מדוע כדאי לראות את האות ט' בחלום?

צורת האות ט' דומה לטנא המכוסה מלמעלה, מלבד פתח צר שנוצר כתוצאה מירידת המכסה כלפי מטה, באופן המאפשר כניסה ללא יציאה. להורות שכל אשר נברא בשעת בריאת העולם, וכל אשר נעשה בעולם, שמור הוא בתוכו ואף פעם לא יאבד, גם אם משתנית צורתו. ככתוב בפסוק: "כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים, הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם! עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף, וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ". להבהרת הדבר נוסיף, שאמנם גם צורתה של האות פ' כצורת תיבה שיש בה פתח, אולם פתחה נמצא בשיפולי האות ודלתה הפתוחה ניצבת באופן המאפשר לכל הנמצא בתיבה להתגלגל ולצאת החוצה. לפי שהאות פ' מבטאת פתח וחיצוניות. לעומת זאת פתחה של האות ט' נמצא בגגה ודלתה נוטה מעט פנימה כדי לאפשר כניסה בלבד. וזהו כוח חוק השימור.

*

האות ט' נראית גם כנחש שזנבו נוטה לכיוון פיו. הנחש הקדמוני הוא היצר-הרע שתפקידו להסית את האדם ולפתותו שלא ישמור את מצוות הבורא. כידוע, המטרה בבריאת היצר-הרע היא, לתת לאדם אפשרות לבנות בעצמו את עולמו הרוחני, באמצעות העמידה בניסיונות. ובכך, לקבל את הטוב האלוקי בזכות עבודתו בשמירת מצוות התורה, ולא כמתנת חינם של צדקה. לכן נאמר במדרש על הפסוק "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", "טוב מאוד – זה יצר הרע". לפי שעל ידו זוכה האדם להגיע להטבה האלוקית. לאור זאת, נפלא הדבר שהיצר-הרע נרמז בצורת האות ט', אות הטוב. גם הטיט, הוא העפר הנרמז באות טי"ת, רומז לנחש שעליו נאמר: "וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ". ואילו בצורת זנבו הנוטה לכיוון פיו נרמז עיקרון המחזוריות שבאות ט'.

אמנם מאידך, הנחש אשר הוא היצר-הרע עלול להכניס את האדם למחזור (ט') של רדיפה אחר חומר הממון והנכסים ותאוות שונות, רדיפה שאין לה סוף. ככתוב "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף". אדם זה, במקום לפעול לקבלת הטוב שבאות ט', טובע על ידה בים התאוות וסובב כל חייו סביב החומר כנחש שזנבו נעוץ בפיו, וקשה לו לפרוץ ולצאת ממעגל הרדיפה ללא תכלית.

משום כך שלח ה' יתברך בעם ישראל במדבר דווקא נחשים שרפים לאחר שחטאו בעצת היצר הרע, הוא הנחש. בבחינת הכתוב "תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ" - שהרע שהאדם עושה הוא המעניש אותו. וכמו שלימדונו חז"ל בתלמוד ובזוהר הקדוש כי "הוא היצר-הרע [המסית את החוטא] הוא השטן [המקטרג על החוטא] הוא מלאך-המוות [המייסר את החוטא בצרות בריאות ופרנסה, עצבות וכאב וכדומה, ואף נוטל נשמתו]".

לכן מן הצד השני, גם תרופת ישראל במדבר היתה על ידי נחש. ככתוב: "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי". להורות שאותו יצר רע יכול להיות טוב ומועיל אם משתמשים בו כפי תכליתו, לרומם את האדם ברוחניות, כמכשיר לאימון שרירי הגוף החומרי.

משום שני ההפכים שבאות ט', היא פותחת את המילה 'טומאה' שביאורה שקיעה בטינוף החטא, וגם פותחת את המילה 'טהרה' שביאורה זיכוך ונקיון מרומם. מצד אחד יום ט' הוא היום שבו שולט הסטרא אחרא בחודש אב, יום ט' באב, ומאידך הוא יום לידת המשיח שיטהר את העולם ויביאו לעידן המתוקן. וזהו הטמון בשם 'נחש' כנגד שם 'משיח', ששניהם שווים בערכם המספרי (358). לפי ש"גם את זה לעומת זה, עשה האלהים".

האות ט' אחת מאותיות המלוכה

האות ט' היא אחת משבע אותיות שעטנ"ז ג"ץ, אשר יש לתייגן בכתר שלושת התגים. טעם הדבר מבואר במדרש "אותיות דרבי עקיבא":

"טי'ת מפני מה ידו טמון לתוכו וראשו זקוף ויש לו כתר, מפני שכל מי שהוא עושה מעשים טובים וצדקה, וגמילות חסדים, ונותן צדקה לעניים, צריך שלא יהיה עושה אלא בסתר. שכל הנותן צדקה בסתר כופה מלאך המוות ממנו ומאנשי ביתו."

כלומר, מאחר שבכוח עמידתו בניסיונות (שנרמזו באותיות הראשונות), מיטיב לו ה' יתברך, והוא משתמש בהטבה זו להטיב לאחרים בהצנע ("ידו טמון לתוכו") על אף עושרו ופרסומו, זוכה הוא להיות כמלך ("ראשו זקוף ויש לו כתר"), שהכל שמחים לעשות רצונו ולהשביעו נחת רוח. ועוד זוכה הוא למתנה נוספת הנרמזת בכפיפות ה-ט': שכופה מלאך-המוות ממנו ומאנשי ביתו, כנגד שכופף את ידו כדי שלא לבייש את העני. ככתוב "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף [חרון-אף]".

האות ט' על-פי הקבלה

על-פי הסוד, האות התשיעית, האות ט', מכוונת כנגד הספירה התשיעית, ספירת יסוד. הלא היא ספירת מוצא החיים של הדור הבא. לאור זאת, לא במקרה משך שהיית העובר ברחם אמו, מעת תחילת היווצרותו ועד צאתו לאוויר העולם, הוא ט' חדשים. גם בצורת האות ט', קו הכיפוף הפנימי הנוטה אל תוך האות, מרמז על העובר שברחם.

נמצא שהאות ט' היא אות היסוד ואות החיים במימד הרוחני שמעל הטבע החומרי בעולם. לכן, בעוד שהאות ח' מבטאת את הנשמה הנכנסת אל הגוף ומחיה אותו, ובה טמון כוח הבחירה בעולם-הזה, האות ט' היא אות נצחיות נשמת החיים, ואות חיי הנצח אליהם יגיע העולם בימות המשיח בסיום מחזור הזמן, עת יחזור (ט') העולם לתיקונו לפני הקלקול. היא העת בה לא יהיה מוות, ככתוב: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים". חיי נצח אלה, הם בסוד האות ט'. ובזה יובן במשהו העניין המבואר בזוהר הקדוש, שיש מקום בעולם שלא שולט בו מלאך-המוות. ואף על-פי שכל תושביו גם הם מתים, אינם מתים בעיר עצמה, אלא רק כשיוצאים ממנה. לפי שאינם יכולים לשהות בעיר בקביעות, אלא אלה יוצאים ואלה נכנסים. ומדוע לא שולט מלאך המוות באותה העיר? "סודי סודות יש כאן למסתכלים בסוד החכמה. כאשר ברא הקדוש ברוך-הוא את העולם, בראו בסוד האותיות. והתגלגלו האותיות ונברא על ידם העולם, באמצעות חקיקת השם הקדוש. והתגלגלו עוד וסובבו את העולם תוך כדי חקיקות עד שנוצרו כל פרטיו. וכשהסתיימה הבריאה היתה האות ט' תלויה מעל אותו מקום, והארתה גרמה שלא יהיה בו מוות לעולם. לפי שהאות ט' היא אות הארת החיים. ולכן מי שרואה אות ט' בחלומו סימן טוב הוא לו, וחיים מתוקנים לו".

הרואה ט' בחלום

כדברי הזוהר מבואר גם בתלמוד: "אמר רבי יהושע: הרואה טי"ת בחלומו סימן יפה לו.

מאי טעמא? אילימא [אם נאמר] משום דכתיב 'טוב', אימא [מדוע לא נאמר שהכוונה למסר שלילי על פי הפסוק] 'וטאטתיה במטאטא השמד'?

חד טי"ת קאמרינן [וכאן המסר השלילי נובע מפעמיים ט'].

אימא 'טומאתה בשוליה'?

טי"ת בי"ת קאמרינן [שהמילה מכילה גם ט' וגם ב'].

אימא 'טבעו בארץ שעריה'?

אלא הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה. שמבראשית עד 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב' לא כתיב טי"ת'".

ומשמע שצירוף פעמיים ט' יש בו משמעות שלילית, משורש ט.א.ט.

ועיין שם עוד שבלוחות הראשונות לא הופיעה האות ט' משום שסופן היה להשתבר. ואילו היתה מופיעה שם, הרי שעקב שבירת הלוחות, היתה פוסקת טובה מישראל, חלילה.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.