האות ע’ – עמל פיזי למול עומק הראייה הרוחנית

חוקרי האותיות התפעלו מצורת האות ע' בכתבים שמיים עתיקים, משום שצורתה בכתבים אלה היא עיגול עם נקודה במרכזו, או ללא נקודה. בדומה לעין, עם אישון או ללא אישון. ומתוך הסברה המוטעית הרווחת בקרבם שאותיות הקודש הומצאו על ידי בני-אדם, הם סבורים שלפי שמות האותיות, ניתן לחשוף את הצורות הראשונות שמהן התפתחו האותיות הידועות כיום. כלומר, לדעתם האות ע' נקראה על שם אבר הראיה שמשום מה נבחר לייצג אות זו, וכך צוירה, ומכאן התפתחה במשך הדורות צורת האות הידועה לנו. ואינם יודעים שההיפך הוא הנכון: הכתב השמי הקדום מבוסס על כתב לשון-הקודש, כמבואר וכמוכח בהרחבה לעיל בפרק הראשון. אבר הראיה נקרא "עין" על שם האות עי"ן המייצגת את השורש הרוחני של אפשרות הראיה בעולם. כלומר, שאילו שורש רוחני זה לא היה קיים, לא היתה אפשרות ראיה בבריאה (!). אלא שמאז חטא בניית מגדל בבל, עם עיוות השפה המקורית והיווצרותן של השפות השונות, נשכחה גם צורתן הנכונה והמקורית של האותיות אשר הן צופן היקום, וסודן נשמר רק בקרב יחידי סגולה כגון שם ועבר והאבות הקדושים, ולא היה נחלת הכלל. שהרי אותיות אלה הן צופן בריאת וקיום היקום ומכילות בתוכן את כל סודות וצפני הבריאה על כל פרטיה, והבקי בהן יכול לשלוט בטבע ולשנותו כרצונו, כדוגמת אדם המכיר ובקי בקודים המתכנתים את המחשוב במפעל אדיר. ומכיון שצורת האות ע' נשכחה מהדורות הבאים, ורק ידעו ששם האות הוא עי"ן, כשבאו לסמן את האות ציירו את אבר הראיה הנקרא "עין".

משמעות ששה-עשר האותיות הראשונות ברצף

בהמשך לביאור משמעות סדר האותיות מ-א' עד י', המובא לעיל באות י', נתבונן עתה בהמשך שמהאות י' ועד האות ע':

העומד כראוי במסלול ניסיונות העולם-הזה על-פי הנרמז בסדר תשע האותיות הראשונות, זוכה לחיי העולם-הבא הנרמז באות י',  ועת כף (כ') מאזני המשפט יכריע לטובתו, ישוב גופו ויבנה מעצם אחת קטנה עד שיקבל את צורתו (כ') הראשונה, ויקום לתחיה, ויזכה לשפע רוחני וגשמי רב בסוד האות ך', ולמלכות (ל'), ולחכמה רבה (ל'), לראות למרחק ולצפות את העתיד (ל') בהיותו שרוי באור שגנזו הקדוש ברוך-הוא לצדיקים, מכאן עולה ועובר (מ') הוא לרמה רוחנית גבוהה יותר, שעניינה התבטלות (נ') והתמזגות נצחית (נ') של הנשמה (נ') עם אור האין-סוף. הוא האור המקיף (ס') וסוכך (ס') באהבה, והיא עימו כגמול עלי אמו. וזוכה אז להתענג בהשגת עומק (ע') סתרי הבורא וסודות תורתו, בבחינת הכתוב "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ".

האות ע' במשמעות האותיות הראשונות בסדרת העשרות 

מלבד המשמעות הרצופה של האותיות שהובאה לעיל, והיא הפשוטה והבסיסית מתוך רבות, ולפיה החל מהאות י' הפותחת את סדרת העשרות עולה המסר שבאותיות לשכר שבחיי העולם-הבא, מצטרפות האותיות שבסדרת העשרות גם למשמעות עצמאית המהוה הדרכה לאדם בחיי העולם-הזה, כהמשך להדרכה שעד האות י'. אלא שבעוד שהאותיות הראשונות שבסדרת היחידות עסקו בעבודת ה' הכללית, מוקדשת סדרת העשרות לעצם לימוד התורה והמעלות שמשיג האדם שעוסק בה כראוי:

על ידי שהאדם הרוחני (י') עמל ומשתמש בכוח היצירה שבשכלו לעבד, לחדש, וליצור צורה (כ') בדברי התורה שלומד (ל'), הרי הוא מגלה את סודותיה (מ') והיא נוסכת בו חיים ורעננות כמים (מ'), ומתרומם באישיותו להיות עניו (נ') ונאמן (נ'), ונעשה שמור ומוגן (ס') מכל צער ונזק, ורואה (ע') נסתרות.

* * *

נמצא שהאות ע' מבטאת את העמוק ואת המוחשי. ולכן, את הראיה הגשמית והראיה הרוחנית. את עומק חכמת התורה הבאה לידי ביטוי בשבעים פנים לכל פסוק, ולכל מילה ואות בתורה - בכל רובד מארבעה רובדי פרד"ס התורה – ואת מגוון הדעות האנושיות המסתכמות לכל היותר בשבעים דעות.

אמנם צידה המוחשי של האות ע' מבטא את העמל הפיזי, את יכולת ההתמודדות עם טרחה ומאמץ, ואת חומריות העולם-הזה, המורגש בחמשת החושים. ולכן נרמז בה גם היצר הרע שבעולם-הזה, המנסה להמחיש לאדם את השקר החומרי והתאווני ולהראותו כאילו הוא אמת, ועל ידי כך להפיל את האדם בחטא. אמנם צורתה הנופלת של האות ע' מרמזת גם על נפילת כוחות הסטרא אחרא באחרית הימים כמבואר במדרש "אותיות דרבי עקיבא" המובא לעיל.

האות ע' בשם האדם

לפיכך, כאשר האות ע' נמצאת בשמו של אדם, ובפרט אם היא בתחילת שמו, מקבל הוא באמצעות שלושת צינורות השפע הרוחניים הזורמים בה (בצורתה, במספרה, ובאופן הגייתה) תכונות מוחשיות ומעשיות. כלומר, אדם זה יציב ומעשי, הבוחן כל פעולה מבחינה הגיונית אם היא מובילה לתוצאה הרצויה. הוא מוכן לעמל וטורח, גם אם מדובר בעבודה פיזית קשה, וגם אם תוצאת עמלו וטירחתו אינה נראית מיד, אך רואה הוא בעומק חשיבתו את התוצאה העתידה לבוא מעמלו הנוכחי, והוא טורח בשקידה צעד אחר צעד, עד הגיעו אל הרצוי. מתוצאות עמלו הוא מעניק שפע טוב למשפחתו, לפי הבנתו מה טוב עבורם, אך נוטה להקפיד עליהם אם אינם עושים את הנכון וההגיוני לדעתו. בסך הכל הוא אדם ידידותי מאד, אך עלול לפגוע בזולת כאשר הוא נפגע או כשרואה שהזולת מפריע למטרתו. אך בעיקר עלול הוא מאד לנטות בהקצנה אל החומריות והתאוות שבעולם-הזה, לראוותנות ולשחצנות, מתוך שאיפתו למוחשי ולמורגש. אולם באמצעות עבודה נכונה יוכל לנתב שאיפה עוצמתית זו למוחשי ולמורגש, לצד החיובי. וזאת באמצעות השימוש בשלושת התכונות הבסיסיות של האות ע', ושילובם יחדיו: א. שאיפה לראות למרחק ולעומק. ב. נכונות לעמול ולטרוח צעד אחר צעד עד השגת המטרה. ג. שאיפה למוחשי ומורגש. שילוב זה מושג באמצעות הקדשת זמן קבוע מידי יום ביומו ללימוד תורה ומוסר בעיון ובעמקות מפי תלמיד-חכם ירא שמים, וקיום מצות חסד מעל ומעבר לרגיל. כך, באמצעות חוויית העונג שבעומק תורתו הקדושה של הבורא, ההתמדה בעמל, השמחה שבחסד, וראיית תוצאת פיתוח האישיות, תיקון המידות, וידיעת החכמה, הוא יגיע לתחושת אמת עמוקה של קרבת ה', ושמחה בקיום המצוות, עד כדי ההרגשה המוחשית בעונג ובהנאות החיים הרוחניים, שדרך רוחנית זו מסבה לו.

הגלקסיה האדירה בעלת צורת העין, אשר מראיה המיוחד העביר רטט של יראת אלוקים בלב המוני בני-אדם, עד שקיבלה את הכינוי "עין האלוקים". משום הפלא הבלתי סביר שללא יד מכוונת, בהצטרפות מקרית של ביליוני כוכבי ענק יווצר מבנה מרשים ומדוייק של עין ענק בחלל

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.