האות ט’ - חוק השימור והנצחיות

האות ט' מבטאת את הטוב שחוזר לטובים, וברובד הנמוך יותר את חוק המחזוריות שבטבע. לפי חוק זה הטמון באות ט', ופועל הן במימד הטבעי והן במימד הרוחני, אין חומר הכלה מן העולם ואין פעולה ההולכת לריק ולאבדון. אלא כל דבר חומרי הנראה כלה אינו אלא משנה צורה, ושום מעשה טוב או רע אינו הולך לאיבוד. מעשה טוב יחזור לעושה אותו וייטיב לו בשפע רב, ומעשה רע יחזור אליו בנזק והרעה.

ומכיוון שתכלית הבריאה היא להיטיב לנבראים, האות ט' מבטאת ביסודה את הטוב שמקבל האדם אשר בוחר בטוב, אך גם את הסבל והייסורים אשר באים בסופו של דבר לעושה רע. שהרי גם הם באים לטובת האדם כמבואר להלן.

לאחר שבהארת האות ו' נעשה איחוד חלקי החומר, ובהארת האות ז' נכנס בהם כוח תזוזה ופעילות, כוח אשר קיים גם בבעלי חיים - נוצרה לאחריהן באמצעות הארת האות ח' נשמת-חיים בעלת יכולת התמודדות ובחירה, היא נשמת האדם המתמודד ובוחר בטוב או ברע בהיותו בעולם-הזה. והנה עתה באה האות ט' המשמרת כל מעשה טוב או רע שבחר האדם לעשותו, ופועלת בכוח המחזוריות שבה להיטיב לטובים על-פי מעשיהם, ולייסר את מי שנותר בחטאו ומת ללא תשובה, כדי לנקותו ולזככו מכתמי עוונותיו, או לגלגלו ולהחזירו לעולם. בסיום פעולת האות ט' הן לרומם ולהיטיב והן לייסר ולזכך, מגיע האדם לחיי העולם-הבא, שנברא בהארת האות י'.

לפיכך מהותה העיקרית של האות ט' הוא הטוב הנצחי שכולם חוזרים אליו בחיי העולם-הבא הנרמז באות י'. אלה משום הטוב שעשו, ואלה לאחר זיכוך בייסורים וגלגולי נשמות. אלא שאשרי הזוכה שההטבה שיקבל תתבטא רק בצורת שכר על מעשיו הטובים, ולא גם בצורת זיכוכו בייסורים מעוונותיו, לפני שמקבל את שכר מצוותיו. וזהו המבואר בתלמוד שהאות ט' מבטאת את ההטבה שמיטיב ה' עם האדם אשר חי ופועל על-פי כללי ההדרכה הטמונים באותיות הראשונות, שהם: לאלף (א') בינה (ב'), כלומר ללמוד תורה; לגמול (ג') דלים (ד'); ולהתמודד עם ניסיון העושר (ג') או העוני (ד') בשמירת כל המצוות. ה"ו - זה שמו של הקב"ה. "ואם אתה עושה כן, הקב"ה זן (ז') אותך, וחן (ח') אותך [שני אלה בעולם-הזה], ומטיב (ט') לך, ונותן לך ירושה (י'), וקושר לך כתר (כ') לעולם-הבא". שהרי פעולות הצדיק העושה טוב חוזרות אליו ומטיבות לו על-פי עיקרון המחזוריות של האות ט'. וכמאמר הפסוק: "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב, כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ". מובן מעתה הקשר שבין האות ט' שערכה המספרי תשע, לבין האות צ' (צדיק!) שערכה המספרי תשעים. שהצדיק נוחל את אותו טוב (ט') אשר הוא פרי מעשיו החוזר (ט') אליו. "אִמְרוּ צַדִּיק, כִּי טוֹב".

ומהיבט נוסף: על ידי ההתבוננות במשמעות האות ט', הלא הוא עיקרון המחזוריות בעולם, שהאדם בא מן הטיט ומן הטיפה, וחוזר אל הטיט,  כמאמר התנא באבות "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת, מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך – הוא".  זוכה האדם המתבונן בכך כראוי, להתגבר על יצרו ולהיות צדיק העושה רצון יוצרו. ובכך הוא נעשה ראוי לקבל את הטוב שה' יתברך מנחיל לצדיקים.

לפי היבט זה נמצא, שלא רק עצם קבלת הטוב החוזר לאדם הטוב טמון באות ט', אלא גם הגורם המסייע לאדם להיות ראוי לקבלת הטוב, טמון גם הוא בהבנת משמעותה של האות ט', והמסר שבה.

האות ט' מופיעה לראשונה בתורה בתחילת מילה בפסוק: "וירא אלהים את האור כי טוב". שכן ההטבה היא מהות האות. לכן אמר רבי יהושע: "הרואה ט' בחלומו סימן יפה לו". ומבאר התלמוד את הטעם: "הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה".

אופן הגייתה

טי"ת מלשון טיט. הוא החומר המבטא יותר מכל דבר אחר את עיקרון המחזוריות שבבריאה. טיט הוא העפר הלח שממנו נבראו הנבראים; וסופם שישובו לעפר. ככתוב "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".

הנה לשון המדרש:

"טי"ת אל תקרא טֵי"ת אלא טִיט. זה הוא טיט שבידו של הקב"ה שנאמר 'הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל' שכל העולם כולו נברא הימנו, ולבסוף עתידין כולן שחוזרין לטיט כשהיו. שנאמר 'הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר'".

ואף על-פי שהאות ט' מבטאת את הטוב, אין הדבר סותר את משמעותה האחרת המבטאת את שיבת האדם לעפרו. שכן כאשר ציוה הקדוש ברוך-הוא את האדם לבל יאכל מעץ הדעת והזהירו: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", אין הדבר חלילה כאדם המזהיר את חברו שיציית לדבריו, ומאיים עליו שאם לא יעשה כן יתנקם בו ויהרגנו. שהרי הבורא אוהב את האדם שברא, וחפץ בטובתו, וזוהי כל תכלית בריאת העולם על ידו - להיטיב. אלא אזהרה זו היא כאזהרת אב אוהב. וכך אמר הוא לאדם: היזהר שלא תתלכלך בחטא זה. שאם תתלכלך, דע שכדי להתנקות ולהיטהר מזוהמת החטא תיאלץ לשוב לעפר. ככלי חרס שנטמאו, ששבירתן זוהי טהרתן. נמצא שלאחר שחטא, מיתתו זוהי טובתו. להיטהר מזוהמת חטא הנחש.

לפיכך כוח המחזוריות שבאות ט' מבטא גם את העיקרון היסודי, שכל מהלכי ה' יתברך והנהגותיו עימנו בעולם, מובילים בסופו של דבר לנקודת התכלית שעבורה ברא ה' את העולם, הלא היא ההטבה לנבראים. וכהנהגת התנא נחום איש גם זו, שעל כל המתרחש עימו היה נוהג לומר "גם זו לטובה". וכן תלמידו רבי עקיבא שהיה אומר: "כל דעביד רחמנא [כל שעושה ה'] לטב עביד". לפי שאף אם באותה שעה לא מובן לאדם מדוע באה לו אותה צרה, יודע הוא כי תכליתה להיטיב עימו. אדם הזוכה לעמוד על ידיעה נכבדה זו, לשננה לעצמו ולהתבונן בה בכל זמן קשה, שמח ומאושר הוא, כל ימי חייו.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.