האות ע’ – כיצד צריך להשתדל לפרנסה?

האות ע' מורכבת מהאות ז' המרמזת לפרנסה ועושר, ומהאות נ' המרמזת לנמיכות ועוני. ויחדיו הן יוצרות את האות ע' הנראית כאדם שמרים ראשו ומביט לשמים, שעיניו נראות ומצחו אינו נראה; לרמז שהעושר והעוני נתונים בידי שמים. ולכן עם ההשתדלות הטבעית בענייני הפרנסה, על האדם לפנות ולבקש מבורא העולם שיעזרהו להצליח, ולא ישים מבטחו בבני-אדם. כמו שאומר הפסוק: "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו. אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו". ונאמר: "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּו". וכן יזהר שלא ישים מבטחו בעצמו ולא יתלה הצלחתו בכוחו ועוצם ידו. כאזהרת התורה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" כלומר, על האדם לדעת שעליו מוטל להשתדל בפרנסתו משום קללת "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", אולם ישים מבטחו בבוראו שיתן לו את הראוי והטוב עבורו. 

מידת ההשתדלות והגדרת מידת הבטחון

בהגדרת מידת הבטחון כתב רבינו בחיי ב"חובות הלבבות": מהות הבטחון הוא מנוחת הנפש של הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שהוא בוטח בו, שהוא עושה את הטוב והנכון עבורו. וכתב עוד שצריך שיהיה ברור לאדם, שלאחר בריאת העולם, כל המתרחש ומתחדש בעולם, יוצא לפועל באמצעות שני דברים. האחד, רצון הבורא שכך יהיה. והשני, גורמים ואמצעים ושליחים שונים לביצוע אותן פעולות שרצון ה' הוא שתתרחשנה. ועל האדם מוטל להפעיל את הגורמים והאמצעים והשליחים, מתוך ידיעה שלא יוכל להשיג שום גורם ואמצעי ושליח, אם לא שרצון ה' הוא שישיגם ושעל ידם יגיע למבוקשו – בפרנסה, מקום מגורים, נישואין, ילדים, בריאות וכדומה. וביאר יותר שלמרות שברור לאדם שענייניו מסורים ביד הבורא יתברך, והוא יתן לו את הטוב ביותר עבורו, בכל זאת חייב האדם לעסוק באמצעים שיביאו לו את הנצרך לו, ולבחור מבין האמצעים האלה את אותם שלפי ראות עיניו הם הטובים ביותר והמתאימים לו לעסוק בהם לפי טבע גופו ואופיו, ויאמין שבאמצעותם יעשה האלוקים את מה שגזר עליו.

ולעניין עד כמה מוטלת חובת ההשתדלות על האדם לדאוג ולטרוח לפרנסתו, כתב: פירוש הבטחון הנכון שיש להשתמש בו בכל מה שנוגע לצבירת הון ולהרבות מותרות, הוא: שיעסוק באמצעי הפרנסה כדי צורך מזונו ושאר צרכיו בלבד, כגון מגורים וביגוד וכדומה, כפי שנדרש לו לחיות בעולם. ואם הבורא גזר שיהיה לו יותר מזה, תבוא אליו תוספת זו גם בלי טרחה מצידו. ואם הבורא גזר שלא יהיה לו יותר ממחייתו, גם אם ישתדלו כל הברואים שבשמים ובארץ להוסיף לו, לא יוכלו לעשות זאת בשום אופן. והבוטח בדרך נכונה זו, יחיה מתוך מנוחת הלב ושלוות הנפש, לפי שיודע הוא שמה שנקצב לו יגיע אליו ולא יעבור לאחרים, ויגיע אליו בדיוק בזמן הנכון.

ומפורסם בשם ה"חפץ חיים", שהרודף אחר הממון יותר מהנדרש לו, ומתאמץ להשיג הון ומותרות על ידי טרחה רבה ושעות נוספות של עבודה, דומה לרעיית מוזג שהציעה לו להתעשר על ידי שיוסיף ברזים בחבית היין שמוכר ממנה ללקוחות. שהרי אם מברז אחד בחבית יוצאים חמישים ליטר, מעשר ברזים ייצאו חמש מאות ליטר... השיב לה בעלה: "פתיה שכמותך. כמות היין שבחבית היא בדיוק הכמות שתצא ממנו ולא יותר. ומה התועלת שבטרחה להוספת ברזים?". כך צריך האדם לדעת שמה שנגזר עליו זהו הסכום שישיג בין אם יטרח כפי הנדרש לכך בלבד ובין אם יוסיף טרחה ומאמץ. אלא שעליו מוטלת חובת ההשתדלות הסבירה, ואם נגזר עליו להעשיר יותר מכך, כבר ימצא ה' יתברך את הדרך להעשירו. וינצל את זמנו לעסוק בתורה ובגמילות חסדים, ויצבור הון רוחני לחיי הנצח בעולם-הבא.

ונסיים נושא חשוב ונכבד זה בדברי ה"חזון איש" השולל את דעת הסבורים שמדת הבטחון פירושה שבודאי יצליח בכל פעולה שמשתדל לפרנסו. הנה לשונו: "טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג 'בטחון'. שם 'בטחון' המשמש למדה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, הסתובבה [התחלפה] במושג חובה להאמין - בכל מקרה שפוגש האדם, ועמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע, ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שניה - כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב הוא מחוסר בטחון.

ואין הוראה [הבנה] זו בבטחון, נכונה. שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע. כי מי יודע משפטי ה' וגמולותיו יתברך. אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש, הכל בהכרזה מאתו יתברך".

מהיבט אחר, האות ע' (אות עומק הראיה) מורכבת מהאות ז' (מלחמת הקיום) ומהאות ו' (אות האחדות המובילה לחיים) הניצבים יחדיו על בסיס אחד. מלחמה מכאן, ואחדות מכאן. לפי שברובד העמוק יותר האות ע' מלמדת את האדם כיצד יתגבר על יצרו: שעל ידי שילמד את עומק חכמת התורה (ע'), ולא יסתפק רק בלימוד פשוט ורדוד, יצליח לנצח במלחמת היצר והקיום בעולם-הזה (ז'), ויגיע לחיי שלימות ואחדות טובים ומאושרים (ו').

ומהיבט נוסף: החומריות הנרמזת באות ו', והרוחניות שבחומר הנרמזת באות ז', בבחינת גוף (ו') ונשמה (ז'), השרויים במאבק תמידי בעולם-הזה, מגיעים לאיזון הנכון ולשלום אמת, באמצעות כוח ההתבוננות ולימוד התורה בעומק, הנרמזים באות ע'.

גם באמצעות הסתכלות האדם בעין שכלו, בעובדה כי ה'עין העליונה' רואה אותו בכל רגע, נמנע הוא מדבר עבירה גם אם הניסיון גדול באותה שעה. כדברי רבי יהודה הנשיא במשנה: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מה למעלה ממך: עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין". הסתכלות נוספת שבכוחה לשמור את האדם מעבירה, מבוארת בדברי התנא עקביה בן מהללאל: "הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת, מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא". וכבר אמר ה"חפץ חיים" שכל פיתוח טכנולוגי בעידן המודרני בו רפויה האמונה, נועד ברובד העמוק ללמד מוסר השכל ולהמחיש לאדם את האמת ואת האמונה. כך, הוא אמר, יש ללמוד מהטלפון (שהומצא בזמן ה"חפץ חיים" על ידי גרהאם בל בשנת התרל"ו – 1876): אתה מדבר כאן לבדך, אך ישנה אזן השומעת אותך במרחקים. בזמנינו נוספה ה"עין רואה", הלא היא העין האלקטרונית הזעירה המצלמת את האדם וביכולתה לחשוף את מעשיו בו ברגע לפני עולם ומלואו. וגם מתעדת היא את כל אשר עשה בבחינת "וכל מעשיך בספר נכתבים".

האות ע' על-פי הסוד

על-פי הסוד, האות ע' המבטאת את העמוק והמוחשי, רומזת לספירת יסוד. היא הספירה שכנגד מקום הברית אשר היצר החזק והמורגש ביותר שבאדם, נמצא דווקא בעניינו, לרוב מעלתו וקדושתו. שהרי "אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים". וככל שרבה קדושת ומעלת שומר הברית, כך מנסה היצר יותר ויותר להפיל ולהכשיל בו את האדם.

ומכיון שהאות ע' מכוונת כנגד ספירת יסוד, מספרה שבעים, במקביל לאות ז' שמספרה שבע, ומכוונת כנגד הספירה השביעית, ספירת יסוד.

וכתב בספר התמונה שהאות ע' מורכבת מאותיות ו' ז'. לפי שהאות ו' רומזת לששת הספירות הראשונות הדומות לששה נרות המנורה, והאות ז' לספירת יסוד השביעית, הרומזת לנר השביעי, שכל ששת הספירות מביטות אליה. והמילה 'נר' נרמזת בצורת האות נ' שבאות ע' (ועיין במה שכתב הרמ"ק בספרו "פרדס רימונים" על דברים אלה של ספר התמונה, ובביאור הקשר שבין צורת האות ע', לבין ספירת יסוד המקבלת מספירת הבינה על ידי ספירות נצח ותפארת). וכתב הרדב"ז בספרו "מגן דוד" ש"עין" מלשון גוון וצבע. כמו "וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח". וכן ספירת יסוד נקראת "עין" לפי שכל הגוונים נראים בה. וכן ע' מלשון 'עין המים'. כי ספירת יסוד כמעיין המתגבר המקבל מהמקור העליון, להשפיע ולתת לאחרים. וכן היסוד באדם. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.