"אביך שוטף בביתי את הרצפה לכבוד שבת", סיפרה האישה בתמימות, ובתו של הרב נדהמה

בפרשת עקב מובא הפסוק: "והלכת בדרכיו". על כך מפרש רש"י: "הוא רחום ואתה תהא רחום, הוא גומל חסדים ואתה גומל חסדים".

מסופר על ר' זונדל מסלנט, שכאשר היה מגיע לירידים לצורך מסחרו, היה עוזר לעגלונים בפריקה וטעינה, ואף לסוסים היה מביא בעצמו מים להשקותם. מכריו שאלוהו: עד כדי כך מטריח רבינו את עצמו עבור סוסים? השיבם: "חז"ל אומרים 'מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום', ואצל הקב"ה כתוב: 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו' מבלי להבדיל בין אדם לאדם, ולא בין אדם לבהמה".

גם הרב אשר פריינד זצ"ל, היה ידוע בליבו הרחום, במידת החסד שלו ובהיותו אביהם של הנדכאים ושבורי הלב. ביתו היה פתוח לכל אדם בכל עת ובכל שעה. את כל אותן בריות אשר גורלן לא שפר עליהן, היה מקרב בחביבות יתירה, וכאב רחום היה דואג לכל מחסורן. את אותם מעשי החסד היה עושה בענווה ובפשטות ובורח מן הכבוד.

הרב אשר היה מרבה לשנן ולהחדיר את האמונה הפשוטה, שלנו אין כלום בעולם הזה, והכל מאתו יתברך. על מאמר חז"ל הנ"ל: 'מה הוא רחום אף אתה תהא רחום' היה מפרש כך: 'מה הוא רחום, כשם שהקב"ה רחום כלפי בני ישראל אף בשעה שאין אנו מתנהגים כיאות ובכל זאת מתנהג עמנו ברחמים, אף אנו ננהג במידה זו, ואף שמכעיסים אותנו או שעושים לנו דברים שאינם נושאים חן בעיננו, עדיין נתנהג במידת הרחמנות ונדבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא.

מקורביו של הרב סיפרו על מידת החסד המיוחדת שלו. אחד מתלמידיו סיפר את הסיפור הבא: "בשעתו, החלה אצלי ירידה ברוחניות, אט אט הידרדר המצב גם בתפילה וגם בתורה, עד שנותרתי משועמם וחסר מעש. ר' אשר ראה את הקורה עמי, זימן אותי לשיחה אצלו. בסופה של אותה שיחה ממושכת הטיל עלי תפקיד, התפקיד היה לדאוג לבחור מסוים שהיה במצב נפשי לא טוב. לקחת עליו חסות ולספק לו את כל צרכיו.

"כך מצאתי את עצמי עסוק מבוקר ועד ליל, דואג לאותו בחור. או אז ראיתי את גודל החסד שעשה ר' אשר, מחד הציל אותי משעמום וחוסר מעש, ומאידך דאג להיטיב עם אותו בחור, כאשר הוא חש שאינו לבדו ויש מי שאכפת לו ממנו וחושב עליו. והנה באחד הימים, צלצל הטלפון על הקו היה ר' אשר, שאמר כי בקרוב הולך הוא לחתן את בתו, ועל כן רוצה הוא להזמין אותי ואת אותו בחור, לשמוח עמו בשמחת החתונה. בהגיע היום המיועד, יום החתונה, שמנו את פעמנו לעבר ביתו של ר' אשר. בהגיענו ראינו שהוא כבר עומד בחוץ, כשהשטריימל חבוש לראשו. אך אז הבחין בנו ושאל אותי, האם צחצחתי את נעליו של אותו בחור לכבוד החתונה, השבתי בשלילה. באותו הרגע נכנס חזרה לביתו הביא עמו משחת נעליים, והחל מצחצח את נעליו של אותו בחור"…

סיפור נוסף מרגש במיוחד סיפרה ביתו של ר' אשר: "אבי היה שולח עמי שקית מלאה בעופות לכבוד שבת, עבור אשה אחת שהתגוררה בשכונת בית ישראל בירושלים. הייתי מביאה את הסל עם העופות לאותה אישה, אך משום מה אף פעם לא הייתי זוכה למילת תודה מצד האישה שהייתה מקבלת את העופות. דבר זה צרם לי עד מאוד, בפרט שהיה הדבר חוזר ונשנה שוב ושוב".

הבת החליטה לברר את העניין, והנה התברר שבדרך כלל כשר' אשר היה מביא עמו את השקית עם העופות, לא היה מסתפק בכך, אלא היה נכנס לבית ושוטף אותו לכבוד שבת קודש. ולכן כשהיא הגיעה ולא ר' אשר, הייתה אותה אישה מתאכזבת שלא יהיה מי שישטוף את הבית לכבוד שבת…

פעם הגיע זוג מסוים כדי להיוועץ עמו בעניינים שונים, עשו המה נסיעה ארוכה עד שהגיעו לביתו, בהגיעם רואים הם כיצד ר' אשר יוצא מביתו עם מעילו לכוון רכבו לנסיעה. רוחם החלה נופלת בקרבם על אשר טרחו לשווא, והנה מיד כאשר ראה אותם ר' אשר, ביטל את נסיעתו המתוכננת, הכניסם לביתו, פרש מפה על השולחן, וכיבדם במיני מגדנות.

סיפור מיוחד נוסף סיפר אחד מהמקורבים לר' אשר: "חלק מאותם שהסתובבו בביתו של ר' אשר, היו גם ל"ע אנשים שמצבם היה בכי רע. היה בחור שמצבו היה כה אומלל שהיה צועק ומשתולל, דבר שגרם לחוסר נוחות לבאי הבית. ניסיתי להעיר בעדינות לר' אשר, שאולי כדאי להוציא את אותו בחור מהבית, אך הוא השיב לי בקול תקיף: 'וכי זה ביתי שאוכל להוציא ממנו אנשים החוצה?'"...