הצופן
האות ל’ – מגדל פורח באוויר לגבהים רוחניים
מהי המשמעות של הערך המספרי של האות ל'? ומדוע היא משמשת בשמות הפעולה השונים?
- הרב זמיר כהן
- פורסם י"ח אב התשע"ז |עודכן
(צילום: shutterstock)
ערכה המספרי של האות ל', שלושים. והיא מקבילה בשורת העשרות לאות ג' הגומלת, שבשורת היחידות. זו מספרה שלוש וזו שלושים. שהרי כשם שבאותיות המקבילות כ' ו-ב', הארת האות כ' שבשורת העשרות, פועלת לתת צורה בחומר שנברא באות ב', כך הארת השאיפה להגיע ליעד הטמונה באות ל', פועלת באדם ומניעה אותו להשתמש בכוח הגמילה שבבריאה, כדי להגיע ליעדו ולמלא את ייעודו לגמול חסד עם הנזקק לו.
גם הלימוד שבלמ"ד, כרוך בגמילה שבגימ"ל. שכן הנתינה החשובה ביותר, היא הנתינה הרוחנית, הלימודית, הנרמזת באות למ"ד, על ידי שמלמד את זולתו תורה ומחכימו. נתינה זו לאדם הזקוק לה, שווה עשרת מונים מנתינת ממון לאדם הזקוק לו. שזה נותן לו עולם-הזה, וזה נותן לו עולם-הבא. אלא שעל כל אדם שקיבל במתנת שמים גם ממון וגם חכמה, מוטלת החובה לתת ממון בבחינת האות ג' (גמול דלים), וללמד חכמה בבחינת האות ל'. לפיכך האות ג' נראית כאדם הצועד על שני רגליים ומרמזת על העשיר הצועד להעניק ממון לדל, ואילו האות ל' נראית כתלמיד-חכם הגבוה במעלתו ומתיישב על כס המורה (היא האות כ') כדי ללמד בישוב הדעת את תלמידיו, הנרמזים בשאר האותיות הנמוכות; עשר לפני אותיות כ' ל', ועשר אותיות לאחריהן. והוא, התלמיד-חכם, יושב על כסאו במרכז תלמידיו, ומלמדם תורה.
מגדל הפורח באוויר
בזוהר הקדוש נקראת האות ל' "מגדל הפורח באוויר". כלומר, כל האותיות האחרות נקראות בשם "מגדלים" סתם, וכמאמר חז"ל בתלמוד על הפסוק בישעיה: "אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים" - "איה סופר את כל אותיות התורה". לפי שכל האותיות כמגדלים. תחתיתן כאן בארץ, אבל ראשן בשמים, שהרי הן מהוות צינור שפע לאור הרוחני היורד מלמעלה לעולם-הזה. אולם האות ל' הגבוהה מכל מגדלי האותיות, נקראת "מגדל הפורח באוויר", כיון שהיא אות הטסה ופורחת למעלה בגבהים רוחניים שמעל הזמן, ומרום גובהה צופה למרחקים ורואה את העתיד כאילו הוא הוה. לפיכך מסמלת היא את "קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ" הוא הבורא יתברך, ופועלת בחלק הגבוה, השכלי-רוחני הלומד, שבאדם.
על ריבוי ועומק הסודות הטמונים באות ל', ניתן ללמוד משהו מהאמור בתלמוד שם על הפסוק "איה סופר את המגדלים": "שהיו שונין שלוש מאות הלכות במגדל הפורח באוויר [בסודות הטמונים באות ל']. ואמר רבי אמי: שלוש מאות שאלות שאלו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באוויר".
עת ספוד ועת רקוד
לאור המבואר שהאות ל', היא אות הלימוד, מובן מדוע כאשר שלמה המלך מונה רשימת צמדי פעולות שאותן יש לבצע כל אחת בעיתוי המתאים לה, ובכולן מופיעה האות ל', יש בהן צמד אחד היוצא מן הכלל. הנה לשונו:
"עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. עֵת לַהֲרוֹג, וְעֵת לִרְפּוֹא. עֵת לִפְרוֹץ, וְעֵת לִבְנוֹת. עֵת לִבְכּוֹת, וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד, וְעֵת רְקוֹד. עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים. עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. עֵת לְבַקֵּשׁ, וְעֵת לְאַבֵּד. עֵת לִשְׁמוֹר, וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. עֵת לִקְרוֹע, וְעֵת לִתְפּוֹר. עֵת לַחֲשׁוֹת, וְעֵת לְדַבֵּר. עֵת לֶאֱהֹב, וְעֵת לִשְׂנֹא. עֵת מִלְחָמָה, וְעֵת שָׁלוֹם". בכל לשונות הפעולה מופיעה האות ל', מלבד בשניים: "עת ספוד, ועת רקוד". ('עת מלחמה ועת שלום' אינם בלשון פעולה, ולכן אין לתמוה על היעדרות האות ל' בהם).
בתלמוד מבואר שלמרות חשיבות לימוד התורה, "מבטלים תלמוד תורה מפני הוצאת [קבורת] המת, והכנסת כלה". בספרו "קול אליהו" מגלה הגאון מוילנא, כי הלכה זו נרמזה על ידי החכם באדם בדבריו, באמצעות השמטת אות הלימוד, האות 'למד', מעת ספוד ועת רקוד. להורות שבאלה מבטלים את הלמ"ד, את הלימוד.
זה לעומת זה באות ל'
הזוהר הקדוש מציין כי שני הפסוקים הראשונים שבעשרת הדברות "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" ו"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" כוללים בתוכם את כל המצוות. הפסוק "אנכי ה' אלהיך" שהוא מצוות עשה לדעת את הבורא האחד, כולל בתוכו את כל רמ"ח מצוות עשה. ואילו הפסוק "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" כולל את כל שס"ה מצוות לא תעשה.
בפשט הדברים כוונת הזוהר לומר שהאדם המאמין בה' יתברך באמת, שומר ממילא כראוי את כל המצוות שציווה בתורתו. ואילו האדם העובר על מצוות בוראו, לא רק שאינו עובדו, אלא נחשב כעובד אלהים אחרים. לפי שהיצר הרע המסית ללכת אחריו נגד רצון ה', הרי הוא בבחינת אלהים אחרים.
בהמשך מבאר שם הזוהר, שבאות ל' הגבוהה טמון סוד "שלא לתת גדולה וכבוד לאלהים אחרים [הוא היצר הרע כמבואר]. ל' היא מגדל הפורח ועולה באוויר [ומרמזת על כיסופי הנשמה הרוחנית לעלות ולהדבק בבוראה], להזהיר שלא יסטה ליבו לבנות אות ל' [המורכבת מאות כ' ועליה ו' כשם הוי"ה] לאלהים אחרים, כבוני מגדל בבל [לפי שהנשמה הגבוהה השואפת למילוי, עלולה לטעות על ידי היצר הרע, ולהטות את כיסופיה הטובים לחיפוש אחר תאוות וגאווה עד כדי מרד בבוראה כבוני מגדל בבל]. ושלא להסתכל בדיוקן עבודה-זרה [אלא "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד"] ולא להרהר אחריה [ל' כנגד הלב. כמבואר בהקדמת הזוהר: בינה ליבא] אלא יעמוד זקוף בנאמנותו לה' יתברך כ-ל' ולא יכפוף עצמו לעבודה זרה".
כנגד האות ל' המבטאת את שאיפת וכיסופי הנשמה לרוחניות טהורה בבחינת 'מגדל הפורח באוויר', כותב הזוהר במקום אחר שהיצר-הרע המסית ומדיח את האדם הוא נחש הפורח באוויר, ונרמז גם הוא בצורת האות ל'. דברי הזוהר הללו הם על-פי היסוד הכתוב בפסוק: "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים". שכנגד כל כוח והארה בצד הקדושה יש כוח דמיוני המראה 'הארה' כביכול בצד הסטרא אחרא, כדי לאפשר לאדם מציאות של בחירה בין אמת לבין דמיון שקרי, בין טוב לבין רע. וצורת הל' כצורת נחש מפותל הזוקף ראשו ומראה עצמו כאילו הסיפוק והמילוי הרוחני נמצא אצלו. ומנסה להכשיל את האדם בהיותו מטעהו באשליה שהטובה והיושר נמצאים בו - וכמו שהטעה את חוה - ולבסוף ממיט עליו סבל ומוות.
היצר כעיוורון וכאשליה
"כי מי שהוא עדין חבוש במאסר יצרו, אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול להכירה. כי היצר מסמא את עיניו ממש, והנה הוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולות, ואין עיניו רואות אותם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה: 'תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה', זה העולם-הזה שדומה ללילה. והבן כמה נפלא המאמר האמיתי הזה למי שמעמיק להבין בו. כי הנה חושך הלילה, שני מיני טעויות אפשר לו שיגרום לעין האדם. או יכסה את העין עד שלא יראה מה שלפניו כלל, או שיטעה אותו עד שיראה לו עמוד כאילו הוא אדם ואדם כאילו הוא עמוד. כן חומריות וגשמיות העולם-הזה, הנה הוא חושך הלילה לעין השכל... והטעות השנייה קשה מן הראשונה. שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאילו הוא טוב והטוב כאילו הוא רע." ונרמז באות ל', אות הלימוד, לפי שלימוד דעות פסולות ומקולקלות נקראות בטעות בפי רבים בשם לימוד חכמה. וכפי שמתרחש בחלק ממחלקות המקומות הנקראים בשם מוסדות ל'השכלה גבוהה', מלשון שכל וחכמה גבוהה, ובאמת מלמדים בחלקם דברי כפירה והבל, אשר השקר שבהם עתיד להתגלות. והוא מההטעיות שמטעה היצר הרע להראות את המעוות והפסול, כאילו הוא טוב וכשר.
לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.