כבוד הדדי בין בני זוג – דרישה הכרחית לחיי נישואין מאושרים

יש לציין שהדבר היחיד, אותו דורש הרמב"ם משני בני הזוג גם יחד ברשימת הדרישות ההכרחיות לחיי נישואין מאושרים, הוא הכבוד.

מהבעל דורש הרמב"ם: 'שיהא מכבד את אשתו יותר מגופו'.

ומהאישה הוא דורש: 'שתהא מכבדת את בעלה ביותר מִדַי'.

שכן יחס של כבוד הדדי עומד בבסיס הצורך הנפשי של כל אדם. והפגיעה בו הינה גורלית ממש, עד כדי זעזוע מוחלט העלול למוטט כליל את חיי הנישואין.

המעמיק חקר בתכונות הנפש של הגבר והאישה על פי המבואר בפרקים הקודמים, יבין היטב מדוע שינה הרמב"ם את נוסח דרישת הכבוד מהבעל כלפי אשתו מנוסח דרישת הכבוד מהאישה כלפי בעלה.

הגבר נדרש לכבד את אשתו יותר מגופו משום שטבעה העדין על פי הכלים שקיבלה, עושה אותה רגישה הרבה יותר ממנו לכל הקשור לכבודה - כהופעה הולמת, יחס מכבד וכדו', וכמו שהתבאר לעיל. ומאידך, מהאישה דורש הרמב"ם 'לכבד את בעלה ביותר מדי'. הביטוי 'ביותר מדי' נדיר ודורש הסבר.

נשים רבות נוטות לכבד את בעליהן פחות מהכבוד שמקבל הבעל מחוץ לביתו. לעצמן הן אומרות: 'בחוץ סתם מגזימים בהערכה כלפיו. הרי אני מכירה אותו בדיוק מי הוא. ממני, די לו במה שמקבל'. כנגד תחושה נשית מצויה זו כלפי הבעל - 'די לו בזה', מכריז הרמב"ם: 'שתהא האישהמכבדת את בעלה ביותר מדי'. יותר מכפי שהיא סבורה שדי לו. ובפרט שהאישה אינה מרגישה צורך בסוג הכבוד הייחודי שהגבר זקוק לו, והיא עלולה להעניק רק לפי הבנתה את נפש עצמה. וזו סיבה נוספת להעניק יותר מִדֵי הבנתה.

* * *

נסיים פרק זה בעצה נפלאה לאשה מאת החכם מכל אדם.

בספר משלי נאמר:

"דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר

וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה".

כלומר, טפטוף גשם הדולף אל הבית ביום סגריר, ואשת ריבים ומדנים, שניהם שווים. שלמה המלך ע"ה, מלמד בפסוק זה את האישה יסוד גדול וחשוב בעומק נפש בעלה, במה שנוגע להתייחסותו הפנימית לשעות שהייתו בבית. אישה הלומדת יסוד זה, מפנימה אותו ומתנהגת לפיו, מובטח לה שהשלום ישרור בביתה. ונבאר את הדברים.

הולך לו אדם ביום סגריר (יום גשום שהכל נסגרים בבתיהם. רש"י). גשמי עוז נתכים עליו והוא נרטב מכף רגל ועד ראש. צועד הוא לביתו ואינו רוטן כלל שהרי מֵי הגשמים נדרשים וטובים לעולם. והנה, נכנס הוא לביתו ומגלה כי הגשם דולף בטפטוף מהגג לבית, וכבר הוא מוטרד ואפילו זועם ונסער. נשאלהו: הרי לגשמים העזים שבחוץ התייחסת בשוויון נפש, ומדוע טפטוף קל מטריד את מנוחתך? והוא משיב בכנות: "בחוץ, אני מסוגל ומוכן להתמודד עם גשמי זעף עזים ככל שיהיו. אולם בביתי, במקום האמור להוות קורת גג עבורי ועבור בני ביתי, איני מעוניין לסבול ולהשלים עם שום טפטוף".

והנמשל ברור. הגבר מסוגל לפי טבעו להתמודד עם כל מדון או גערה ונזיפה מחוץ לביתו: במקום העבודה, בתור לבנק, בקניות, בסידורים, ובדרך הביתה. שהרי 'שר החוץ' הוא, וקיבל כלים נפשיים המתאימים לתפקיד זה. אולם קשה יהיה לו מאד אם רעייתו אשת מדנים היא המרבה בתלונות ומעוררת ריבים וכעסים. מטבעו חש הבעל בדרכו לביתו כי הנה תיכף יגיע לקורת הגג, לקן המשפחתי החמים והנעים שבו ימצא מרגוע מכל טרדות ותהפוכות היום שחלף עליו. וכשנתקל באשת מדנים בבית, כוחותיו אוזלים והוא הופך לגבר חסר מנוחה וכעסן, המגיב בקיצוניות שלילית לכל פניה בכל נושא בבית.

לא פלא שבעלים כאלה מאחרים להגיע לביתם לאחר סיום העבודה. ונשותיהם המתלוננות על-כך אינן מבינות כי האיחור נובע מהצורך להירגע לאחר העבודה והפעילות הכללית מחוץ לבית. דבר שהבעל יודע כי לא ישיג בביתו עם הגעתו, ואף יקבל את ההיפך.

אשה המודעת להתייחסות פנימית טבעית זו של הבעל לביתו – בשונה ממנה שביתה הוא עיקר ממלכתה, ומתוך כך מבינה את הצורך הנפשי העמוק שיש לו באווירה רגועה בבית, מקבלת את בעלה בסבר פנים יפות בבואו לביתו - גם אם חלף עליה יום לא קל [ולעניין זה, כן הוא גם להיפך. אם הבעל בבית, ורעייתו חוזרת מן השוק, ממקום עבודתה וכדו'. הכלל הוא: הנמצא בבית מקבל בסבר פנים יפות את השב הביתה] היא מתעניינת בשאלה קצרה בשלומו, ומיד מאפשרת ודואגת לו לאכול ולשתות, לנוח ולהירגע מעמל היום. ורק לאחר כל זאת פונה היא אליו ומעלה את הנושאים המטרידים אותה. וגם אז, עושה היא זאת באווירה נינוחה מתוך עדכון ודיון ענייני ללא עקיצות מילוליות וכעסים. וכשצריך להעיר פותחת היא בשבח לפני הביקורת ומסיימת בשבח. אישה כזו, אשת-חיל היא! המובילה את ספינת ביתה בבטחה לאווירה נפלאה של אהבה ואחווה, שלום ורעות מוצקים ובני קיימא. 

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס