האות ק’ – קדושה ונקודת מעבר

האות ק' מלשון היקף. ומבטאת את סגירת המעגל היוצר מעתה נקודת מעבר למעגל גבוה יותר. לפיכך האות ק' מבטאת את הנקב, את מקום המעבר (כמו "קוף" המחט), ואת עליית המדרגה לפסגת הרוחניות לאחר סגירת מעגל העבודה הרוחנית.

האות ק' (קדוש) באה לאחר האות צ' (צדיק). שכן מדרגת הקדושה באה לאחר מדרגת הצִדקוּת. לפי שרק לאחר שהאדם שומר תחילה את מצוות הבורא כראוי, ובכך זוכה להיקרא צדיק, יכול להתעלות יותר ולקדש עצמו על ידי שגודר עצמו גם מדברים מותרים אם אינם נדרשים לו לעבודת ה', או לצורך חייו. בכך מזדכך הוא מהחומר, ונקרא קדוש.

לכן, איש או אשה העולים מדרגה רוחנית של צדקות, לדרגה הרוחנית הגבוהה יותר, נקראים "קדוש" או "קדוֹשה". פירוש המילה קדוש: מופרש מהכלל. ומאידך, איש או אשה היורדים מדרגת האמצע למדרגה שפלה, נקראים "קָדֵשׁ" או "קְדֵשָׁה". ככתוב "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ופירש רש"י: "לא תהיה קדשה – מופקרת. מקודשת ומזומנת לזנות. ולא יהיה קדש – מזומן למשכב זכור". שהרי אות זו, היא אות המעבר למדרגה אחרת, הן כלפי מעלה והן כלפי מטה.

האות ק' מופיעה בפעם הראשונה בתורה בתחילת מילה, בפסוק: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה". לפי שקריאת שם היא העברת הדבר למצבו הקבוע, וקביעת מהותו.

אופן הגייתה

כאמור, מקום מעבר החוט במחט נקרא בשם "קוף" המחט. על שם אות נקודת המעבר.

גם בעל החיים הנקרא "קוף" נקרא בשם זה משום דמותו הנראית כמי שנמצא בנקודת האמצע, בין נזר הבריאה האדם, לבין שאר היצורים שבעולם בעלי החיים. וכמו שמבואר בתלמוד כי בעת עיוות ונבילת שפת לשון הקודש לשפות שונות היו גם בני אדם שדמותם התעוותה ונראו כקופים. ומכאן שהאב הקדמון של לפחות חלק מהקופים דמויי האדם, היה בן-אדם (ראה לשון חז"ל בהמשך).

גם המילה "היקף" היא מלשון מעבר ממקום ממקום, אך דרך סיבוב ויצירת מעגל שלם. וכמו שכתב הרדב"ז ב"מגן דוד": "דע בכל מקום שתמצא לשון היקף בכתוב, כגון: 'וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה', 'לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם' - הכל רמוז באות זו שהוא לשון היקף".

וכדבריו מבואר במדרש "אותיות דרבי עקיבא":

"קו"ף, זה משה אבי כל החכמים ואבי כל הנבונים, שהקיף לפני פרעה כל דברי חכמה וכל דברי בינה וכל דברי השכל בשבעים לשון".

ברובד העמוק האות ק' מבטאת את האדם הקדוש, אשר פרש מהחומר ועבר ממצב האמצע הנדרש מרוב בני האדם לשמור את עיקר ההלכה, אל הרמה הרוחנית הגבוהה. לפי שהצדיק (צ') המקדש עצמו במותר לו, עובר בכך לדרגה גבוהה יותר ונקרא קדוש. הגדרת הקדושה

הנה קיצור לשון הרמב"ן בביאורו לתורה על הפסוק "קדושים תהיו":

"והעניין, כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין. אם כן, ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף וכו', ולהיות בסובאי יין זוללי בשר, וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר האיסור בתורה. והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב אחרי שפירט האיסורים, וציוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות".

שכן הגדרת "קדושה": פרישה ויציאה מן האמצע המצוי.

נקודת מעבר זו כלפי מעלה או כלפי מטה, טמונה באות ק'.

כך גם בקידושי אשה לאיש. משמעות "קידושין" - יציאת האשה מכלל הבנות הרווקות שבידן להינשא לכל אדם, ומעתה היא מיוחדת לאיש זה. וכך בכל הקדשת האדם את עצמו לעבודת בוראו, על ידי שפורש מהנהגת בני-האדם הממוצעים, וכל מעייניו נתונים לעבודה הרוחנית. וכמו שביארו חז"ל את הנאמר בתורה "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" - "פרושים תהיו". זהו גם ביאור כינויו של הבורא: "הקדוש, ברוך-הוא" כלומר, המופרש המרומם מכל נבראיו, אשר הוא מקור הברכה.

מאידך, האות ק' מבטאת את הקָדֵשׁ, המפריש עצמו מדרך העולם לדרך שלילית. שכן ביד האדם להשתמש באפשרות המעבר הטמונה באות ק' לעבור לצד הסטרא אחרא, הלא הוא היצר הרע המסית ומפתה אותו על ידי שמראה לו כאילו יש טוב במה שנאסר על ידי בורא העולם והאדם. לפיכך האות ק' נהגית קוֹף (ולא קוּף כמקובל לומר בטעות), כאותו בעל חיים חקיין הנקרא על שם האות. לפי שלאמיתו של דבר הטוב והעונג האמיתיים נמצאים בצד הקדושה, אלא שהסטרא אחרא מנסה לחקות את כוחות הקדושה והטוב האמיתי, כקוף המחקה את האדם. שכשם שהאות הקודמת - האות צ', מבטאת את הצדיק האמיתי מכאן, ואת הצבוע המתחזה לצדיק מכאן, כך האות ק' מבטאת את צד הקדושה מחד, ואת צד הסטרא אחרא המחקה אותה כקוף, מאידך. הקדושה מעניקה את העונג והשמחה האמיתיים הן בעולם-הזה והן בעולם-הבא, ואילו היצר הרע שהוא הס"מ מתאמץ להראות מעטפת חיצונית של הנאה דמיונית רגעית, בעוד שבאמת הוא ממיט סבל וייסורים על החוטא, הנאלץ להזדכך בסופו של דבר מכתמי חטאו.

כמו כן, הס"מ מנסה להרשים כאילו גבוה הוא בעולם ושולט בו, ומסמא את עיני האדם מלראות את האמת על ידי שמתחזה כאילו הוא אדון העולם. וזוהי קרנו של הרשע (כל קרן, מזדקרת מעל הראש - כמכריזה על עליונותה וחשיבותה), עליה נאמר "וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ" ומאידך "תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק". שהרי לפי האמת, מן הצד החיובי, הצדיק המתקדש מתרומם ומזדקר אל-על בהתדמותו לבוראו על ידי הליכה בדרכיו. כלשון הכתוב: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".

הנה לשון מדרש "אותיות דרבי עקיבא":

"ק', מפני מה הוא גבוה בקומה ויש לו קרן מאחריו? מפני שכל קרני רשעים שמהלכין בגאות, ומתגאים על הצדיקים בעולם-הזה, עתיד הקדוש ברוך-הוא לגדען מפני כבודן של ישראל שנקראו ראש. שנאמר: 'וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ' וגו'. ומנין שהוא עתיד לגדען? שנאמר: 'וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ'. ומגדלין לישראל, שנאמר 'תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק'.

דבר אחר, ק', זה הקדוש ברוך-הוא. שנאמר: 'קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ'. ו-ר' זהו רשע. ומפני מה קו"ף מחזיר פניו מרי"ש? אמר הקב"ה אין אני יכול להסתכל בצלם דמות אדם רשע. ומפני מה רגלו של קו"ף פסוק מגגו וקשור כתר מאחריו? אמר לו הקב"ה לרשע: אם אתה חוזר בך, אני מכניסך למחיצתי, ואקשור לך כתר כבוד. שנאמר: 'וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה'."

זאת ועוד. האדם נברא בצלם אלהים. כלומר, עם יכולת בחירה אשר באמצעותה מסוגל הוא לתקן מידותיו ולבצע פעולות והנהגות שירוממוהו עד אשר אור נשמתו הטהורה בוקע מפניו ומפיל אימה על כל חי, ככתוב "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ". אך מאידך, ביכולתו לבחור במידות רעות ובפעולות שליליות ולשנות באמצעותן את מראהו למראה מנוכר, חייתי וירוד, עד כדי דמיון למראה קוף, שצורתו קרובה למראה אדם אך בחשיבתו ובמעשיו אינו אלא בעל חיים הפועל על-פי תאוותיו.

ואכן, במקרים קיצוניים בהם ירדו בני האדם במעשיהם לשפל, שינה הקדוש ברוך-הוא את מראם, עד שהפכם לקופים דמויי אדם. כמבואר בתלמוד שחלק מאנשי דור הפלגה, שבנו את מגדל בבל כדי שיסמל את קידמת ועליונות האדם המייצר אבני בנין בכוחות עצמו, ובראש המגדל ביקשו להציב פסל ובידו חרב מונפת כלפי מעלה כדי לסמל את מרד האדם בבוראו, נעשו קופים. הנה לשון התלמוד:

"דור הפלגה, אין להם חלק לעולם-הבא. מאי עבוד [מה עשו]?

אמר רבי ירמיה בר אלעזר נחלקו לג' כיתות. אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת, נעלה ונעשה מלחמה.

זו שאומרת נעלה ונשב שם, הפיצם ה'. וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה, נעשו קופים ורוחות ושדים ולילין. וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ".  כאשר עוסקים במגדל בבל שניבנה מתוך התאגדותם של בני אדם אשר הקידמה הטכנולוגית דאז – לבנות בשיטה חדשה באבנים מעשי ידי אדם - הביאה אותם להתגאות מתוך אמונה מופרזת בעצמם ובאחדותם, כמבואר בפסוקים, ומתוך כך לנסות לדחוק את הבורא מעולמו; וסופו שחרב מגדלם הגבוה והגיעו לפילוג ולסכסוך מתוך בלבול לשונות – אי אפשר להתעלם ממסר דומה והישנוּת מסויימת של הדבר בזמננו, כאשר מעצמת-העל שפסל החרות שלה מניף יד מנצחת, בנתה את המרכז העולמי למסחר, בדמות מגדלי התאומים הגבוהים מכל סביבתם. המגדלים נבנו בשיטת בניה חדשנית מעמודי פלדה ואלומיניום, והיו הבנינים הראשונים בגודלם שנבנו ללא בטון וללא חומרי הבניה המקובלים. שיטת בניה מיוחדת זו שאפשרה בניה גבוהה כל כך על אף הלחצים הפיסיים האדירים שמסביב כגון רוחות ועוד, הביאה למילים מתנשאות של אמונת האדם בעצמו וביכולתו, וכמו שאמר אז אדריכל מגדלי התאומים, מינורו מאסאקי: "המרכז העולמי צריך בגלל החשיבות הרבה שלו להפוך לסמל האמונה של האדם באנושות, ושל יכולת האדם באמצעות שיתוף פעולה הדדי".

אולם דווקא שיטת בניה חדשנית זו היא שמוטטה בשעה קלה את מגדלי הענק כמגדלי קלפים בניגוד לכל הציפיות. וכדברי היימן בראון, פרופ' להנדסת בנין מאוניברסיטת קולורדו: "בנינים אחרים יכלו להישאר עומדים אחרי שהמטוסים התרסקו לתוכם. אבל בבנייני מתכת, האש שפרצה אחרי שנשפכו שם למעלה מתשעים אלף ליטר של דלק מנועים, המיסה את הפלדה עד הקומה התחתונה". ואם לא די בכך, הרי קריסת המגדלים היתה יריית הפתיחה להסלמה חריפה בסכסוך הבין-דתי בכל רחבי העולם. מעין הפילוג והסכסוך שנוצרו לאחר קריסת חלום האיחוד וגאוות האדם במגדל בבל.

אכן, מוסר השכל לאנושות לדורות עולם להאמין בראש ובראשונה בכוחו של האלוקים הנותן לאדם כוח, ובאחדות לטובה של האנושות על פי ערכי המוסר וההנהגה שבתורת הבורא. 

משום כך, אות המעבר, האות קו"ף, מבטאת מבחינה אחת את פתח הכניסה לעולם הקדושה בבחינת פתיחת פתח כקוף המחט, ומאידך, את רמת השפלות הנמוכה ביותר אליה האדם מסוגל להגיע, עד כדי עיוות כקוף.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.