הצד השלילי של האות ס’

כאמור, מן הצד השלילי האות ס' מבטאת את היצר הרע, שכל שאיפתו לסגור ולנעול את האדם במאסר התאוות החומריות, על ידי שיהיה משועבד להן ושרוי ברדיפה אחריהן, ועל ידי כך להביאו לעצבות, הסוגרת את לבו ונועלת את שירת חייו. שהרי השמחה, הנגינה והשירה, שייכות לצד הקדושה. ככתוב באלישע הנביא: "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'." ובתלמוד ירושלמי מסופר: "יונה בן אמיתי, מעולי רגלים היה. ונכנס לשמחת בית השואבה, ושרתה עליו רוח הקודש. ללמדך שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח". וכן מבאר התלמוד בבלי את הסתירה לכאורה בדברי שלמה המלך: "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה", לעומת: "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה?" הנה לשון התלמוד: "ושבחתי אני את השמחה, זו שמחה של מצווה. ולשמחה מה זה עושה? זו שמחה שאינה של מצווה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצווה שנאמר: 'ועתה קחו לי מנגן. והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'." 

שירה נגינה וריקוד

השראת השכינה באמצעות נגינה שמביאה לשמחת אמת של מצוה, הוא סוד שירת הלויים ונגינתם בכלי נגינה שונים בבית המקדש, כאשר היו עומדים על חמש עשרה המעלות, המדרגות, שהובילו מעלה אל העזרה. לפי שהשמחה היא חלק בלתי נפרד ממהות עבודת ה', ותנאי לכל עליית מדרגה במעלה הסולם הרוחני. ולכן קריאת התורה בציבור נעשית בנגינת טעמי המקרא, שדרגתם גבוהה מהנקודות, שדרגתן גבוהה מן התגים, הגבוהים מן האותיות, כמבואר בספר "עץ חיים" כי טנת"א (טעמים, נקודות, תגים, אותיות) מכוון כנגד אותיות שם הוי"ה (במילויים שונים), והראשון והגבוה שבהם הוא טעמי ניגון המקרא. והראב"ד בפירושו לספר יצירה כתב על מעלת הנגינה, בביאור הפסוק "מִי יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה, וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּיב": "יספר, מלשון ספירות. ואמר כי השחקים וכל פרטיהם, נכתבו [נעשו] ונחקקו בחכמה. ונבלי שמים מלשון נבל וכינור. כי בדרך הנתיבות [הם ל"ב נתיבות הספירות והאותיות] ימשך רוח חיים בנגינות ידועות [מסויימות], שהן ל"ב נגינות שהתורה מתגלגלת בהן. ואמר [הפסוק בהתפעלות], אותם מנגינות של המוסיקה, רוצה לומר טעמי התורה [הטעמים שמנגנים בהם את פסוקי התורה], מי יסדרם". ובהקדמת ספר "פאת השולחן" הובאה עדות תלמיד הגאון מוילנא על רבו: "וחכמת המוסיקה שִׁבּחָהּ הרבה. הוא היה אומר כי רוב טעמי תורה, וסודות שירי הלויים, וסודות תיקוני הזוהר, אי אפשר לדעת [כראוי] בלעדה. ועל ידה אפשר להחיות מתים, בסודותיה הגנוזים בתורה".

ובספר "לבנת הספיר" ביאר את סיבת עונג הנשמה בשירה, לפי שהנשמה באה מצרור החיים למעלה ורגילה בשמיעת שירת המלאכים. ולכן עתה בהיותה בגוף ושומעת קול ניגון, מוצאת נחת רוח ונהנית כפי שהיתה רגילה למעלה. ומריבוי ההנאה והעריבות מהשירה בקדושה, ראויה שתשרה עליה רוח אלוקים כפי שהיתה שרויה בהיותה למעלה. וכתב המהר"ל שבשעת השמחה האמיתית מגיע האדם לשלימות הנפש. ולכן על ידי השמחה השכינה שורה עליו וזוכה לרוח הקודש.

אמנם יש להדגיש שאף על-פי ששורש הנגינה והשירה בסטרא דקדושה, ודרך היכל הנגינה יכול האדם להיכנס להיכל רוח הקודש, מצד שני יש יכולת לאדם באמצעות כוח הבחירה שבידו להשתמש במערכת גבוהה ונשגבת זו של הנגינה לסטרא אחרא, ולחבר שירים ומנגינות יִצְריים המקלקלים את הנפש. שלימות ביטוי כיסופי הנשמה או שמחתה בניגון, מתבצעת בשירים שבהם המנגינה שחוברה למילים מתאימה בדיוק לתוכן המילים; נגינה שמחה למילים שמחות, ונגינת געגועים נרגשת לשיר שמילותיו מבטאות געגועים, ושניהם יחד לתנועות ולריקוד הנכון של הגוף. שילוב שלושת אלה יחדיו מרומם את האדם לגבהים רוחניים של שמחת אמת ודבקות בה' יתברך. שהרי הריקוד האמיתי אינו אלא ביטוי הנשמה הכוספת לבוראה, ולרוב תנועות כיסופיה מרוממת את הגוף בקצב השיר, כמנסה להתנתק מעל פני אדמת החומר. שילוב רוחני נשגב כזה היה בבית במקדש בשמחת בית השואבה, כאשר המשתתפים בה כראוי, היו זוכים לשאוב ממנה רוח הקודש. אשרי עין ראתה כל זאת.  ולכן אמרו חכמינו ז"ל שהמשוחרר מכבלי היצר הוא הוא הבן חורין האמיתי והמאושר. וזו לשונם: "אין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתורה". לפי שהיא מדריכתו כיצד לשלוט ביצרי ותאוות העולם, לקדש את החומר ולשעבדו לעבודת ה'. ואילו הסגירה הפיזית כגון מאסר, או הסגירה הרוחנית כגון לחץ נפשי ועצבות, באות מצד הס"מ, ראש כוחות הסטרא אחרא, לאחר שמסובב את האדם וכובלו במאסר התאוות, כעכביש הכובל את קורבנו ברשת קוריו.

לפיכך במקביל לכוח הסמיכה וההקפה סביב לשם שמירה, שטמון באות ס', היא מייצגת מצידה האחר את היצר הרע הכובל וסוגר, את כוח ההמסה, ואת העצבות. וכן מבואר בספר יצירה שבאות ס' נבראה המרה, אשר נקראת בשם זה על שם המרירות שבה, בבחינת עצבות. והעצבות דומה לנעילה מרכזית הנועלת את כל שערי הלב ואת כל שערי התבונה המחשבתית.

על-כן מופיעה אות סוגרת זו בשמו של ראש כוחות הסטרא אחרא, סמא"ל. וצורתה כצורת נחש, הוא היצר הרע, שזנבו נתון בין שיניו והוא סוגר לחלוטין את המוקף על ידו. גם אופן הגייתה כלחישת נחש: ס, ס.

מכיון ששורש כל השפות בלשון-הקודש לא פלא שצורת האות ס' באנגלית היא S בצורת נחש מפותל. ובודאי בהשגחה ממעל התגלגל הדבר שכוחות ההשמדה נציגי הס"מ בעולם בחרו לעצמם כסמל את צלב הקרס העשוי משתי אותיות: SS, וליחידת ה"עילית" שלהם הידועה לשמצה באכזריותה המיוחדת, קראו בשם "אס אס".

בלשון הקודש, כפילות האות ס', אות העצבות וההמסה, יוצרת את המילה "סָס" שהיא תולעת מכרסמת ומזיקה ממשפחת העש. ככתוב בפסוק: "כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ, וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס". אות זו מופיעה במילים 'ארס', 'הרס', 'אָפֵס' ו'המס', וכשהיא כפולה במילים: 'כוסס', ו'תוסס'.

גם כיום, לא לחינם חומרי העישון 'סמים' ו'סיגריות', קיבלו את שמותיהם הפותחים באות היצרית ס' המסמלת את הס"מ, לפי שכמו היצר-הרע אף הם תחילתם דמיונות עונג, וסופם מחלות ואפילו מוות.

 והדרך לשוברו היא דווקא על ידי שמחה אמיתית הבאה מעשיית מעשה טוב שעושה, או מהתגברות על תאוה אסורה, ומלימוד תורה. לפי שעצם שבירת כבלי היצר והשליטה בו, בבחינת  "איזהו גיבור הכובש את יצרו", מפצחות את הקליפה שבונה היצר סביב לב האדם וחוצץ באמצעותה בינו לבין בוראו, והיא שורש העצבות. ועל השמחה נאמר "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ". ונרמז בפסוק זה שעל ידי השמחה האדם יוצא מכל צרותיו. שהרי הוא שמח בכל מצב, על ידי שמתבונן במחשבה אמיתית ומפנים כראוי שלושה יסודות: א. שה' יתברך אוהב את כל בריותיו, ובכללם אותי. ב. חכמתו נעלית לאין ערוך מן האדם. ג. כל יכול הוא. ואם כן בודאי שכל שעושה עמי, לטובתי הוא עושה. מחשבה נכונה זו היא סוד "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה". "בשמחה" אותיות 'מחשבה'. לפי שעל ידי חשיבה חיובית נכונה, מגיע האדם לשמחת אמת. והיא פשר זמרתו של דוד בן ישי כשהיה נרדף על ידי שאול שביקש להורגו: "מזמור לדוד, ה' רועי, לא אחסר!... גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע, כי אתה עמדי!"

המילה "שמחה" לבדה, היא אותיות "משחה". לפי שהיא משחת הריפוי לכל תחלואי הנפש.

דוגמאות לשימוש האות ס' במילה

שורש המילה סביב: ס.ב.ב. האות ב' מבטאת בית, פנימיות. וכפילותה מבטאת פנימיות רבה ורחבה. ואילו האות ס' מבטאת את ההיקף סביב אותה פנימיות. וזוהי מהות ה'סביב'.

המילה 'נס', המבטאת את מצבו של אדם או עם שהיה בסכנה שנראתה בלתי פתירה, וניצל דרך פלא, מורכבת מאות הנפילה, נ', ומאות הסמיכה, ס'. גם אדם שנס על נפשו ממקום סכנה, היה במצב נפילה וניצל באמצעות בריחתו. אמנם זה נָס מבלי לתכנן את דרך מנוסתו, לעומת אדם שעבר למקום אחר משום צורך כל שהוא, ותכנן מראש את יציאתו, הרי הוא אדם ש'נסע'. שהרי העי"ן, אות הראיה וההתבוננות, הצטרפה לרצונו לצאת ממקום זה. במקרה זה האות נ' אינה מבטאת נפילה של ממש, אלא חוסר נוחות ואי רצון לשהות כאן, משום בעיה כל שהיא במקום זה, או משום צורך להיות במקום האחר.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.