ההרכב של האות ח': "אז" – א' רוכב על ז'

הנה קיצור דברי ה"כלי יקר" בביאורו לתורה, בעניין חנוכת המשכן: "לפי שדווקא ביום ההוא נראה ה' אליהם, ולא בימים הקודמים, על כן הוצרך ליתן טעם מה יום מיומיים. ולכן אמר 'ויהי ביום השמיני', שלפי שיום זה שמיני, דבר זה גרם לו קדושה ביתר שאת. כי כל מספר שמיני קודם בדעת. במדרש מובא שכל קילוסו של משה היה ב'אז'. 'ומאז באתי לדבר בשמך' 'אז ישיר משה' וכו'. כי 'אז', היינו אחד (א') רוכב על ז'. והוא להשליט את השם יתברך על כל ז' כוכבי לכת, ועל כל הנבראים שנתהוו בשבעת ימי בראשית. ועל כן נראה להם כבוד ה' יתברך ביום הזה דווקא, מצד היותו שמיני. כי מספר זה מיוחד אליו יתברך. וזה טעם הקרבן שלא יירצה כי אם מן יום השמיני והלאה, וזה טעם שברית המילה שבשמיני, דומה לשבת שבשביעי. כי הרוחני דומה לגשמי.

על כן יום שמיני זה נטל עשר עטרות, לומר כי יש בו מעין העולם-הבא. כי לעתיד לבוא יראו את כבוד ה' עין בעין, וכן גם ביום זה נאמר: "כי היום ה' נראה אליכם".

ובזוהר הקדוש נאמר על הפסוק 'אז תקרא וה' יענה': א"ז, שבעת ימי סוכות וחג שמיני עצרת. א"ז – מצוות מצה ושבעת ימי הפסח. א"ז – סוכה ושבעת חלקי מצוות לולב. שעל ידי מצוות אלה זוכה ש-ה' יענהו."

שמונת ימי חנוכה - המעטים והחלשים הנאמנים למלכו של עולם יצאו במסירות נפש למלחמה מול היוונים הרבים וחזקים. וזאת לא מתוך אילוץ להגן על גופם הפיזי של ישראל, אלא על עולמם הרוחני. לחימת גבורה זו שמעל הטבע האנושי, הביאה לנצחון העל-טבעי, ולנס השמן שדלק שמונה ימים מעל הטבע.

לאור זאת יובן המבואר בתלמוד כי בכינורות המקדש אשר בהם היו הלויים מנגנים, היו שבעה מיתרים. אולם בימות המשיח, ימי השלימות הרוחנית, יהיו בהם שמונה מיתרים.

* * *

המילה 'משנה', שהיא התורה שבעל-פה, מקבילה באותיותיה לאותיות המספר המרמז לרוחניות שאין בה חומר - המספר 'שמנה' (בכתיב חסר). לפי שהתורה שבעל-פה מבטאת את הרוחניות המשוללת מהחומר לחלוטין. שהרי מעיקר הדין חל איסור על כתיבתה על גבי חומר קלף או נייר, שלא כתורה שבכתב המותרת להיכתב, אלא יש לזוכרה באמצעות שינונה על-פה, ובכך לכותבה כתיבה רוחנית בנשמה הרוחנית. ואכן, גם המילה 'נשמה', אותיות 'שְׁמֹנָה'.

גם לעליית נשמת הנפטר, הלימוד המועיל ביותר הוא לימוד המשנה, כנהוג.

קשר זה שבין הנשמה למימד הרוחני השמיני, בא לידי ביטוי גם בקביעת שמו של האדם אשר כידוע נוגע לנשמתו, דווקא ביום ברית המילה, הוא היום השמיני.

כאשר המילה 'נשמה' נכתבת במאונך, האות נ' מופיעה למעלה, והיא מבטאת את חמישים השערים העליונים הרוחניים; ואילו האות ה' מופיעה בסוף, היא אות העולם-הזה כמבואר לעיל. האותיות שבאמצע הן אותיות 'שם'. להורות ששם האדם מחבר בין השפע הרוחני העליון לעולם-הזה. האות נ' שלמעלה מספרה חמישים, ואילו האות ה' שלמטה מספרה חמש. להורות על השפע הרוחני שיורד לאדם כמשפך הרחב מלמעלה וצר מלמטה. (וכפי שידוע במבנה ארבע עולמות אבי"ע הרוחניים ועולם א"ק שמעליהם (וסך הכל חמשה עולמות), שעולם העשיה החמישי והתחתון, הוא הנמוך והמזערי ביחס לשאר העולמות המהווים את שורשיו ומהם הוא מקבל את שפעו).

האות ח' על-פי הקבלה

על-פי הסוד, האות חי"ת השמינית מכוונת כנגד הספירה השמינית, היא ספירת הוד, השייכת לקו ספירות הגבורה (הן ספירות בג"ה. בינה, גבורה, הוד). והיא מקור ההוד הנסוך על פני האדם החת מאלוקיו, והוא גיבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים. 

היצר הרע - ככלי אימון לגבורה

ואכן, האות ח' המבטאת את האדם החי, ונוסכת הוד על מראה פניו החומריים, מרמזת לו כי בהיותו חי בעולם-הזה ומתמודד עם יצרי ופיתויי העולם, עליו להפעיל את מדת הגבורה שבו, בבחינת "איזהו גיבור - הכובש את יצרו", ולא להיות רך ומתפתה. או אז מפיק הוא תועלת רבה מהיצר-הרע (כאברהם אבינו שקנה את מערת המכפלה מאת "בני חת", אלה הקליפות הקשות, כמבואר בדברי האר"י ז"ל). ואף כאן מתעלה הוא, בונה ומעצב את נשמתו, דווקא על ידי הניסיונות. לפי שהיצר הרע משמש עבורו מבחינה רוחנית ככלי אימון ומאמץ להתעלות ולהבנות, כאדם המשתמש בכלי המתנגד לגוף ודורש מאמץ, כדי לאמן ולחזק את שרירי גופו. אלא שבעניין היצר הרע יש לאדם להיזהר שלא יכניס עצמו לניסיון כדי שחלילה לא יכשל - וכפי שאנו מתפללים: "ואל תביאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון". ורק ישתמש בניסיונות הבאים מאליהם כדרך העולם, שהרי בודאי די בעמידה בהם כדי להיבנות ולהתעלות.

משמעות שמונה האותיות הראשונות ברצף

הבורא האחד (א') ברא בריאה (ב') הבנויה (ב') מחלקים (ב') המהווים שני ניגודים (ב'): משפיע שפע, בבחינת גומל (ג'). ומקבל, בבחינת דל (ד').

פעילות זו (של התחלקות, נתינה וקבלה) הובילה להיווצרות והופעת היקום (ה') בבחינת 'לידה' מהעולם הרוחני שמעליו (ה'). תהליך זה התרחש במשך ששה ימים (ו') ובו נברא העולם הגשמי כאשר הוא מוגבל בששה קצוות (ו') ומכיל כוח חיבור רוחני המאחד ברחמים את חלקיו (ו').

מלבד כוח החיבור שבחומר, נוצרה בתוכו רוחניות פנימית פעילה הגורמת לתנועה (ז'). היא סוד תנועת האלקטרונים שבדומם, כוח הצמיחה שבצומח, החיים והתנועה שבחי, דיבור המדבר, היוזמה (ז'), התזוזה (ז') והמאבק (ז') בעולם.

באדם החי נוספה נשמת חיים (ח') המעניקה לו כוח בחירה (ח') בין מעשה טוב לבין מעשה רע, בין אמת לבין שקר, ועל פיה יפעל כוח התזוזה שבו. היא זו שגם נוסכת חן (ח') על פניו.

* * *

נמצא בסיכומם של דברים שהאות ח' מבטאת את עצם החיים ואת התמודדותו של האדם החי בעולם שיש בו יצרים, הוא העולם-הזה. בכוחה של התמודדות זו לרומם את האדם לגבהים רוחניים על-טבעיים עד כדי שצדיק גוזר ו-ה' מקיים, ה' גוזר גזרה, ומבטלה משום רצון חביבו הצדיק. שלפי שבחר להשליט את נשמתו הרוחנית הנעלית מטבע החומר, שהיא תשלוט בגוף החומרי ותאוותיו, ותנהיג אותו על-פי רצון בוראו, זוכה לדרגות על-טבעיות אלה. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.