסק: א. ביסוד האמונה באלוקים, אשר הוא מקור החן, הברכה והצמיחה. ב. בימות המשיח לעתיד לבוא, אשר אז תנצח האמת את השקר, יכירו כל הלאומים במלכות ה', וידעו ויבינו שכל דרכיו אמת וצדק, וישמחו בהנהגת משפטו הישר שישפוט את העמים עושי העוולות, ויודו לו על כך, ויזכו להגיע ליראת שמים טהורה. מזמור זה מורכב משבעה פסוקים הרומזים לסוד שבעת קני המנורה. ששה הם ששת אלפי השנים שהוקצבו לתקופת העבודה והעמידה בניסיונות החומר וייצרי העולם-הזה, והקנה השביעי הוא האלף השביעי שבימות המשיח שכנגד הנשמה הרוחנית, אשר הוא הזמן המיועד לקבלת השכר, עת יחיו המתים בגוף הנקי מחטא, ויתבטל היצר הרע שהוא גם מלאך המוות. ומכיל מזמור זה מ"ט (ארבעים ותשע) מילים, כנגד מ"ט פריטי המנורה ומ"ט שערי חכמה. כל מילה במזמור, מורכבת מהאותיות שבסוד פריט אחד לפי צורתו ומיקומו במנורה, וכנגד שער החכמה המסויים השייך לפריט זה. בנוסף, כל האותיות והמילים והמשפטים של המזמור מתחברים יחדיו בצירופי אותיותיהם לשמות קודש הגנוזים ומוצפנים בהם. וכתב על כך הרב חיד"א בספרו "מדבר קדמות": "דוד המלך עליו השלום, הראהו הקדוש ברוך-הוא ברוח הקודש מזמור זה כשהוא כתוב על טס של זהב מופז, עשוי בצורת המנורה. וכן הראה אותו למשה רבינו עליו השלום". בעומק הדברים הכוונה היא שעל פי הסודות הגנוזים באותן אותיות מסויימות שבמזמור זה, נעשתה מנורת המקדש על יד משה רבינו. וממשיך הרב חיד"א וכותב עוד שמשום הסודות הגנוזים בו "היה דוד המלך נושא מזמור זה כשהוא חקוק על מגינו בצורת המנורה על טס של זהב. וכשהיה יוצא למלחמה היה מכוון סודו, והיה נוצח, והאויבים נופלים לפניו". וכן כתב הרמ"א בספרו "תורת העולה": "ולכן מקובל שמנורה היתה מצויירת במגן-דוד". וכן כתב בעל ספר "הרוקח", והוסיף עוד: "הרואה אותו מצוייר בצורת המנורה, ימצא חן וחסד בעיני אלוהים ואדם. ואם יצוייר בבית הכנסת בארון הקודש, יגן בעד כל הקהל". ו"האבודרהם" כתב: "הקורא אותו בכל יום, נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבית המקדש, וכאילו קיבל פני שכינה". וכן כתבו עוד רבים מחכמי תורת הקבלה בספריהם אודות סודות מזמור זה, שמילותיו מכוונות גם כנגד מ"ט ימי ספירת העומר.

נמצא שהמימד השביעי הרוחני הטמון במנורת שבעת הקנים, שהוא סוד האות ז', אות המאבק והנצחון, אשר מכלול סודות כוחותיו היה חקוק באותיות המזמור שבצורת המנורה - על גבי מגינו של דוד, הוא שורש שמו של הסמל הגרפי הנקרא "מגן-דוד", העשוי מחלל שביעי, מרכזי ופנימי, המוקף בששה חללים, ורומז בכך כסמל גרפי של חולין, לסודות הגבוהים והקדושים שהיו חקוקים כאותיות בצורת מנורת המקדש על מגינו של דוד המלך.

ובפרט שהמעמיק בצורת המגן-דוד, יגלה לתדהמתו כי היא כוללת בתוכה בהסתר את צורתן של כל עשרים ושתיים האותיות העבריות (!), כפי שניתן לראות בבירור רב בתרשים הסמוך.

וכשעוסקים ברמזי המגן-דוד, יש להוסיף שמלבד האמור לעיל בסוד המימד השביעי שבו, סמל יהודי ותיק זה מבטא עוד רעיונות ומסרים רבים ונשגבים:

שני המשולשים אשר חוד האחד פונה כלפי מעלה ושל האחר כלפי מטה, מבטאים את עיקרון ההפכים שבטבע. הזכר והנקבה, המשפיע (הוא המשולש הרחב מלמעלה, והולך ונעשה צר כלפי מטה כמשפך, להוריד שפעו למקבל) והמקבל (בסיסו רחב, והולך ונעשה צר כלפי מעלה, כמפנה את פניו כלפי המשפיע). ושניהם מתאחדים יחדיו במגן-דוד, ויוצרים שלימות אחת של אדם.

איחוד זה נעשה בעולמינו באמצעות ו' החיבור הנרמז ב-ו' (שש) צלעות המגן-דוד, שצורתו נוצרה כתוצאה מאיחוד שני המשולשים. נפלא הדבר, שאיחוד זה שנעשה בכוח האות ו', חוזר לנקודת ההתחלה בבחינת "נעוץ סופו בתחילתו" האמור בספר יצירה, ויוצר בעצמו ו' (ששה) משולשים.

אולם טבע הוטבע בכוח החיבור שבאות ו', שלא יהא מסוגל לפעול בעולמינו ולקיימו באמצעות חיבור חלקיקי וחלקי היקום, אלא רק כאשר יש גמילות חסד בין בני האדם בעולם, ככתוב: "עולם חסד יבנה". עיקרון זה נרמז בשלשת (ג') צלעותיו של כל משולש משני משולשי המגן-דוד, שהרי האות ג' היא אות הגמילה וההענקה. ורק כששני משולשים הפכיים אלה גומלים ומעניקים זה לזה, מתאחדים הם יחדיו ויוצרים את כוח החיבור הנרמז ב-ו' (ששה) הצלעות.

גמילה הדדית זו בין המשפיע והמקבל נעשית על ידי שזה גומל בהענקת שפעו וזה גומל בעצם נכונותו לקבל את השפע. שאילולי הוא, אין המעניק יכול לתת, וגם לא להתאחד ולהגיע לשלימותו. לכן ו' החיבור שערכה שש מורכבת מג'+ג' (3+3), וכך גם המגן-דוד מורכב משני ג' הפכיים, שכל אחד מהם מעניק ממה שיש לו ואין לזולתו, ועל ידי כך מתאחדים. בבחינת מילת "ונתנו" שבתורה, שהיא מילה הנקראת הלוך ושוב – מהסוף להתחלה ומההתחלה לסוף.

טבעה של הענקה, שהיא יוצרת בלב המעניק תחושה עמוקה של אהבה כלפי המקבל, תחושה המענגת את הנותן יותר ממידת תענוגו של המקבל. נמצא שהמקבל נותן לנותן, יותר ממה שהנותן נותן למקבל. עונג זה של אהבה הוא המביא למציאות ממשית של אחדות. לפיכך המילה 'אהבה' והמילה 'אחד' שווים בערכם המספרי (אהבה=13. אחד=13), וביחד הם 26 כמנין שם הוי"ה. לפי שאחדות הנובעת מאהבת אמת של חסד הדדי, היא הרצויה אצלו יתברך.

בנוסף, המשולש שבסיסו רחב, מסמל את העולם-הזה על שלל תאוותיו ויצריו, והמשולש שעליונו רחב, מסמל את העולם-הבא ואת החיים הרוחניים. לרמז שכל הלוקח לעצמו את הנאות העולם-הזה כעיקר החיים, הרי בתחילה שואף הוא להרבה, אך ככל שמשיג יותר ועולה מעלה, כך פוחתת הנאתו ומצטמצמת עד שחדל מלהנות. וזהו המשולש ההולך ונעשה צר כלפי מעלה עד שמסתיים. אך הנמצא בעולם-הזה, שהוא הבסיס התחתון, אך בוחר בחיים הרוחניים, בתחילה צר לו, שהרי כל ההתחלות קשות, וזהו החוד הצר שלמטה, אך ככל שעולה ומתרומם כך הולך ומתרחב, הולך ונעשה מאושר ושמח ויכול להמשיך ולהתרומם עד אין קץ. שהרי את שני אלכסוני המשולש הרוחני ניתן להמשיך לאין סוף.

וביתר עומק, על-פי הסוד, כל פעולה חיובית או שלילית שפועל האדם בעולם-הזה, עולה ומשפיעה בעולמות העליונים, והשפע חוזר ויורד לעולם, בהתאם למעשי האדם. וזה סוד "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם... וְנָתַתִּי שָׁלוֹם..." יסוד חשוב זה בא לידי ביטוי נפלא במגן-דוד: הקו המאוזן העליון של המגן-דוד מסמל את השמים, והקו התחתון – את הארץ. בתחילה, האדם עושה בארץ מעשה טוב או רע, ומעשהו עולה וחודר אל השמים ופועל את פעולתו בעולמות העליונים. זהו המשולש התחתון העולה מעלה וחודר אל הקו העליון. או אז חוזרת השפעת אותו מעשה שהשפיע למעלה ויורדת לעולם-הזה וחודרת אל תוכו לפעול בעולמינו לטובה או לרעה כפי מעשה האדם. דבר הנרמז במשולש היורד מלמעלה למטה.

זאת ועוד. במבנה המגן דוד מסתתרת צורת גוף האדם על פי מבנה עשר הספירות. הקדקד העליון שבמגן-דוד, כנגד הראש (ספירות 'חכמה' 'בינה' ו'דעת' – בראש. והן ספירות ג"ר: ג' ראשונות). שני המשולשים העליונים שבצדדים כנגד שתי הידיים ('חסד' ו'גבורה'), מרכז המגן-דוד – כנגד החזה ('תפארת'). שני המשולשים התחתונים – כנגד שתי הרגלים ('נצח' ו'הוד'), והמשולש האחרון – כנגד חותם הברית ('יסוד' ו'מלכות').

ומהיבט אחר: שבעת חללי המגן-דוד, מכוונים כנגד שבע הספירות התחתונות (ז"ת) בלבד.

ולסיום, נפלא הדבר שאף על-פי שגם הסמל המצוי ברבות מארצות המזרח הרחוק, עשוי אף הוא באופן המבטא את עיקרון ההפכים שבטבע, הלא הם היין והיאנג המתאחדים יחדיו, עדיין כל תפיסתם של המשתמשים בו, אפילו זו הנקראת רוחנית, מוגבלת לענייני העולם-הזה, כגון לעניין האיזון הנדרש לרפואת הגוף וכדומה, ללא ידיעת הרבדים העמוקים שבהשפעות ההדדיות מהעולם-הזה הגשמי לעולמות 'אצילות' 'בריאה' ו'יצירה' העליונים, ומשם לעולמינו. השפעות הנובעות מכוחו של בן האומה היהודית בעת שפועל על-פי הנהגות המלכות שבתרי"ג מצוות התורה. משום כך בהשגחה פרטית ממעל, קבעו לעצמם את צורת סמלם כצורת העולם החומרי – כדור-הארץ בלבד.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.

תגיות:הרב זמיר כהןהצופןאותיות

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה