האות ר’ – ראש ומנהיג, רוחב והתפשטות

האות ר' מסמלת את הראש והמושל. את שכרו של האדם השלם בשלימות הרוחנית, הלא הוא הצדיק (צ') שגם קידש עצמו (ק'), ובזכות זאת עולה לגדולה ונעשה ראש.

האות ר' מופיעה בפעם הראשונה במקרא במילה "בראשית" (האות ב' בבראשית אינה אלא אות שימוש, בעוד שהאות ר' היא אות שורשית במילה "ראשית"). לפי שמהות האות ר', הוא הראש, במובן ההתחלה ובמובן המנהיגות.

אופן הגייתה

'ריש' בארמית (שהיא שפה השאובה מלשון הקודש) – "ראש". לפי שהצדיק שקידש עצמו עד הגיעו לשלימות הראויה, נעשה ראש לכל, ודבריו נשמעים. וגם נעשה עשיר בעולם-הזה בבחינת הכתוב "עֲלֵה רֵשׁ" שפירושו 'עלה וקח לך'. "רֵשׁ" מלשון נחלה וקניין, והוא משורש 'יורש'. וגם זוכה לרשת קניין נצחי, בחיי העולם-הבא.

כלומר, לאחר שבנה האדם את עצמו באמצעות המסר הטמון בכל האותיות שעד כה, וזכה להגיע לשלימות, הלא היא דרגת הקדושה שבאות ק', האות שגם מספרה, מאה, מבטא את השלימות – מתחיל סדר האותיות המבטאות את מעלתו ואת שכרו הרב של אדם נעלה זה. ותחילה לכל, נעשה ראש ומנהיג.

מן הצד השלילי, האות 'ריש' היא הריקנות, החיסרון. ההיפוך של ראש. ריש מלשון רָשׁ. כמו "וְלָרָשׁ אֵין כֹּל" הלא הוא הריק מכל, וגרוע מהעני ומהדל שיש להם מעט.

וכמו שכתב הרדב"ז ב"מגן דוד": "ריש – 'עלה רש'. דע כי האות הזו היא ירושתן של ישראל ונחלתן, והטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא. וזהו 'עלה' רש – שהירושה [נמצאת] למעלה. אם תעלה [על ידי שתבחר בטוב] תירש ירושה זו. אם לא תעלה, הרי רש [מלשון רש ועוני]."

ועיין עוד שם שלכן צורתה כצינור כפוף המקבל שפע בקו העליון ומוריק אותו למטה.

זאת ועוד: "רָשׁ" נקרא מי שהיה לו ממון והתרושש. וכן הרשע – קיבל נשמה טהורה ולכלכה במעשיו. משום כך כנגד ה-ר' החיובית שהוא הצדיק הגדוש ומלא במצוות ובקדושה ועומד בראש – ניצבת ה-ר' השלילית, הוא הרשע, שהוא ריק ממצוות ויורד ונעשה רש (בתוספת ה-ע' החומרית). זה ניצב בפסגת (ראש) הטוב, וזה בתחתית (רש) הרע.

צורתה

צורת האות ר', כחצי מ"ם סתומה. מצד אחד, נראית כראש אדם, ומהצד ההפוך - אות ריקה לחלוטין, ללא יסוד מלמטה, וללא מאומה בתוכה.

גם כפיפות האות ר' מסמלת מן הצד השלילי את האדם הירוד, העומד וראשו חפוי בכניעה ובהשפלה.

ועיין לעיל באות ד' על משמעות הדמיון שבין האות ר' לבין האות ד'. ומבואר בזוהר הקדוש שהמסיר את קוצה של ד' מהמילה "אחד", ישאר "אחר", שהוא הס"מ שמעולם השקר. ועל-פי זה ביאר הרדב"ז ב"מגן דוד" את הכתוב "וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם" – שעשה בבחינת הכתוב "וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ", שנקב חור באות דל"ת שבמילה "אחד", ועשאו "אחר", ואיבד עולמו.

מספרה

מספרה של האות ר', מאתיים. לפי שבכל סדר האותיות עד לאות ר', התבאר תהליך העלייה הנדרש מכל אדם לבנות את עצמו – את עולמו הפנימי, שלב אחר שלב ולהתעלות בדרגות הרוחניות, בתחילה בסדרת היחידות, אחר-כך בסדרת העשרות, עד הגיעו לשלימות העבודה הראויה, הנרמזת במספר מאה, ונעשה אדם קדוש (ק'). ומכאן, מהאות ר', מתחיל להתבאר שכרו של האדם השלם, כאשר כל עליה מאות לאות היא עליית מדרגה גבוהה – תוספת של מאה בכל פעם. באות ר' נוצרת כפילות בדרגתו של האדם הקדוש כאשר בא על שכרו באמצעות התרחבות והתרוממות כלפי מעלה עד שנעשה ראש. ומכאן משתנה (ש') מאדם פשוט לבחינת איש האלוקים, ומגיע לתכלית (ת') האדם – להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו.

אות ההתרחבות

האות ר' מבטאת את ההתרחבות כלפי מעלה עד היותו לראש, או את הירידה כלפי מטה, עד היותו לרש. בכך נבדלת היא מהאות ד' הדומה לה בצורתה, והמבטאת את המצב שמעל או מתחת קו האמצע. דלוי כנגד דל. ואילו האות ר', מבטאת את תהליך ההתרחבות וההתפשטות כלפי מעלה או כלפי מטה.

התרחבות זו שבאות ר' מסמלת עליה מהירה אל הרום, בניגוד לאות ק', אות ההיקף. לפי שהעבודה על המידות והשגת הדרגות השונות בדרך העולה אל השלימות, קשה היא, ארוכה והדרגתית כדרך העולה אל ראש ההר בכביש המפותל שסביבו. בתחילה הסיבובים ארוכים ומייגעים עד שמסיים היקף ומתחיל היקף נוסף, גבוה יותר. אולם כאשר מעפיל מעלה, הפסיעה אל ראש ההר מהירה וקלה. כך הזוכה להתייגע בדרך היקף בקניית הקדושה שבאות ק', מיד לאחר שקנה דרגה זו לעצמו, בא על שכרו במהירות ונעשה ראש ומנהיג בבחינת האות ר' המסמלת התרחבות מהירה כלפי מעלה, אל הראשות והמנהיגות.

סדר אותיות ק. ר.

בתלמוד מבואר שסדר האותיות ק' ר' מעביר לרשע מסר חשוב ומעודד. החלון העליון שבאות ק' דומה לחלון שבאות ה', אשר משמש כשער כניסה לשב בתשובה. לפיכך האות ר' באה לאחר האות ק', וסמוכה לצד שבו נמצא פתחה. לרמז לכל מי שבא להיטהר, כי גם אם כבר רשע (ר') הוא, אם רק ירצה לשוב לקדוש ברוך-הוא (ק'), יקבל סיוע רב. ללא פתח זה, היה עליו לעמול קשה, להקיף אל תחתית ה-ק', לטפס ולעלות אליה משם. איתות זה לרשע על אפשרות שיבה מהירה אל תוך 'לב' הקדושה (ק'), מרמז כי הרשע השב לאלוהיו מתקבל באהבה כבן אובד, השב לאביו והוא מקבלו ומקרבו בחיבה, על אף שסרח. הנה לשון התלמוד:

"קו"ף - קדוש, רי"ש - רשע. מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש [מאיזה טעם אין פני האות ר' לכיון האות ק']? אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני יכול להסתכל ברשע. ומאי טעמא מהדרה תגיה דקו"ף לגבי רי"ש [ומאיזה טעם התג של האות ק' פונה לכיוון האות ר']? אמר הקדוש ברוך הוא: אם חוזר בו, אני קושר לו כתר כמותי [!]. ומאי טעמא כרעיה דקו"ף תלויה [ומאיזה טעם רגלה של האות ק' תלויה ואניה דבוקה בתקרת האות]? דאי הדר ביה, ליעייל [שאם יחזור בו, יכנס מכאן]. וליעול בהך [ושיכנס בפתח זה התחתון שבתחתית ה-ק']? מסייע ליה לריש לקיש. דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [שאמר ריש לקיש: מהו שכתוב] "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן"? בא ליטמא, פותחין לו [מאפשרים לו, מצד כוח הבחירה שניתן לאדם]. בא ליטהר, מסייעים אותו [לא רק פותחים, אלא גם עוזרים לו משמים לשוב. ולכן נפתח פתח מיוחד ב-ק' סמוך לאות ר', כדי לסייע לשב בתשובה להכנס מיד לאות הקדושה – לשוב במהרה לקדוש ברוך הוא]".

אור הפסיעות הנעלמות

מעשה באדם שטרח כל ימיו להתקרב לאלוקיו. עסק בתורתו, שמר מצוותיו, התאמץ לתקן מידות עצמו, והתמודד עם קשיים וניסיונות.

לימים, כדרך כל הארץ, אף הוא הגיע יומו. הוא חש כיצד עצמו מגיח מגופו ועולה לשמי רום.

ושם, בעולם האמת הרוחני, הוא עומד לפני אור האין-סוף ברוך-הוא... והאור העצום, מחבק ועוטף ברכות ובנעימות, וקורן אהבה אין-סופית.

לפתע הוא מביט לאחור, והנה עיניו קולטות את כל מאורעות חייו פרוסים לפניו על פני החול אשר על שפת-הים, והם לנגד עיניו, נמשלים לפסיעות המוטבעות בחול, מעת לידתו, ועד יומו האחרון.

הוא מביט בהם ומבחין כי זוג פסיעות נוסף מלווה את פסיעותיו. כאור ברק מכה בו והוא מבין כי זוג פסיעות נוסף זה אך משל הוא לפסיעות האלוקים, אשר ליווה אותו באהבה בימי חייו בכל ענייניו, מבלי להיראות. מבט מעמיק יותר מגלה, כי ישנם זמנים שזוג פסיעות אחד בלבד נראה על פני החול. הוא מנסה להבין: באילו תחנות נעלמות הפסיעות הנוספות, עד ששבות ומופיעות, והנה לחרדתו מתברר – הפסיעות נעלמות דווקא בתקופות בהן הניסיונות היו קשים ביותר, והוא כמעט מעד ונפל.. בזיכרונו צפים ועולים הקשיים והמשברים שעברו עליו באותם הזמנים, הסבל הרב והמאמצים העצומים שהשקיע כדי לא ליפול, כאשר רק בניסי ניסים התגבר והצליח.

הוא חש מחנק מאכזבה וכאב, ואינו יכול להתאפק. הוא פונה אל אור האין-סוף האוהב, פורץ בבכי סוער, ושואל מעומק הלב:

"אבי אהובי, מלכי ואלוקי! הן הבטחת בתורתך שהבא ליטהר, מסייעים אותו לבל ימוט. כל ימי ליווית אותי בצמידות מבלי להיראות, מדוע זה דווקא בעת הניסיונות הקשים נטשתני עד שכמעט כשלתי? מדוע דווקא בתקופותי הקשות, זוג פסיעותיך נעלמות?"

והנה קול חרישי רך ואוהב, לוחש בחיבה ללב הדואב:

"בני אהובי היקר לי מכל, האמנם תחשוב כי לרגע נטשתיך?

הפסיעות אשר אתה רואה בודדות, פסיעותי הן.

כי מרוב אהבתי אותך עד בלי די, נשאתיך אז על כפות ידי..." 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.