האות י' – היסוד של הגבר

לעיל באות ה' התבאר, שבעוד שאותיות המילה 'אש' מופיעות במקביל ב'איש' וב'אשה', האות י' מופיעה רק באיש ואילו האות ה' רק באשה. שכן על-פי הסוד, ארבע מרכיבי הבריאה: 'דומם, צומח, חי, מדבר', מכוונים כנגד ארבע יסודות הבריאה: 'עפר, מים, רוח, אש'. וכמו שכתב מהרח"ו שכל פרט בבריאה מכיל את ארבע היסודות.   שורשם של ארבע היסודות, וכן של כל פרט בבריאה המורכב אף הוא מארבע היסודות, הוא בארבע אותיות שם הוי"ה. בהקשר זה ראוי לציין את אשר גילו חוקרי הגנטיקה המולקולרית בזמנינו, כי הקוד הגנטי בנוי מארבע סוגי נוקלאוטידים המזוהים על-פי הבסיס החנקני שלהם אשר החוקרים סימנו אותם בארבע אותיות מהא"ב האנגלי: A (אדנין), G (גואנין), C (ציטוזין), ו-U (אורציל). ואינם יודעים כי לאמיתו של דבר ארבע האותיות הנכונות הן ארבע אותיות שם הוי"ה, אשר אינן בגדר אותיות שנועדו רק לסמן כל רכיב כדי שנוכל לזהותו, אלא הן המהות המרכיבה ממש כל פרט בבריאה. המעמיק חקר בספר יצירה יגלה דמיון מעורר השתאות בין צירופי הקוד הגנטי שהתגלה לאחרונה לבין צירופי האותיות (המתגלגלות ברל"א שערים) וכלשון המשנה שם: "א' עם כולן, וכולן עם א', בי"ת עם כולן, וכולן עם בי"ת, וחוזרת חלילה. נמצא כל היצור וכל הדיבור יוצא בשם אחד". נתונים נוספים בקוד הגנטי מוסברים לאור העובדה שהאות ה' מופיעה פעמיים בשם הוי"ה; וכן פריטים שונים הטמונים בצופן זה, והתגלו לעת עתה - הינם במספרים זהים או קרובים למספרי שמות הקודש הטמונים באותיות שם הוי"ה במילוי (כידוע בתורת הקבלה), וכן למספרם של אותיות הא"ב - הלא הם כל אותיות צופן הקיום. בעדינות נוסיף, שמתוך הבדלים מסויימים הקיימים בין דעת חוקרי הקוד הגנטי לבין הידוע לעם ישראל בסוד האותיות עולה, כי נכון להיום - לא כל מסקנות החוקרים מדוייקות.  אלא שהדומם עיקרו עפר, והצומח עיקרו מים, והחי עיקרו רוח, ואילו עיקרו של המדבר, אש. נמצא שהאדם שייך בעיקרו ליסוד האש. ומכיוון שבהיות האיש והאשה יחדיו, עלולים הם בקלות להתלהט ולריב מתוך טבע האש שבהם, לפיכך המילה אש מופיעה הן באיש והן באשה. אלא שלאיש נוספה האות י', ולאשה האות ה'.

ונבאר את הדברים יותר. בעולם הטבע, החמצן והמימן מתלקחים ונדלקים במהירות, והמימן מתלקח אף יותר מהר מהחמצן. והנה למרבה הפלא, כאשר מצרפים את החמצן והמימן יחד, ויוצרים מהם תרכובת אחת, הם הופכים למים! חומר אשר הוא היפוכו של האש ומכבה אותו.

אף כאן בענייננו. האיש והאשה, אשר כל אחד מהם בעל רצון עצמי ויכולת בחירה, ביסודם הם שני 'חומרי בעירה'. אולם כאשר הם מתאחדים בקדושה כרצון בוראם, הופכים הם לתרכובת אחת המכבה את האש שבהם, וכמו מים, אף הם נעשים טהורים ורעננים. או אז שניהם יחד נקראים בשם אחד: 'אדם'. ככתוב "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם".

וכיצד יתאחדו בקדושה? כידוע, שלימותם של האיש ואשה הנקראים יחד אדם, הוא כאשר האיש המחוייב בלימוד תורה ונתבע על ביטולה, מקדיש כל רגע הפנוי מצרכי הפרנסה ושאר צרכים, ללימוד התורה, הנרמזת באות י'. ואילו האשה אשר קיבלה את הכישורים המיוחדים ואת היכולת להרות וללדת, ולגדל את דור העתיד בסבלנות ובנועם שיח, עוסקת בבנית העולם הרמוז באות ה'. ושניהם יחד נוהגים על-פי הדרכת בוראם בכל עניני הבית והקשר שביניהם.

וזהו שאמרו חז"ל בתלמוד "איש ואשה שזכו, שכינה ביניהם. לא זכו, אש אוכלתם". האות י' שבאיש והאות ה' שבאשה, מרכיבות יחד את המילה 'יה'. שהיא משמותיו של הקב"ה. אם זכו לנהוג כראוי ולהשתית את ביתם על אדני תורת הבורא, הרי שכינה ביניהם: י' באיש ו-ה' באשה. לא זכו, הסתלקה שכינה מביניהם ונשארו אש ואש. אש אוכלתם.

בעניין זה יש לציין עוד, שבפסוק "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת", האותיות שבסופי ארבע התיבות "יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ", יוצרות את המילה אש, כאשר בין שתי אותיות א' ש' מופיעות אותיות ה' י'.

וביתר עומק. כבר ביארנו באות ב', שכל הבריאה מורכבת מהפכים שהם בבחינת מעניק המשפיע שפע, ומקבל השפע. ואחת הסיבות לכך היא, שאילו המקבל לא היה חסר דבר, לא היתה אפשרות של עונג והנאה בעולם. שהרי אין הנאה אלא במילוי החסר. מילוי זה יוצר תחושת שלימות שהיא העונג בעולם, משום שהאדם שואף בעומק נשמתו לשלימות, כדי להתדמות - עד כמה שבידו, לבוראו השלם בכל שלימות.

מקור כל השפע הוא כמובן המשפיע הגדול, ה' יתברך. אולם הורדת השפע נעשה בעשר צינורות שונים, הם דרכי הנהגה שונים הנקראים עשר ספירות, והם על דרך המשל בבחינת קרני השמש היוצאות ממנה ומכילות צבעים שונים ומרכיבים שונים המאוחדים באוויר העולם למטרה אחת – להאיר לעולם. השפע הרוחני היורד בספירות הוא בחינת השכינה הקדושה, אשר הארתה לעולם יוצאת כתוצאה מקבלת השפע מקודשא בריך-הוא. וזה ביאור תפילת "לשם יחוד קודשא בריך-הוא ושכינתיה". שעל ידי יחוד זה, יורד דרך השכינה הקדושה שפע טוב לעולם.

אף כאן, האות י' מופיעה בשם "'איש" בסוד המשפיע הוא הזכר בבחינת קודשא בריך הוא, והאות ה' מופיעה בשם "אשה" בסוד המקבל היא הנקבה בבחינת השכינה הקדושה. ובהתייחדם בקדושה מורידים שפע רב לביתם ולעולם כולו.

יסוד המשפיע שבאות י' בבחינת זכר, והמקבל שבאות ה' בבחינת נקבה, על-פי הסוד

על-פי הסוד, בראשית הבריאה התנוצצה נקודת האור הראשונה של האות י' (שבראש האות א', כמבואר לעיל). נקודה זו החלה להתפשט כלפי מטה, ונוצרה ממנה האות ו', היא האות השנייה שבמילה יו"ד. אחר-כך המשיכה להתפשט מלמעלה אל הצד, ונוצרה האות ד' שבמילה יו"ד. ושלושתם יחד כלולים וכנוסים באות י'. הנכתבת י' ונקראת יו"ד.

בהארה ראשונה זו, נאצל העולם הרוחני הנקרא עולם האצילות שהוא י' משם הוי"ה. ממנו השתלשל עולם הבריאה – בו התחילה להיראות בריאה רוחנית בבחינת יש-מאין. והוא האות ה' (אות ההוצאה מהכוח אל הפועל) הראשונה שבשם הוי"ה. ממנו השתלשל עולם היצירה – בו התחילו להופיע מושגי כמות וצורה רוחניים באמצעות איחוד החלקים והחלקיקים הרוחניים שנבראו בעולם הבריאה. עולם היצירה הופיע בכוח האות ו' (אות החיבור ואיחוד חלקים) משם הוי"ה, וממנו השתלשל עולם עשיה – המכיל בתחתיתו את היקום החומרי העשוי ומוכר לנו, הוא אות ה' האחרונה (שוב אות ההוצאה מן הכוח אל הפועל) שבשם הוי"ה.

נמצא שהאות י' (וכן המשך צורתה, האות ו') בסוד המשפיע, בבחינת חסד הזכרי. והאות ה' בסוד מקבל השפע, היוצר משפע זה עובר חדש, הנרמז באות י' ההפוכה שבבטן האות ה', ומוציאו לאוויר העולם. משום כך האות י' באיש והאות ה' באשה.

ובזה יובן המובא בזוהר הקדוש בשם הינוקא, הוא נער הפלא שחכמי הזוהר התפעלו מחכמתו, שאמר על הפסוק "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ", כי בשעה שאין לישראל די מעשים טובים, ספירת מלכות שהיא עטרת היסוד ומורכבת מעשר ספירות, מצמצמת כל תשע ספירותיה, והם עולים ונכנסים לספירה העליונה שבה, היא ספירת כתר, עד שלא נראית בה אלא נקודה קטנה אחת, היא בחינת האות י'. ואומרת לכל הצבאות שתחת חסותה ומבקשים את שפעה: "שְׁחוֹרָה אֲנִי". לפי שאין בי מקום לבן כשאר האותיות, ולכן אין לי מקום להכניסכם תחת כנפי, ואין יכול לרדת ממני שפע הטבה לעולם. אך כאשר שישראל מתעוררים משנתם ומניחים תפילין על ידם (יד מלשון יו"ד. היא האות י' שבגופם ושבנשמתם. וכן הקשר שבתפילין של יד, העשוי בצורת יו"ד) ומתפללים עם התפילין תפילת שחרית, קול דיבור תפילתם פועל באותה שעה להעלות הארות נשגבות מעולם לעולם, עד שמגיעים לפסגה, היא תפילת שמונה עשרה שבעולם האצילות (כל קדיש שבין קטע לקטע בתפילת שחרית חוצץ בין עולם לעולם שמעליו. קרבנות - בעולם עשיה, זמירות – בעולם היצירה, ברכות קריאת שמע – בעולם הבריאה. והקדיש פועל כמעלית המעלה את הארת התפילה מעולם לעולם) והם הגיבורים החזקים שעליהם נאמר בתהלים "הכפירים שואגים". ועל ידי קול תפילתם יוצא אהובה מתוך היכלו בהארות רבות שהם בבחינת מתנות ודורונות וריחות בשמים, ומוצא אותה, את ספירת מלכות, כשהיא שחורה וקטנה ללא יופי וצורה כלל. ומקרב אליה את שפעו בבחינת חיבוק ונישוק ונתינת שפע עד שמתעוררת אט אט ונבנית ונעמדת בתיקונה ובצורתה וביופיה, כצורת האות ה' כבתחילה, בהיותה עומדת בהדרה עם כל עשר ספירותיה. וכנעשית ספירת מלכות מתוקנת בצורת האות ה', מתחברת היא לשלושת אותיות יה"ו שכנגד הספירות שמעליה, ונעשה שם הוי"ה מלא. באותה שעה נמשך השפע מעולמות "אצילות בריאה יצירה" הם אותיות יה"ו, לעולם עשיה היא אות ה' האחרונה שהיא ספירת מלכות, ויורד אל בני האדם להבריאם ולכלכלם ולהיטיב להם בכל עניניהם. ועל אותם בני-אדם, הפועלים ועושים את כל זאת בכוח דיבורם, נאמר הפסוק "גיבורי כח עושה דברו".

ועיין שם עוד בזוהר הקדוש סודות נפלאים נוספים, אשר בעבורם חכמי הזוהר באו ונשקו את הינוקא, ור' אלעזר בנו של רשב"י אמר על אותם סודות שגם אם יחזקאל הנביא היה אומרם, היה זה פלא בעולם. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.