הדדיות – הדרך הנכונה לניהול חיי זוגיות

בני זוג אשר התבוננו כראוי כי אינם שני בני אדם זהים המתמודדים על אותו תפקיד בקן המשפחתי, אלא שניים שונים, זכר ונקבה, אשר נבראו בטכניקה נפלאה המאפשרת אמנם לכל צד להתמודד עד גבול מסוים עם כל סוגי המטלות, אך כל אחד מהם מוצלח במיוחד בתחומים מסויימים ועליהם בעיקר הוא מופקד בקן המשפחתי. והרי הם כשני חצאים היוצרים גוף שלם המנהל את ממלכת המשפחה בשלימות נפלאה.

ועוד מבינים הם כי אינו זהה, אין פירושו נחות יותר. והעיסוק הפופולרי בדורנו בדרישה להשוות את האישה לגבר נכון ורצוי הוא רק לגבי ההתנגדות הצודקת לזלזול באשה, ניצולה לרעה במקומות תעסוקה ובבית, רדייה בה וכדו', אך כל הדיבורים לא יהפכו את האישה לגבר ועצם הניסיון ליצור אוירה כזו מהווה זלזול חמור במעמד האישה כאילו שאינה מושלמת כאשה עד שלא תהיה כגבר. בני זוג אשר הפנימו את כל זאת, הרי כבר סלולה הדרך בפניהם להצלחה נפלאה בשלום אמיתי אשר יוכל לשכון דרך קבע בביתם. שהרי מעתה, כאשר כל האמור יתורגם ויפורט בשכלו ובלבו של כל צד להגדרת הצרכים המדויקים של זולתו לפי האופי שקיבל בטבעו - משום תפקידו בקן המשפחתי, ומתוך כך ישכיל להעניק לו את צרכיו הנפשיים, הרי אז כל אחד מבני הזוג יחוש סיפוק מלא, עונג אושר שמחה תמידיים, ויהיו חייהם יחד נאים ומשובחים.

ובפרט, את זאת יש להדגיש, שהנושאים בהם נדרש כל צד לתת ולהעניק לזולתו, לא רק שאינם עומדים בסתירה לאופיו ולצרכיו של הנותן והמעניק, אלא אדרבה, מותאמים הם לטבעו באופן נפלא ביותר לתתם ולהעניקם בקלות, עד כדי תחושת עונג וסיפוק רב בהענקתם.

ועתה, לאחר סיכום קצר וחשוב זה, ניגש לפירוט הצרכים של כל אחד מבני הזוג – צרכים הנובעים מהתפקיד המיוחד לו, ונתבונן בפעולות שעל כל אחד מהם לנקוט כדי להעניק לזולתו את כל אשר הוא זקוק להם כל-כך, לפי טבעו.

הדרכה מעשית לבני הזוג

בחיבורו הגדול "משנה תורה" מפתיע הרמב"ם את הקורא השטחי בכך שאינו מעניק הדרכה שווה לשני בני הזוג, אלא דורש מהבעל דרישות שונות מהאישה, ומהאישה דרישות שונות מהבעל. אדם אשר אינו מבין את עומק ההבדלים שבנפש כל אחד מבני הזוג, כשילמד את דרישות הרמב"ם מהגבר יתקומם כנגד הפליית הגבר "לרעה", וכשילמד את דרישותיו מהאישה, יתקומם לצד ההפוך - כנגד הפליית האישה "לרעה"...

אולם לאור המבואר בפרקים הקודמים, דברי הרמב"ם שמקורם בדברי חז"ל בתלמוד, מובנים היטב וזוהרים. התורה תורת אמת היא ומלמדת את אשר כל צד צריך להעניק לזולתו לפיצרכיו הנפשיים, מבלי לנסות לצבוע את האמת בכחל ושרק כדי להצטייר יפה - כדרך רבים מן הפסיכולוגים ואנשי התקשורת בדורנו.

הנה כך, הבעל נדרש להיות 'מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבהכגופו'. לעניין אהבה, די שיאהב אותה במידה זהה לזו שהוא אוהב את גופו, ולכן הוא קשוב אליו כל כך. כלומר, כשם שהוא אוהב את עצמו, ומתוך אהבה זו דורש הוא את טובת גופו ודואג לכל צרכיו מיד כאשר מתעורר אצלו צורך כל שהוא, מבלי להמתין לקריסת המערכות שבגופו, כך יהיה קשוב לצרכיה החומריים והנפשיים של רעייתו. וכאשר מגלה שלפי טבעה או אופייה, או משום תפקידה ועיסוקה, זקוקה היא לעזרתו - בין בעשייה ובין בתמיכה נפשית - בעניין כל שהוא, אינו מזניח וממתין שתגיע למצוקה רגשית או לזעקה מסוג אחר ורק אז למלא את צרכיה. אלא רואה הוא ברעייתו את חציו השני, קשוב לצרכיה כאל צרכי גופו, ומעניק לה מתוך שאיפה לראותה מתענגת, שמחה ומאושרת. זוהי אהבה! אולם בכל מה שקשור לכבוד, כגון נושאים רגשיים הנוגעים לכבודה של רעייתו, בגדים מכובדים ואביזרים נלווים, דיבור מכבד שאינו פוגע או מזלזל, שבחים ומחמאות, בכל אלו ודומיהם עליו לדאוג לה יותר מאשר לעצמו. המתבונן במבואר בפרקים הקודמים יבין היטב שאין כאן הפלייה לרעה של הגבר. הדרישה ממנו להקדים אותה לעצמו כאשר באפשרותם לרכוש בגד אחד בלבד לחג או לאירוע משפחתי, אינה נובעת מזלזול בו. אלא מכיוון שהיא קיבלה כלים נפשיים המתאימים לתפקידה בקן המשפחתי, ואחד הכלים האלה הוא הרגישות לאסתטיקה ועדינות כללית, הרי הצורך בבגדים נאים ומכובדים שיכבדוה, נעשה ממילא צורך נפשי אמיתי שלה הרבה יותר מהצורך שלו בכך. שהרי תחושת חוסר הנוחות שלו להופיע בחג או באירוע המשפחתי בלבושו הישן, תחלוף דקות ספורות לאחר הלבישה. ואילו היא כאשה, עלולה מאד לחוש במצוקה במשך כל אותו החג או הערב. משום כך נקודת האמת מחייבת שהיא קודמת לו. מאותה סיבה בעל הפוגע במילים ברגשות רעייתו מתוך כוונה להתבדח, אינו יכול לתרץ עצמו בטענה: 'עם כל חברי בעבודה אני מתלוצץ והם אוהבים את חוש ההומור שלי, ורק היא נעלבת'. רעייתך אינה דומה לחבריך. טבעה שונה ואם היא מתלוננת אפילו פעם אחת או אף ברמז שדבריך (בפרט ליד אחרים!) אינם נוחים לה, עליך להתחשב בכך גם אם הדבר אינו קל עבורך. שהרי הנך פוגע בנקודה רגישה במיוחד באשה - בכבודה.

ואדרבה, על הבעל להרבות בכבוד רעייתו. הן בפעילות יזומה של דברי שבח אמיתיים בפניה על מעלותיה ומעשיה, הן בזהירות והימנעות מכל דבר הפוגע בכבודה, והן ברכישת לבוש ותכשיטים לפי כבודה ומעמדה. וכפי שכותב עוד הרמב"ם שם בהדרכתו לגבר: 'ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי ממונו'. ובתלמוד הורונו רבותינו:

"אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו".

כלומר, ייקרו וכבדו את נשותיכם, כדי שתתעשרו.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס