האות ק' – מבנה הגלקסיות והעולם כולו

לשון ספר התמונה: "דע אתה המעיין במאמרי זה, כי בכל מקום שתמצא לשון היקף בכתוב, כגון: 'וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה', הכל רמוזים באות זה שהוא לשון הקו"ף... ובכוחה מתגלגלים הגלגלים העליונים". 

נפלא הדבר, שאות הקדושה, המשמשת כאות נקודת המעבר בבחינת 'קוף' המחט, היא גם אות ההקפה (קו"ף לשון היקף), שעל ידה עוברים מהיקף אחד להיקף אחר גבוה (או נמוך) יותר, כאדם העולה במעלה השביל הסובב את ההר סיבובים רבים עד פסגתו, ובה טמון סוד ההקפות הידועות בחשיבותן בישראל. כגון הקפת הראש והזרוע ברצועות התפילין, הקפת המזבח בבית-המקדש, שבע הקפות התיבה בחג הסוכות, הקפות ספר התורה בשמיני-עצרת, הקפות עם שבעה כורתי ברית בזמנים שונים, הקפת חומות יריחו עד נפילתן, ועוד. ונבאר את הדברים.

על דרך הפשט, כל מעבר רוחני מדרגה לדרגה גבוהה יותר, אינו יכול ואף אסור שיהיה בקפיצה חדה מדרגה אחת לדרגה גבוהה בקיצוניות, אלא דרך היקף וסיבוב עד העליה לרמה הגבוהה יותר, ומכאן הלאה, כדרך הכבישים המפותלים הנסללים במעלה ההר. עליה דרך קפיצה חדה, מסוכנת מאד לנפילה. והרי מעלת החכם היא להכיר את מקומו. לפי שהמכיר את מקומו ודרגתו, מתמקד ראשית בקניית הדרגה שהוא נמצא בה על ידי שמתקדם בה דרך היקף, כאשר תוך כדי הסיבוב הוא מתעלה. וכשמשלים את סיבובו, כלומר את קניין אותה דרגה בנפשו כראוי, מגלה שהנה הוא כבר בדרגה גבוהה יותר אשר הגיע אליה תוך כדי סיבובו.

נמצא שסוד ההקפה המתבצעת תוך כדי מעבר למעגל גבוה יותר - הטמון באות ק' - הוא סוד החיים. באשר האדם צריך לשאוף להתקדם כל ימיו ולהתעלות מדרגה אל דרגה באמצעות מעגלי עליה והתרוממות.

ומכיון שכל החומר בבריאה אינו אלא מעטפת והשתלשלות מהרוחני, מבנה הספירלה הוא מיסודות מבנה הבריאה. החל מצורתן של גלקסיות, דרך צורת גדילתו של שיער קדקד האדם, ועד צדפים וקונכיות.

רוח סערה עושה דברו

גם לסופות הנעות במבנה הספירלה נועדה שליחות של העברת מסר המסתובב ויורד ובא מלמעלה למטה, בבחינת הכתוב "רוּחַ סְעָרָה, עֹשָׂה דְבָרוֹ". כוונת הפסוק לומר שאפילו רוחות הסערה שבטבע, הנתפסות כדוגמה קלאסית למִקריוּת, אינן מקריוֹת, אלא באות בהשגחה עליונה ומבצעות בכך את דבר האלוקים, המעביר מסר דרכן.

עתה נוכל להבין את הדברים יותר לעומקם. פרקי הזמן השונים במעגל השנה נוצרים באמצעות מעגלי הטבע. כגון: סיבוב אחד של עולמינו בהיקף סביב צירו, מסיים יום נוסף בהיסטוריית הזמן. סיום הקפת הירח את כדור הארץ, מהווה חודש בשנה. סיום סיבוב מחזור השמש, שנה. וכל עשרים ושמונה שנים מסתיים סיבוב הקפה נוסף, בו עומד כדור הארץ מול השמש במקום שבו עמדו שניהם בעת הבריאה. סיום כל מעגל כזה הוא בבחינת התקדמות ועליית מדרגה בהיסטוריית הזמן, ומקדם את העולם לקראת תכליתו באחרית-הימים.

משום כך בפעולת אותן הקפות שביהדות, המתבצעות בהוראת תורתו של הבורא, מוטבע כוח רוחני אדיר הפועל בסוד האות ק', כאשר כל הקפה בעלת משמעות רוחנית יוצרת מעבר למעגל גבוה יותר מעין ספירלה. משום כך כורכים שבע כריכות בתפילין סביב הזרוע (שבע הוא המספר המייצג את הכוח הרוחני הפועל בחומר ומניע אותו. כמבואר לעיל באות ז'). ולכן כאשר ניגשו ישראל לכבוש את יריחו המבוצרת, ציווה ה' את יהושע: "וְסַבֹּתֶם אֶת-הָעִיר, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת. כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים. וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים". בכל יום הוקפה העיר יריחו במעטפת רוחנית הדוקה כאשר כל הקפה נוספת אינה חזרה על קודמתה, אלא יצירת מעטפת רוחנית גבוהה יותר. עד הפסגה ביום השביעי בו נערכו שבע הקפות רצופות. או אז נפלו חומות יריחו במציאות הפיזית, והתאפשר כיבוש העיר המבוצרת.

וזהו סוד דברי הרב חיד"א ז"ל בספרו "צפורן שמיר" כי בכוחן של שבע ההקפות שאנו מקיפים סביב ספר התורה בשמחת-תורה, לבקוע את כל המחיצות המבדילות בינינו לבין אבינו שבשמים.

האות ק' לעומת האות ה'

מבין כל האותיות, האות ק' והאות ה' הן האותיות היחידות המורכבות משני חלקים נפרדים, והן גם דומות בצורתן זו לזו. אולם האות ק' היא היחידה מבין כולן שרגלה מתפשטת כלפי מטה, אף על-פי שהיא מהאותיות הרגילות, ולא מחמשת האותיות הסופיות (מנצפ"ך).  ובכך היא שונה מהאות ה'.

המתיחה כלפי מטה שבאותיות הסופיות, מרמזת על הסוף, על אחרית הימים. אולם מתיחת רגלה של האות ק' - אשר מורה על הזמן הנוכחי - דורשת הסבר.

בפשטם של דברים, רגל יורדת זו, המזדקרת כלפי מטה מקו שורת האותיות הרגילות, היא היפוכה של הזדקרות האות ל' כלפי מעלה. האות ל' מורה כלפי עולם האמת העליון, ואילו זו מורה כלפי מטה, לכיון התהום. שתי אותיות אלה (ל' ק') מורכבות מהאות ר' בצירוף האות ו'. אלא שבאות ל', ניצבת אות ו' על גבי ראשה של האות ר', ויוצרת את הזדקרות האות ל' כלפי מעלה, ואילו באות ק' האות ו' עומדת בתחתיתה של האות ר', ויוצרת את הזדקרות האות ק' כלפי מטה. לפי ששורשן זהה. אלא שהאות ל' מבטאת את לימוד התורה, המרומם את האדם ומביאו לחיי העולם-הבא, ואילו האות ק', מרמזת על לימוד דברי כפירה, אשר גם אם הוא במסוה אקדמי – הוא מוריד את האדם אל עמקי תהום רבה.

ומהיבט אחר ביתר עומק: שתי האותיות הדומות, האות ק' והאות ה', מרמזות על ההוה ועל העתיד. האות ק' מרמזת לימים אלה שלפני יְמוֹת המשיח, והאות ה' מרמזת לימות המשיח. תחתית האות ק' מורה כאמור על חשכת התהום, על תחום הסטרא אחרא אשר נדרש בהוה לעולם, כדי לאפשר מצבי נסיונות שונים לאדם לבוחנו אם יפול בהם, למען יתמודד עמהם וינצח, ויקבל את שכרו בדין, ולא בבחינת לחם בושה. אך אין לו לסטרא אחרא ממה להתקיים משום שכולו שקר חקייני וריק מתוכן, והרי אין יצור רוחני או גשמי שיכול להתקיים ללא מזון שיחייה אותו. ממה אם-כן מתקיימת הסטרא אחרא? רגל ה-ק' הוא "נהירו דקיק", קו דקיק של אור הקדושה, היורד מהאות ה' לתחום החושך.

סוד עצו של המן הרשע

בשער הכוונות ביאר האר"י ז"ל, שמאבקו של המן האגגי (שהיה מזרע עמלק) בישראל, לא היה שטחי כפי שנראה בפשטות. אלא המן וזרש אשתו היו בקיאים ומומחים גדולים בכוחות רוחניים שליליים של כישוף ואיצטגנינות, וידעו שבאותה העת, זמן גלות בבל, נמצא עם ישראל – בגלל חטאיו - במצב הנהגה עליון של הסתר פנים, כאילו ישן הוא "שומר ישראל". ורצו לנצל מצב זה להשמיד את ישראל מעל פני האדמה. וזהו שאמר המן לאחשורוש "יֶשְׁנוֹ עַם", וביארו חז"ל שנרמז בזה מה שאמר למלך: "אותו שנאמר בו 'ה' אחד', ישן לו מעמו". וראו המן וזרש אשתו שעדיין ישנה הארה והשגחה על ישראל בזכות מרדכי הצדיק. "ועלתה עצתם להרוג את מרדכי ולתלותו על העץ – הוא זנבו של נחש שהוא המשך רגל האות ק' כמבואר אצלנו וכנזכר בספר הזוהר. ואם ככה ייעשה, יוכלו אחר כך לאבד ח"ו את ישראל". וכשעשו ישראל תשובה בשלשת ימי התענית שגזרה אסתר, השתנתה ההנהגה העליונה מהסתר פנים שהוא בבחינת שינה, להארת השגחה ופעולת ניסי הצלה שהם בבחינת יקיצה. שינוי זה התחולל בלילה שלאחר היום השלישי של הצום, עליו נאמר: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ". בפשטם של דברים הכוונה למלך אחשורוש. אולם על-פי הסוד אם נאמר במגילה "המלך" סתם, הכוונה היא גם למלך הידוע, מלכו של עולם. לומר שכביכול נדדה והלכה שנת מלכו של עולם שהיא בחינת הסתר הפנים, והחלה הנהגת היקיצה וההשגחה. וזהו שאמרו זרש וכל אוהבי המן להמן: "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ. כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו". לפי שראו שמתחיל להתהפך הגלגל והחלה הארת ההשגחה על ישראל. והבינו שהתרחש משהו ששינה את המצב בעולמות העליונים והחמיצו את השעה. ומיד למחרת נתלה המן במקום מרדכי, "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".

של הסטרא אחרא לפרנסו ולהחיותו לצורך העולם, בסוד הכתוב: "רַגְלֶיהָ [של הספירה התחתונה, מלכות] יֹרְדוֹת מָוֶת". אולם לעתיד לבוא תיקטע רגל זו. ובאין צינור המספק מזון למחיה, תתבטל הסטרא אחרא מן העולם.

בעניין זה אומר הזוהר הקדוש:

"רבי שמעון פתח ואמר: נאמר בפסוק: 'גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים'. 'גער חית', זוהי החיה [הלילי"ת] שנאחז בה עשיו [הס"מ].

'קנה', למדנו שביום שנשא שלמה המלך את בת פרעה בא גבריאל המלאך [שר מדת הגבורה והדין] ונעץ קנה בים הגדול, ועליה נבנתה רומי [שהחריבה את בית-המקדש].

והביאור בזה, שבגלל מעשהו של שלמה, פעלה הנהגת מידת הגבורה לתת יכולת לקליפות להיאחז בספירת מלכות הנקראת הים הגדול, ולקבל חִיוּת ממנה [וזהו הקנה (הרוחני) הנעוץ בים הגדול (הרוחני) שעליו נבנתה רומי אוייבת ישראל], בבחינת הכתוב "תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ". מהו קנה? זה הזכר של אותה חיה רעה [וזה פירוש 'חיית קנה', אשת הס"מ] שיש לו צד קטן של אחיזה בקדושה כקנה העולה, ובכוח אחיזה זו שולטת רומא [שהחריבה את בית המקדש והפכה למרכז הנצרות] בעולם. ועתיד הקדוש ברוך הוא לשוברו [את הס"מ ונציגתו בעולם] כקנה הנשבר בקלות, כשם ששבר את מצרים שהיא בסוד החמץ. ושבר את רגל חית מצרים [הוא השר הממונה עליהם. 'חית' מלשון האות ח' שבמילה 'חמץ'], על ידי שמחק מעט מהאות ח' ונעשית ה', ומ"חמץ" נהיתה "מצה" [שהן אותן אותיות ורק התחלפה ח' ב-ה'], ונגאלו ממצרים. ובאותו אופן עתיד הקדוש ברוך-הוא לגעור חית קנה. כלומר כשבירת 'חית' מצרים בעבר, כן ישבר את אותו קנה שהוא הס"מ שהוא כוח רומי, על ידי שישבר את רגל האות ק' מ'קנה', וישאר 'הנה'. ובמקום 'חית קנה - עדת עמים בעגלי עמים', יתקיימו אז הפסוקים: 'הִנֵּה ה' אלהים בְּחָזָק יָבוֹא', 'רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן'." 

אות ביצוע הדין

בזוהר הקדוש מבואר שהאות ט' תלויה מעל עיר החיים, העיר לוז, והארת הטוב שבה שולטת בו, ומשום כך אין מלאך-המוות יכול להכנס לשם. וכנגדה, תלויה האות ק' כנגד גהינום, והארת הדין שבה שולטת בו. והדבר יובן על-פי מה שכתב מהרח"ו בספר החזיונות שהאות ק' רומזת ל'קליפה' ול'קין' המתחילים באות זו. וכן מבואר בזוהר ובתלמוד שאותו מלאך (הוא הס"מ) ממונה על שלשה תפקידים. הוא היצר הרע המנסה להכשיל את האדם בחטא, והוא השטן המקטרג על החוטא, והוא מלאך המוות הממונה על ייסורי האדם שחטא. לפי שהוא שורש כל קללה וקלקלה הבאה על האדם.

ובזוהר חדש מבואר עוד שאות זו היא הממונה על ביצוע גזרי הדין. לפיכך כשהתלוננה האות י' על שלמה המלך שעבר על "לֹא יַרְבֶּה" אמר לה הקב"ה: יאבד שלמה ואלף כמותו, ואת לא תעקרי ממקומך. מיד יצאה האות ק' וטרדה אותו ממלכותו, והתהלך כאדם פשוט. ורמז שלמה על כך בדבריו על ימי גלותו, בהכריזו את שם עצמו באות ק': "אֲנִי קֹהֶלֶת, הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם".

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.