בריאות הנפש: מדוע אנו סובלים?

בפסוקי התנ"ך ובדברי חז"ל ניתן למצוא סיבות רבות לייסורים ולסבל בעולם, אלא שכאמור אין אנו יודעים איזו סיבה נכונה לכל מקרה פרטי. הנה חלק מהסיבות האפשריות:

• ניקוי וזיכוך מכתמי עבירות שנעשו בגלגול זה.

• ניקוי וזיכוך מכתמי עבירות שנעשו בגלגולים קודמים.

• גרימת זעזוע המוציא משגרת החיים ומעורר את האדם להסתכלות חדשה על החיים ובעקבותיה עליה רוחנית בעבודת ה'.

• ייסורים הבאים לטובה בזכות מעשה טוב. כגון אותה אישה שעל פי הנגזר עליה בעת לידתה הייתה אמורה למות בגיל צעיר. ובזכות שהיו היא ובעלה מרבים בצדקה, נשלח אליהו הנביא לנסותם ניסיון אחרון. וכיון שעמדו בו, זכו שמתה פרתם במקום האישה. הם שלא ידעו זאת היו אמורים, כמובן, להתפלא: הכיצד יתכן שלאחר מצוות הצדקה שקיימו במסירות כה רבה מתה פרתם היחידה אשר הייתה מקור פרנסתם. ולא ידעו כי מוות זה, הצלה הוא להם בזכות המצווה.

• הפסד זמני הבונה תשתית לרווח גדול בעתיד.

• צדיק הסובל בעוון הדור. לפי שכל ישראל כגוף אחד, וייסוריו של צדיק מפחיתים הרבה מסאת עוונותיהם של ישראל. ושכרו גדול ורב על אשר כה רבים ניצלו ממוות ומייסורים קשים בזכותו. ולכן ייסורים אלה, טובה הם לו.

• וכן עוד כהנה רבות. אלא שהחכמה האנושית המוגבלת אינה מאפשרת לו להבין את הסיבה הנכונה למקרה האישי שלו. וכבר נאמר על כך: "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ" וכמו שכתב רבנו בחיי בספר חובות הלבבות כי פסוק זה מתייחס לעובדה שאין ביד האדם לדעת את ההסבר השייך למקרה האישי שלו, אבל בידו להבין כי קיימת סיבה נכונה לכל אשר עובר עליו וכי הכל לטובה. וכדברי חז"ל בתלמוד "לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד [כל שעושה המרחם, הלא הוא ה' יתברך, לטובה עושה]".

כדי להגיע להזדהות שכלית ומוחשית עם הדברים, על האדם לבחון תחילה אם אכן עשה את ההשתדלות הטבעית הסבירה המוטלת עליו באותו תחום, כגון קבלת טיפול רפואי בעת מחלה, חיפוש אישה/בעל בעת עיכוב בהקמת משפחה, חיפוש מקום עבודה בעת קשיי פרנסה וכן כל כיוצא בזה. ואם אכן התברר לו כי הוא מצידו כבר עשה את ההשתדלות הסבירה מצד דרכי הטבע ולמרות זאת הבעיה אינה באה על פתרונה, יבין ויפנים כי העיכוב והסבל טובים הם על אף שאינו רואה זאת כעת. או אז לא רק שלא ישנא את קשייו, הוא אף יאהב אותם וישמח בהם. וזה סוד אושרם ושמחתם של גדולי התורה והמידות בכל עת ובכל מצב.

הבנה זו ניתנת להשגה שכלית והגיונית באמצעות מבנה מחשבתי בן ארבע קומות שכולן ידיעה והכרה:

א. יש בורא לעולם

ב. הכל מושגח על ידו ואין מקריות בעולם

ג. הוא אוהב את ברואיו - ובכללם אותי, וחפץ רק בטובתנו

ד. הוא אינו מוגבל ביכולותיו

לאחר הפנמת ארבע יסודות אלו והזדהות מוחלטת עמם, על הסובל לשאול את עצמו:

"מאחר ואני יודע את האמיתוֹת הללו, עלי להבין מדוע אין הבורא האוהבני עושה את רצוני? הלא אינו מוגבל! ומי שבידו לברוא יש מאין ולהזריח בכל בקר את כדור האש הענק הנקרא שמש, בוודאי שבידו לעזור לי ולפתור בקלות את בעיותי. הלא הוא חפץ בטובתי, מדוע אינו עושה את רצוני??"

התשובה היחידה והאמיתית היא: "משום שהוא בחכמתו הגדולה ובידיעתו את העתיד יודע כי בסופו של התהליך, התועלת תהיה כולה שלי. אני איני אלא כילד קטן שאינו מבין מדוע אביו מחייבו ללכת ללימודים בבית הספר ואינו מאפשר לו ליהנות ממשחקיו במשך כל שעות היום. חכמת האב גדולה מחכמת הילד, ראייתו רחבת היקף לאין ערוך מראיית הילד והוא יודע את אשר צפוי לו בעתיד אילו ילך לפי הבנתו הקטנה. ואם כך הוא באב בשר ודם, בוודאי שאבינו שבשמים יודע מהו הטוב ביותר עבורי! ובפרט שהעולם הזה עולם בר חלוף הוא וכולו הבל הבלים. ומנקודת מבט גבוהה ואמיתית, אין דאגותי וצרותי אלא כצרותיו של ילד הבוכה בכי תמרורים על אניית הנייר שלו אשר טבעה במי גיגית. עוד יום יבוא, אף אני אגדל ואבין כי כל העניין אשר בעבורו אני כה כאוב, אינו אלא דמיון פורח." וכך ידבר ויסביר לעצמו, עד אשר יפוג כאבו. ואם ישכיל לחנך עצמו לכך בהתמודדות עם בעיות קטנות בזמניו הטובים, אזי גם אם יבואו עליו חלילה צרות גדולות, כבר מעוצב ובנוי הוא וכלי מלחמתו בידו לנצח בקרב ולא ליפול למשברים נפשיים.

אדם המשתית את חייו על תפיסה זו, חי באושר ושמחה תמידיים. הוא נראה בעל ייסורים המוקף צרות, אך טוב לו עם עצמו והוא שלם ומאושר במצבו. חז"ל לימדונו כי החי על פי תפיסת עולם נפלאה זו, שמח בחלקו גם אם חסר לו ממון וכלפי העולם נחשב הוא כעני, אך לאמיתו של דבר הוא העשיר האמיתי! שהרי עושר הוא עניין יחסי, ואם בעל מיליון דולר מתהפך על משכבו מדאגה ומקנאה על שאין לו מטוס פרטי כלאותו חבר שפגש היום, הרי הוא בעצם עני. שכן עצם תחושת החסר היא הגדרת העניות. בעוד שהשמח בחלקו, גם אם חסר ממון הוא, עצם תחושת המילוי הופכת אותו לעשיר. שהלא מי עשיר יותר ממי שמלא?!

השמח בחלקו

מספרים על הצדיק רבי זושא מאניפולי, שפעם ביקשו תלמידי המגיד ממעזריטש מרבם, שיסביר להם את מאמר חז"ל במשנה "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", ועוד הוסיפו ואמרו בתלמוד כי יש לעשות זאת בשמחה. איך אפשר להגיע למדרגה כזו? ענה להם רבם: "לכו לרבי זושא תלמידי, והוא יענה לכם." הלכו ומצאו אותו בבית עני ודל, חי בדוחק עד שאפילו פת לחם היה לו רק בצמצום ולבושו בגד בלוי, והוא שמח ועוסק בעבודת הקודש בהתלהבות עצומה. כששמע את שאלתם, תמה וענה להם: "איני מבין למה הרב שלחכם אלי, הלא ה' יתברך עושה עמי רק טוב ולא אירע לי דבר רע מימי...".

כלומר העושר או העוני אינו תלוי בריבוי או מיעוט הממון, אלא בהתייחסותו של האדם למצב בו הוא שרוי. והאדם היודע כי נמצא הוא בהשגחתו התמידית של הבורא הנותן לו את הטוב לו באמת, נעשה ממילא שמח בחלקו.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס