בעלי מנסה להוציא אותי מדעתי! הטור של הרבנית חגית אמאייב

שלום רב. יש לי שאלה כאובה במיוחד... אני מרגישה שבעלי עושה הכל, אבל הכל, כדי להוציא אותי מדעתי! הוא אומר ועושה דברים שפשוט מאוד מטריפים אותי, ממש כך! וקצרה היריעה מלפרט את כל מעלליו, אמירותיו ומעשיו. העניין הוא שאני לא מצליחה לשמור על שלוות נפש מולו, ופשוט מתפוצצת. יוצא שיום אחרי יום נוצרים בינינו פיצוצים גדולים מאוד. אני באמת לא רוצה לחיות ככה, וגם לא הייתי רוצה להתגרש, ובכל זאת מרגישה שאין לי שום דרך להתמודד עם המצב הזה, וכמה שדיברתי איתו, כלום לא עזר. האם במצב שכזה לא כדאי ללכת כל אחד לדרכו וגמרנו? אשמח לעצתך.

* * *

שלום לך אישה יקרה,

המציאות אותה את מתארת אכן לא פשוטה להתמודדות ולהכלה, שהרי מי מאתנו לא חלם למצוא פינה חמה, אוהבת ושקטה, בבית אותו יבנה עם בחיר ליבו.

יום אחרי יום אני פוגשת ושומעת זוגות שמתארים תחושות קשות ביותר של שוני גדול, חוסר הבנה, מחלוקות, כעסים, חוסר רגישות, חוסר כבוד והערכה, ולעיתים עד כדי תחושה ממשית שבן הזוג פשוט מאוד נהנה "להוציא אותי מדעתי".

זה המקום לומר בצורה חד משמעית, שאף אחד לא מנסה להוציא אף אחד מדעתו, חד וחלק! גם אם נראה שבן הזוג לוחץ לי על כל נקודות התורפה האפשריות, גם לאחר שביקשתי, צעקתי והתחננתי בפניו כבר אלפי פעמים שלא יעשה זאת.

עלינו לדעת כלל יסוד חשוב ביותר בזוגיות: אנחנו שונים בתכלית השוני, אין שום סיכוי בעולם שנחשוב או נרגיש אותו הדבר, וכך בדיוק טבע הקב"ה בבריאה. השוני בין גברים לנשים הוא מהותי וטבעי ביותר, וכדי לזכות לחיות יחדיו בשלום אמיתי, חשוב ללמוד מה הם מרכיבי הנפשות הפועלות – נפש האישה ונפש הגבר.

לצערי הרב לא אוכל בזה הרגע להרחיב בנושא, אלא אומר שכל אדם מנתח את המתרחש סביבו דרך פרשנות פנימית סובייקטיבית (לא אובייקטיבית) הנובעת מחוויות ילדות, מבעיות לא פתורות מול עצמו, מטראומות עבר וכו'... כלומר כלל אין זה משנה מה קרה מולי, מה שמשנה הוא איך אני רואה ומתמודדת עם המתרחש. העובדה שאיננו מודעים למתרחש בתוכנו, במקום הלא מודע שבנו, היא זו שמביאה אותנו לחוות שוב ושוב מפחי נפש ואינספור אכזבות בחיים האישיים ובחיים בכלל.

הנקודה המרכזית היא שרוב בני האדם מחכים ומצפים שהאנשים סביבם יהיו רגישים, טובים, מכילים, קשובים ואמפטיים כלפיהם, ואינם נותנים את דעתם על כך שהם, כלפי עצמם, מלאי ביקורת, טרוניה והלקאה עצמית, מה שיוצר מצב בו האדם שמולי בסה"כ "לוחץ לי" על כפתורי הפעלה כואבים, שעוד לא טרחתי להרחיק מתוכי.

דברי אלה עשויים להיתפס כהסרת אחריות מבעלך ומתן לגיטימציה להתנהגותו, אולם אין זה כך, כי אם הבהרת העובדה שבסופו של יום, כל אדם אמור ללכת לישון עם עצמו לפני הכל, ועל כן כדאי לו מאוד לדאוג לשלוות הנפש הפנימית שלו, עוד בטרם הוא מנסה לטפל בבעיות של סובביו.

כילדה, כשהייתי עדה למצבים בהם צד אחד זועם ומשתולל, והצד השני נותר בשתיקתו ואינו מגיב על אף הפיתוי הגדול כל כך, נתפס הדבר בעיני כתמוה ולא אפשרי, שכן איך אפשר להישאר "פראיירים" במקום להשיב  מנה אחת אפיים? אולם תפיסה זו הביאה אותי לקפץ, בלא כל כוונה, ממלחמה למלחמה.

אם כן, כשאנחנו נותנים לעצמנו להיגרר למקומות לא נעימים, רק כי "הוא התחיל", אנו נהיה גם אלה שיצטרכו לחוות את האנרגיות השליליות המעיקות הנלוות לכך.

ובאשר לבעלך, הרי אף הוא סוחב מה שסוחב בנפשו, כולל כל החוויות, אכזבות וטראומות שספג מאז שיצא לאוויר העולם, וגם אם התנהגותו הלא נעימה נראית כמכוונת, כדאי לזכור שאין אדם שבאמת רוצה להרע לזולתו, אלא שעדיין לא למד דרך חיובית לחיות עם עצמו ועם קרוביו. אולם מכריז רבי נחמן מברסלב ואומר: "דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה! וזה בחינת (תהלים ל"ז, י'): 'ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו'".

לסיכומם של דברים, עצתי לך היא ללמוד לעזור לעצמך להתחבר אל איי השקט, הטוב והשלווה הקיימים בתוכך, כמו גם בכולנו, ולהסכים, שלא להסכים להישאב למחלוקות שאינך מעוניינת לקחת בהן חלק. מניסיוני האישי אומר שזה לחלוטין בר יישום, אם כי דורש הרבה רצון אמיתי בשינוי, הדרכה מקצועית, תרגול עקבי ותפילות.

אני סומכת עליך, כמו גם על כל מי שבאמת מעוניין להגיע אל השלווה והנחלה, שאם תחליטי לעשות הכל כדי שזה יצליח – תצליחי ובגדול! ובכך תרווי רוב שמחה ואושר פנימי וחיצוני, ותזכי לחיות בגן עדן עלי אדמות.

שלך באהבה גדולה,

חגית אמאייב

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.