האות ט’ – כוח הטהרה שבתשובה

כוח המחזוריות שבאות ט', וכוח ההטבה שבה, יוצרים גם את האפשרות הנפלאה שניתנה לאדם לשוב בתשובה ולהיטהר מן החטא, על ידי שמתחרט על שחטא, ועוזב את החטא, ומתוודה לפני בוראו בפיו. ובכך מתקן את אשר עיוות, וחוזר למצבו הראשוני הטהור, כמבואר כל זאת בהלכות תשובה. לפי שכאשר מתחרט מעומק הלב על אשר עשה, הרי הוא חוזר במחשבתו לרגע החטא ומוחק בכוח מחשבתו את החטא. כיוון שהנשמה הרוחנית אינה כפופה לחוקי מימד הזמן שבעולמינו, ועקירת החטא מתוך חרטה כנה במחשבה היום, כעקירת המעשה שעשה בעבר. עד כדי כך שאפילו היה רשע גמור, לא ייענש על אשר עשה. ככתוב "וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ [לא ייענש עליה] בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ". ובלבד שמתחרט באמת ומקבל עליו שלא ישוב לחטא זה לעולם.

אפשרות זו שנתן לנו הבורא, למחוק את אשר חטאנו כלפיו על ידי תשובה, הטבה נפלאה היא עימנו. וכמו שכתב רבינו יונה: "מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם". וכמו שביאר הרמח"ל: "כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה?! הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה?". נמצא שאפשרות התשובה נכללת בכוח החזרה שבאות ט', והיא היא ההטבה שבשמה ובמהותה הפנימית של האות ט'.

כוח הטהרה שבתשובה

כתב הרמב"ם בהלכות תשובה:

"בזמן שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח כפרה – אין שם אלא תשובה. התשובה מכפרת על כל העבירות: אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה – אין מזכירין לו שם רשעו, שנאמר 'ורשעת הרשע לא ייכשל בה, ביום שובו מרשעו'."

וכתב עוד: "אל ידמה בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים, מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, וכאילו לא חטא מעולם; ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים, מקום שבעלי תשובה עומדין בו, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו: כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשין יצרם יתר מהן...

כל הנביאים, כולן ציוו על התשובה; ואין ישראל נגאלין, אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין, שנאמר 'והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה אשר נתתי לפניך; והשבות אל לבבך... ושבת עד ה' אלוהיך... ושב ה' אלוהיך את שבותך...'.

גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר 'שובה ישראל עד ה' אלוהיך' ונאמר 'שובו עדיי, נאום ה'' ונאמר 'אם תשוב ישראל נאום ה', אלי תשוב', כלומר, אם תחזור בתשובה, בי תדבק.

התשובה מקרבת את הרחוקים: אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה; והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד."

לאור זאת יובן המסופר במדרש שכאשר תמה אדם הראשון על העונש הקל יחסית שקיבל בנו, קין, לאחר שהרג את הבל, ושמע מקין שהוקל בעונשו משום שעשה תשובה, הצטער מאד על שלא ידע את כוח התשובה ולא שב בתשובה מיד כאשר נגזר עליו להיות מגורש מגן עדן: "התחיל מטפח על פניו ואמר: כך היא כוחה של תשובה, ואני לא הייתי יודע! מיד עמד ואמר: 'מזמור שיר... טוב להודות [מלשון הודאה באשמה] לה'". לא לחינם בדברו על התשובה השתמש במילה "טוב", ששורשה באות ט'. אות שמשמעה: שיבה מחזורית אל המקור, והטבה.

משום כך, שתי האותיות ח' ו-ט', מופיעות גם במילה 'חטא' וגם במילה 'חרטה'. במילה 'חטא' האות ט' (המבטאת גם את היצר הרע כמבואר להלן) צמודה לאות ח' (חית מלשון חטא). אולם המילה 'חרטה', משורש ח. ר. ט. שכן כאשר האדם מתגבר על יצרו, נקרא גיבור, ראש ושליט. כלשון המשנה "איזהו גיבור - הכובש את יצרו". נמצא שהראש (ר) פועל פעולת חציצה בין ה-ח' לבין ה-ט' והתוצאה: שורש 'חרט' העומד בבסיס התשובה. או אז האות ח' מתהפכת לצידה החיובי ומבטאת חיטוי וניקוי, ואילו האות ט' מתהפכת לבטא טהרה והטבה. והתוצאה: לשון "חריטה', כאדם שחורט וחוקק בלוח ומסלק רישום וכתם קודם.

כתב הרמ"ק ז"ל ב"פרדס רימונים": טי"ת מלשון 'טאט'. לפי שכנגד מתן הטוב לצדיקים שבאות ט', טמון בה מתן העונש לרשעים. ככתוב "וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם ה' צְבָאוֹת". וגם יסוד זה נכלל בעיקרון המחזוריות שהטביע הבורא באות ט', המשיבה בסופו של דבר, טוב לטובים ורע לרעים.

ערכה המספרי

מספרה של האות ט', תשע. הוא המספר הגבוה ביותר בסולם הספרות היחידות, שלאחריו חוזרים לנקודת ההתחלה, בבחינת "כי עפר אתה, ואל עפר תשוב". לפי שהאות ט' מבטאת את סוף מעשה האדם, והנהגת ארך אפים שהקדוש ברוך-הוא מאריך אפו עמו בשעה שחוטא שלא להענישו מיד, לתת לו אפשרות לשוב בתשובה. ונראה באותה שעה כאילו שהחוטא נשכר. אבל באמת אות המחזוריות (ט') שבראש סולם המספרים (תשע) פועלת לבסוף לחזור לנקודת ההתחלה, והמעשה הרע שעשה ולא נאבד (כחוק השימור שבאות ט') חוזר אליו להענישו ולנקותו מן החטא. אלא אם כן עשה תשובה, שאז משתנית העבירה וזדונות הופכות לזכויות מתוך חסד ה' לבניו. וכן בצדיקים, גם אם בתחילה לא ניכרת בהם ההטבה המגיעה להם, בסופו של דבר הטוב שעשו יחזור ויבוא אליהם כראוי להם. כנאמר:

"אִישׁ בַּעַר, לֹא יֵדָע. וּכְסִיל, לֹא יָבִין אֶת זֹאת: בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן? לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד! [העשב צומח בזמן קצר, אך נובל מהר ללא מים].

צַדִּיק, כַּתָּמָר יִפְרָח; כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. שְׁתוּלִים בְּבֵית ה', בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינו יַפְרִיחוּ. עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ."

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.