האות צ' – מדוע זוכים הצדיקים לרשת את הארץ?

ספר הזוהר מבאר על-פי הסוד את פשר בקשת יצחק מעשיו לצוד ציד, לפני שמעביר אליו הברכות שיעשוהו בבחינת "יורש העצר" של שושלת אברהם, כשעדיין היה סבור כי עשיו צדיק.

"בא וראה. בשעה שאמר יצחק לעשיו 'וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִדה'. המילה ציד כתובה בתורה בה"א [כמו ציד ה']. לפי שכוונת יצחק היתה לומר: צא לשדה תפוחין קדישין, שתמיד אתה מספר ששם מקום תפילתך, ותמשיך לי את השכינה הקדושה שהיא סוד האות ה' שבשם הוי"ה כדי שתתברך ממנה כאשר אברכך. וזה שאמר לו 'וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה'', לפי שרצה לתת לו חלק בקדושה ממש, ולא ברכה רגילה. באותה השעה הזדעזע כסא הכבוד. לפי שאם יתברך עשיו, יצא הנחש שהוא הס"מ – שרו של עשיו – מקללותיו, ויישאר יעקב בהם.

לכן כשנכנס יעקב לפני יצחק, נכנס עימו מיכאל, שר החסד והברכות. ובכל מקום שמיכאל נמצא, שכינה מתגלה עימו. והרגיש יצחק ריח גן-עדן ואמר: "רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'." ולכן ברך את יעקב [ובכך מינה אותו לממשיך שושלת אברהם]. וכשנכנס אחר כך עשיו, נכנס עימו גיהנום, היינו הלילי"ת הנקראת נחש, שהיא נוקבא דס"מ – שרו של עשיו. ועל זה חרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד. כי היה סבור בתחילה שעשיו אינו נמצא באותו צד. וכשראה כך שעשיו שייך לצד הסטרא אחרא, אמר על מה שבירך את יעקב: 'גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה'."

מספרה

מספרה של האות צ', תשעים. מספר הכפול עשרת מונים מהאות ט' שמספרה תשע. לפי שמספר האות צ' הוא מספר השלימות של האות ט' המסמלת את המחזוריות שבעולם, ואת הנהגת הגמול להחזיר טוב לטובים ורע לרעים, כמבואר לעיל באות ט'. שכן האדם הנבון אשר מתבונן במחזוריות שבעולם, כי גופו בא מן העפר וסופו לחזור לעפר - בבחינת "דע מאין באת ולאן אתה הולך", מתגבר על יצריו וזוכה להיות צדיק, ומתוך כך נוחל את הטוב. וזהו שנאמר: "אִמְרוּ צַדִּיק (צ') כִּי טוֹב (ט')".

אותיות התואר "צדיק", מרמזות על הקשר היום יומי שיש לצדיק עם בורא העולם באמצעות פיו. צ' – תשעים אמנים. ד' – ארבע קדושות. י' – עשרה קדישים. ק' – מאה ברכות.

צד"י כפופה (צ') צד"י פשוטה (ץ')

בתלמוד מבואר: "צד"י כפופה צד"י פשוטה – צדיק כפוף צדיק פשוט". כלומר, בעולם-הזה, נראה הצדיק כאדם הכפוף תחת עול עמלו, מתוך שעמל וטורח הוא להלחם ביצרי ופיתויי עולם החומר. אולם לעתיד לבוא, בזמן בו יתבטל היצר-הרע מן העולם ויגיע עת קבלת השכר, ישתחרר מעול המאבק ויעמוד זקוף כמראה האות הפשוטה (ץ'). ככתוב בישעיה: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ". כלומר ה"צדיק" הכפוף בתחילה, זוכה לרשת "ארץ", בה ה-צ' זקופה. המילה "ארץ" כאן מתייחסת לחיי העולם-הבא וכדברי חז"ל בתלמוד בביאור פסוק זה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם-הבא. שנאמר: ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ". ואף על-פי שיש כאלה שחוטאים, כל ישראל יש להם חלק לעולם–הבא. והביאור בזה, שמכיון שמטרת הבורא בבריאה היא להיטיב לאחרים, הרי מטרה זו תתממש גם ברשעים - לאחר שיעברו ניקוי מכתמי עוונותיהם באמצעות ייסורים, או לאחר שינקו הם את עצמם באמצעות תשובה בהיותם עדיין בעולם-הזה. וכלשון הרמב"ם בהלכות תשובה: "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה. שנאמר: 'שובה ישראל עד ה' אלהיך'. התשובה מקרבת את הרחוקים. אמש היה זה שנוא לפני המקום, משוקץ, מרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב, ונחמד, קרוב וידיד". ולאחר שהאדם מתנקה ומזדכך על ידי תשובה או על ידי ייסורים, זוכה אף הוא לחיי העולם-הבא ומקבל את שכרו על כל המצוות שקיים. שהרי אין לך יהודי שלא זכה לקיים מצוות רבות מתוך תרי"ג המצוות. וכדברי חז"ל על הפסוק בשיר השירים: "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ", שהקדוש ברוך הוא משבח בזה את עם ישראל "שאפילו ריקנין שבך, מלאים מצוות כרימון". 

ב-צ' הכפופה וב-צ' סופית טמונה גם התשובה לשאלה הידועה: "מפני מה יש צדיק ורע לו?" וכלשון חז"ל בתלמוד: "הקדוש ברוך הוא מביא ייסורים על הצדיקים בעולם-הזה [ובכך מזככם מחטאיהם המעטים], כדי שיירשו העולם-הבא". וזוהי ה-צ' הסופית הזקופה הרומזת לסוף, לעולם-הבא, בו הצדיק הכפוף כעת, עומד זקוף לתפארה. מטרת הייסורים היא, או לנקות, לטהר מעבירות, או להוציא את האדם משגרת חייו החומרית, ולהעלותו להסתכלות רוחנית וגבוהה יותר. בתלמוד המשילו חז"ל את הצדיקים לאילן שכולו עומד במקום טהור, וחלק מענפיו נוטים למקום טמא. הרי כאשר קוצצים את אותו חלק מענפיו, טוב לו. שהרי עתה כולו טהור.

זאת ועוד. בעוד שחמש אותיות מ. נ. צ. פ. כ. הינן כפופות, והן כצינורות שהשפע זורם בהם בתנועה, צורת האותיות הפשוטות (הסופיות) שלהן זקופות כמקובעות ויציבות (וכן המ"ם סופית מסמלת יציבות). באות צ' המבטאת 'צדק', הדבר בא להורות כי בעוד שמערכת המשפט שבבריאה מושרשת באות צ' הכפופה, והיא כזורמת בחיפוש אחר הצדק, פסק הדין מושרש באות צ' הפשוטה ששני ראשיה מייצגים את שני הצדדים והסברות שהיו בתחילה לכאן ולכאן, אך פסק הדין יורד בחדות וקובע את הצדק.

גם זמן ימות המשיח בו ייראה הצדיק זקוף בגדולתו, והצדק האלוקי המוחלט יתגלה לעין כל, נרמז באות צד"י הזקופה, הצד"י סופית.

וכתב הרב לוי יצחק מברדיטשוב על-פי המדרש, שעל ידי סוד ארבע האותיות הסופיות המרמזות לגאולה, ך, ם, ן, ף, נושעו ארבעה. והם: שלשת האבות, ומשה רבינו. אבל על ידי סוד האות ץ' תבוא הגאולה השלימה לכלל ישראל, לפי שהיא אות הצדיק והצדק הסופי. וזה סוד הפסוק העוסק בבשורת הגאולה: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק". פשט הפסוק מבשר ש"לאחר שישארו ישראל בקרב העמים אחד בעיר ושנים ממשפחה" - כלשון רש"י שם על הכתוב בפסוקים הקודמים: "כִּי כֹה יִהְיֶה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בְּתוֹךְ הָעַמִּים, כְּנֹקֶף זַיִת כְּעוֹלֵלֹת", וכפי שאכן, לדאבון לבנו כך התרחש בשואה – "עתידין להעלות זמירות מכנף הארץ. ומה הן הזמירות? "צבי לצדיק. עתיד להיות מצב ותקומה לצדיקים" (לשון רש"י). אולם על-פי הסוד נרמז בפסוק כי גאולת אותיות 'מכנף' שהם ארבע האותיות הסופיות ם, ך, ן, ף, זמירתן כבר שמענו בארץ. לפי שכבר התקיימה סגולת גאולתן בשלשת האבות ובמשה רבינו. ומהיכן יהיה לנו מצב התקומה בגאולה הסופית? "צבי לצדיק". מהאות ץ'. לפי שקרן ישראל תרום על ידי סגולת האות צד"י, היא סוד צדקת הצדיק, וצדק ה' בעולמו.

האות צ' על-פי הסוד

על-פי תורת הנסתר, האות צ' מרמזת לספירה התשיעית, "יסוד". וזה סוד הפסוק: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". ואכן, הגימטריה של צ', תשעים, היא התשיעית בקבוצת העשרות.

לאות צ' שני ראשים. האחד ראש נו"ן והשני ראש יו"ד. האות נ' רומזת לספירת מלכות הנקבית והאות י' לספירת יסוד. שבתחילה נברא אדם הראשון דו פרצופין הדבוקים מגבם אחור באחור כתאומי סיאם, ככתוב "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי"; ונפרדו אז, ושבים וחוזרים, אך עתה פנים בפנים בקדושה, בחופה וקידושין. וכל השומר בריתו בקדושה לבל יכשל בניסיונות התאוה כגון הסתכלות אסורה, איסור נדה וכדומה, נקרא צדיק. ומתקיים בו הכתוב "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק", מידה כנגד מידה. שהוא ששומר על ברית קודש ועל זרעו בקדושה, מקבל כפל כפליים מהאור העליון המגדל ומרומם אותו, והוא עבורו כזרע הנובט ומצמיח שפע רב.

לפיכך, התואר המושלם: "צדיק", ניתן רק לאדם ששומר על קדושת הברית. שכן מקום הברית מכוון כנגד ספירת יסוד כמבואר לעיל, ועל אדם זה נאמר: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". ולכן זכה יוסף לאחר שעמד בניסיון אשת פוטיפר לתואר "יוסף הצדיק", כמבואר בזוהר הקדוש.

אדם זה העומד בניסיונות שמירת הברית, ומגיע לתואר צדיק, זוכה גם למלכות בתחומים רבים ושונים בחייו, כיוסף הצדיק בשעתו. שהרי עטרת היסוד, היא ספירת מלכות, ככתר.

שמירת קדושת הברית – קשר לעומת קצר

חשיבות שמירת קדושת הברית מובנת על-פי העיקרון הידוע, שכל פעולות האדם בעולם-הזה, הן החיוביות והן השליליות, פועלות פעולה דומה בעולמות הרוחניים, אשר בהם מושרשת נשמת האדם. לכן, אף על-פי ששאיפת האדם להדבק בבת זוג נובעת מהשאיפה לשלימות, לפי שנשמת האדם מורכבת במקורה מחלק זכרי ומחלק נקבי, כמבואר בזוהר, עלול מילוי שאיפה זו, כאשר הוא נעשה שלא כראוי, לגרום נזק וקלקול אדיר, באותה מידה שהוא יכול לגרום תועלת ותיקון עצום, בהיותו נעשה כרצון הבורא יתברך. שהרי כשם שבעת תחושת רעב למזון גשמי יש לבחור במזון הטוב לגוף ולא ברעלים ההורגים את הגוף, כן בתחושת הצורך לבת-זוג יש לבחור בבת ישראל צנועה, בעלת יראת-שמים, טובה במידות, ולקדשה רק כדת משה וישראל. או אז פסגת הקשר שביניהם כמוה כהנחת התפילין וככל חיבור חשמלי היוצר אור ושפע רב. אולם מילוי צורך אמיתי זה בדרך פסולה, כמוהו כקצר חשמלי המפוצץ, שורף ומזיק. יש לציין שמשום רוממות וחשיבות הקשר הבין-זוגי על-פי הסוד, אף הוטבע בטבע העולם שיצירת בני-האדם שיחיו בדורות הבאים תלויה בכך. אמנם דווקא משום עוצמת יקר וחשיבות הדבר, גדול היצר המפתה בו לרעה ביודעו כי נפילה בעניין זה נפילה גדולה היא. לפיכך, העומד בניסיונות שמירת הברית, זוכה לתואר צדיק, ולמלכות.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.