האות כ' – איך מונעים בלבול בכתיבה בין כ' ל-ק'?

בלשון-הקודש מצויות מילים שהגייתן קרובה זו לזו, אלא שהבדל אות אחת, גורם לשינוי של ממש במשמעותן. למשל: אור, עור. הגייה נכונה של האותיות, וכפי שמקובל בארצות הפזורה של עדות-המזרח (האות כ' נהגית אחרת מהאות ח', הגיית האות א' שונה מהאות ה' הרכה, והגיית שתיהן שונה מהגיית האות ע' העמוקה, ואפילו האות ק' אינה דומה לאות כּ' דגושה), מביעה את המילים במשמעותן הנכונה, ואף מסייעת לילדי (וגם למבוגרי) אותן משפחות לכתוב מילים ללא שגיאות כתיב. אולם פלא הוא שגם הרגילים להגות את האות ח' כמו כ', ואת אותיות א' ה' ע' כאילו היו כולן האות א', מצליחים ברובם לכתוב ללא שגיאות כתיב - גם מבלי שישננו להם כל מילה המופיעה במילון העברי.

כנראה שההסבר לכך נעוץ בעובדה שהמוח לומד מאליו עם הזמן, או יודע מטבעו לזהות את מהות ושייכות כל אות, גם מבלי שילמד בעומק את התוכן הטמון בכל אות על פי סוד האותיות. וכך יודע הוא לשייך לכל מילה את האות הנכונה המבטאת את מהותה.

אך ישנם רבים שאינם חשים מאליהם בכתיב הנכון, וכתיבתם מסיבה להם אי נעימות רבה, בפרט בבגרותם.

חשוב לדעת כי גם מי ששוגה שגיאות כתיב רבות, יוכל לכתוב מילים רבות בצורה נכונה באמצעות לימוד עיקרי סוד האותיות אפילו בשטחיות, והשיפור יורגש מיד.

למשל, ילד המחליף בכתיבה בין האות כּ' לאות ק', יש ללמדו לזכור כי בעוד שהאות ק' נראית קוצנית ודוקרת, צורת האות כּ' הנראית ככלי המונח על צידו מזכירה בית קיבול, דבר המכיל משהו (וכפי שאכן זוהי האמת על פי סוד האותיות).

ולכן, טרם כתיבת כל מילה יש להרהר לרגע להיכן היא שייכת. אם ברצונו לכתוב מילה שמשמעותה דקירה, כגון: קוץ, קיפוד, קידוח, קילשון, מקל, מזרק, דוקרן, קרן וכדומה יש לכותבה באות ק'; ואם משמעותה דבר המכיל משהו, כגון: כלי, כף, כפית, כוס, כד, כר, כלוב, כלא, כוורת, כיור, כמות, מכמורת, מכרה, בית-כנסת, מיכל, שכונה, אכסניה, וכדומה, יש לכותבה באות כ'. כלל זה נכון הן במילים המבטאות כלי המכיל בתוכו, והן במילים המבטאות כלי המכיל באמצעות כפייתו ממעל, כמו: סיכוך, כיסוי, סמיכה, כפייה וכדומה.

וברמה גבוהה יותר: האות כ' מבטאת כיפוף ולכן גם עיגול וכיתור, כמו כתר הנעשה על ידי כיפוף וסיבוב. משום כך המילים: כתר, כדור, כרס, כרוב, כעך, כיפה, כובע, כומתה וכדומה, וכן כל מילה השייכת לכתר-מלכות, כגון: מלך, מלכה, נסיך, נסיכה, יכתבו באות כ'. כמו כן המילים כפיפה, כריעה, הברכה, ברכיים, כרעיים וכדומה, יכתבו כמובן באות כ', המבטאת במהותה כיפוף.

ומאידך, מילים כמו חלוקה, קבלה ולקיחה, נכתבות באות ק' החודרת ועוברת אל גבול זולתה. משום כך המילים: קיבץ, ליקט, לקח, קנה, חילק, סיפק, קטף, יכתבו באות ק'. וכן המילים קמצן (הכל רק לעצמו), קבצן (מקבץ ונוטל מזולתו).

וכך גם לעניין אותיות א', ה', ע'.

האות א' מבטאת את אחדות הבורא ואת הנשמה הרוחנית אשר נפח באדם. משום כך כל מילה המבטאת אדם, לא תיכתב באותיות ה' או ע' אלא רק באות א'. כגון: אדם, אנוש, איש, אשה, אב, אם, אח, אחות.

לעומת זאת, האות ע' העמוקה והמורגשת, אשר מבטאת ראיה לעומק (תלת מימד), ונראית כעוף פורס כנפיים, מופיעה במילים המבטאות עומק או מעוף לגובה. כגון: העמקה, תעופה, עמידה (התרוממות לגובה), ערימה, עץ, וכדומה, וכן במילים המבטאות חומריות מורגשת כגון עור לעומת אור.

ואילו האות ה' המבטאת עדינות והדגשה, ומשמשת כ-ה' הידיעה, תופיע במילים ההופכות זכר לנקבה, מלך - מלכה, אמר - אמרה, וכדומה, ובמילים המצביעות על מישהו בהדגשה כגון: הוא, היא, הם, הן.

הנה לשון מדרש "אותיות דרבי עקיבא":

"כ"ף, מפני מה דומה לכוס, ופניו כלפי למ"ד?

מפני שכוס וכסא לשון אחד הוא. וכל כסא מלכות אינו מתוקן אלא למלכים [היא האות ל' הגבוהה ומתנשאת כמלך] לישב עליהן".

הרי לנו חיבור נפלא בין הכוס המהווה צורת בית קיבול אשר קובעת את צורת הנוזלים שיבואו לתחומה, ואשר ניתן לכפותה ככיסוי, לבין כיסא מלכות המבטא את מלכות המלך הקובע את צורת התנהלות העם שבתחום שלטונו, והוא כפוי עליהם ככיסוי הסוכך מלמעלה, לשומרם ולכפותם לנהוג כראוי, לטובתם. שהרי "אילמלי מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו".

האות כ' משמשת ככ"ף הדמיון, ובאה במקום המילה 'כמו'. ככתוב: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי". שמכיון שהיא אות ההכלה, המכילה בתוכה את הדבר, הרי בהיות שני מושגים שונים מכילים דבר מה דומה, מתבטא הצד המשותף שבשניהם (כלומר, שבתוך שניהם) באות כ'. 

וביתר עומק, כידוע, צורת כל הקיים בעולם-הזה, אינו אלא העתק הדומה לשורשו הרוחני בעולמות הרוחניים. ומכיון שסיבת כל צורה בעולם, היא האות כ', הרי נמצא שכל פעולת האות כ' כאן, בעולם-הזה, לתת צורה דומה כמו מקורה בעולמות הרוחניים. לפיכך האות כ' משמשת ככ"ף הדמיון.

כיון שהאות כ' משמשת כ' הדמיון גם כאשר הדמיון אינו זהה לחלוטין, כגון הכתוב "בצלמנו כדמותנו", משמשת היא גם כמילת הערכה לזמן, למספר או למרחק, כמו: "כחצות הלילה", "כשש מאות", "כדרך יום כה, וכדרך יום כה".

האות כ' משמשת גם כמילת שיוך המקשרת למאורע המתרחש בסמוך, ובאה במקום המילה 'כאשר', כגון: "כשמוע עשו".

האות כ' אחת האותיות הכפולות

האות כ' היא אחת משבע האותיות הכפולות. כלומר, שיש בהן אות דגושה ואות רפויה. כמבואר בספר יצירה ששבע האותיות הכפולות הן בג"ד כפר"ת, לפי שיש בהן תבנית רך וקשה, תבנית גבור וחלש. לפי שהכפולות הן תמורות (הפכים).

ומבואר שם שיסוד העושר והעוני הוא באות כ'. העושר באות כ' הדגושה, ותמורתה העוני, באות כ' הרפויה. לפי ששתי אותיות כ"ף אלה, הדגושה והרפויה, עומדות כשתי כפות מאזני המשפט בעת קביעת פרנסתו של האדם. הראשונה הדגושה מקבלת מקו ספירות החסד, והשנייה הרפויה מקבלת מקו ספירות הגבורה. והשפע היורד לעולם בשעה שפותחת הכף שבצד החסד את עצמה, בסוד האות ך' הפתוחה כלפי מטה, תלוי הוא במעשי האדם לפי הכרעת כפות מאזני המשפט לטובה, או חלילה להיפך. שכן האות כ' מבטאת את מלכו של עולם היושב על כס המשפט וקובע את גורלו של האדם בהתאם למעשיו. ככתוב: "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ".

עוד מובא שם: "המליך אות כ', וקשר לו כתר. וצר בו חמה בעולם, ויום ד' בשנה, ואוזן שמאל בנפש".

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.