הרב יגאל כהן – מי לא רוצה שהשכינה תשרה עליו?

בגמרא בשבת (ל') מובא הפסוק בקהלת (ח', ט"ו) ״ושבחתי אני את השמחה״, דורשת ע"ז הגמרא - ללמדך שאין שכינה שורה, לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק וכו', אלא מתוך דבר שמחה של מצווה, כמו שנאמר על אלישע הנביא כשרצה לקבל נבואה (מלכים ב' ג', ט"ו) ״ועת קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד השם״.

ומוסיף רב יהודה, שגם לדבר הלכה, אם רוצה לכוון לאמיתה של תורה בהלכה, חייב להיות בשמחה, ובאמת שכך היה נוהג רבה, בשעה שהיה פותח את שיעורו, היה אומר מילתא דבדיחותא, ומתוך זה שתלמידיו היו שמחים, היו נפתחים ליבותיהם  להבנת לימוד התורה.

מי מאיתנו לא רוצה שהשכינה תשרה עליו,  שהרי התורה הקדושה מביאה עמה את כל הברכות שבתורה, ויותר מזה, מביאה לאדם את ההרגשה הנפלאה ביותר עלי אדמות, והיא קרבת השם יתברך, ובוודאי שתלמידי החכמים שבינכם היו רוצים לזכות לכוון לאמיתה של תורה, ואם חשבנו לעצמנו שמספיק לנו לימוד התורה ומעשים טובים כדי להגיע למדרגות גבוהות, באה הגמרא ומלמדת אותנו, אם אין שמחה, אין שכינה, לעולם, לא נוכל להגיע למעלות גבוהות בקרבת השם יתברך, אם לא נהיה בשמחה אמיתית.

יעקב אבינו עליו השלום היה קדוש וצדיק בדרגות שהם למעלה מהשגתנו, עד שאמרו עליו חז״ל (מדרש רבה פרשת וישלח פרשה ע"ו) שהיה בחיר שבאבות, וזכה לשנים עשר שבטי י-ה, שלא יצא פסול בזרעו, ושכינה היתה שורה עליו תמיד.

עד - שנלקח ממנו בנו אהובו יוסף הצדיק - ומאז היה בצער גדול, ולכן נסתלקה ממנו השכינה למשך עשרים ושתיים שנים, עד שפגש את יוסף, וכשפגש את יוסף נאמר (בראשית מ"ו, כ"ז) ״ותחי רוח יעקב אביהם״, שחזרה אליו רוח הקודש.

בואו ונתבונן יחדיו -

האם בשנים הללו המשיך יעקב בצדקותו? בוודאי!

האם עדיין היה עמל בתורה? אין שום ספק! ובוודאי שעדיין עסק בגמילות חסדים.

אם כן - מדוע נסתלקה שכינה ממנו?

רק משום דבר אחד שהיה חסר לו באותו הזמן - והוא השמחה!!!

והדברים מבהילים...

אנחנו יכולים לעשות כל שביכולתנו לעבודת הבורא יתברך, ולהתאמץ במעשים טובים, אבל בלי לשמוח בהם, לא נגיע לתכלית לעולם. 

בירושלמי במסכת סוכה (פ"ה ה"א), מביאה הגמרא על הפסוק (ישעיה י"ב, י"ג) ״ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה״, למה נקראת בית השואבה? שמשם שואבים רוח הקודש, וכן  הנביא יונה, שהיה מעולי הרגל ומחמת השמחה שהיתה בו בבית המקדש, שרתה עליו רוח הקודש, ללמדך שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח, ודבר זה נלמד מהפסוק ״והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד השם״.

מי מאיתנו לא היה רוצה להרגיש פעם בחיים רוח הקודש, והנה לכם הדרך להשיג את זה.

*  *  *

מאמרים רבים נאמרו בזוהר הקדוש בשבח מידת השמחה, ובגנות מידת העצבות, ואביא בפניכם מעט מהם (בפרשת וישב דף בע"ב) ואעתיק את לשון קודשו בלשון הקודש:

"ראינו ששכינה אינה שורה במקום שיש בו עצבות, אלא רק במקום שיש בו חדווה, כמו שאמר הפסוק ״ויהי כנגן המגן וכו'״, וכך היה עם יעקב אבינו, שהסתלקה ממנו השכינה, עד ששמע שיוסף חי, ומיד ״ותחי רוח יעקב אביהם״, וכן כתוב ״עבדו את השם בשמחה בואו לפניו ברננה" (תהלים ק, ב), ללמדך שאין עבודת השם, אלא מתוך שמחה, ועל ידי הניגון של השמחה מגיע לשלמות עבודת השם יתברך".

ועוד כתב בזוהר הקדוש דבר מדהים על הפסוק ״עבדו את השם בשמחה״, שהשמחה של היהודי בעולם הזה מושכת עליו שמחה אחרת מהעולמות העליונים, דהיינו, שהשמחה שלנו גורמת לשמחה בעולמות העליונים, וכשיש שמחה למעלה, מיד מושפעת בחזרה שמחה כפולה על היהודי מעולם האמת, ומוסיף בדבריו הנפלאים וכותב כנגד השמחה והעצבות, יש את החיים ואת המוות, את הרע ואת הטוב, את גן העדן ואת הגיהינום. בא רבי שמעון בר יוחאי ומלמדנו שהשמחה מביאה אחריה את החיים ואת הטוב, ולבסוף את גן עדן. וחלילה העצבות, מביאה אחריה את הרע ואת המוות, וסופה להביא לגיהינום, ואנחנו נצטווינו ״ובחרת החיים״.

*  *  *

זכות מובטחת לעולם הבא

במדרש תלפיות מובא גודל מעלת השמחה במילים ברורות ביותר:

"כל מי ששמח כל ימיו, מורה הדבר על גודל בטחונו בקדוש ברוך הוא, ודי מידה זו לזכות לאדם לעולם הבא".

רבינו יצחק לוריא אשכנזי עליו השלום, המכונה האר״י הקדוש, זכה למעלות רבות עד אין קץ, ואביא בפניכם קוראים יקרים מקצת שבחיו שנאמרו על ידי תלמידו ר׳ חיים ויטאל ע״ה בהקדמתו לספר עץ החיים.

וזו לשונו: ״עיני ראו ולא זר דברים מבהילים שלא נראו מימות רבי שמעון בר יוחאי, היה יודע במשנה ובגמרא אגדות ומדרשים בכמה פנים, בפשט, רמז, דרש וסוד, וממעשה בראשית (סוד בריאת העולם), ומעשה מרכבה (סוד כסא הכבוד), בשיחת עופות, ובשיחת דקלים ואילנות ועשבים, ובסוד אבן מקיר תזעק (שהיה מבין סוד הגלגול בדומם), והיה מדבר עם רוחות מהגלגולים, והיה מביא נשמת אדם בעודו חי, ומדבר עמו כל צרכו ואחר כך מחזירו, והיה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף, ובבתי הקברות, ובהעלותם כל ערב שבת לגן עדן, היה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא, והיו מגלים לו רזי תורה״. ועוד מאריך שם בשבחיו הנפלאים.

וכאן מגיע דבר מפתיע ביותר -

כל אחד שואל את עצמו - איך אפשר להגיע למעלות כל כך נשגבות? איך אדם ילוד אישה יכול להגיע לכאלו דרגות?

כמובן שאין אנו יכולים להסביר זאת...

אבל התשובה לזה כבר נכתבה ע"י אחד מן החכמים בתקופת דור דעה, דורם של רבנו האר"י ז"ל ומרן הבית יוסף, והוא הגאון רבי אלעזר אזכרי בהקדמת ספרו "החרדים" (התנאי הרביעי):

"כך גילה הארי הקדוש לאיש סודו - שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי חכמה ורוח הקודש בשכר שהיה שמח בעשיית כל מצווה שמחה גדולה לאין תכלית, וזהו שכתוב ״תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל״.

וכך כתב מרן החיד״א בספרו מורה באצבע : ״שכל מעלות האר"י הקדוש הגיעו לו בזכות השמחה הגדולה שהיה מקיים בה את המצוות״.

ועוד כתב רבי חיים ויטאל ע״ה בספר שער הקדושה : "העצבות גורמת מניעת עבודת השם, ומונעת קיום המצוות, וביטול עסק התורה וכוונת התפילה, ומבטל מחשבה טובה לעבוד את השם, והוא שער התחלת גירוי הסתת היצר הרע (שבדרך כלל כשאדם שקוע בעצבות, יצר הרע קופץ עליו לעבור עבירות), וההיפך ממנו העובד את השם בשמחה, כמו שכתוב ״עבדו את השם בשמחה״, מוסיף חשק רב ואהבת השם יתברך ורצון להתדבק בו. והדבר דומה לעבד שעובד את רבו בעצבות ובפנים זועפות, וכתוב (משלי י', כ"ב) ״ברכת השם היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה״ 

דבריו אלו פתרו לי שאלה שהיתה לי זמן רב –

מדוע הבורא יתברך כל כך כועס על היהודי שעובד אותו מתוך עצבות?

והתשובה היא: נדמיין את הבן האהוב שלנו, שאנו משתדלים לספק לו את כל משאלותיו, וברוך השם יש לו הכל, וכל הזמן הוא מסתובב לידכם עם פנים זועפות ובלתי מסופקות, הרי זו כפיות טובה, בוודאי תאמרו לעצמכם "כמה קיבל מאיתנו כל חייו, וכמה השתדלנו עבורו שירגיש בנוח בכל מקום שהלך, והוא עדיין זועף ועצוב?".

כך בדיוק אומרים מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, נתת לו בריאות, הורים וחברים, מזון, קורת גג, אישה וילדים, והיהודי לא מסופק.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס