האות ר' – עמידה בראש ומידת הכעס

בהמשך לביאור משמעות סדר האותיות מ-א' עד י', המובא לעיל באות י', נתבונן עתה בהמשך שמהאות י' ועד האות ר':

העומד בניסיונות העולם-הזה על-פי הנרמז בסדר תשע האותיות הראשונות, זוכה לחיי העולם-הבא הנרמז באות י', וביום ה' הגדול אשר לפני תחיית המתים, עת כף (כ') מאזני המשפט יכריע לטובתו, יזכה לשפע רב בסוד האות כ"ף פשוטה (ך'), ולמלכות (ל'), ולצפות את העתיד (ל'), ולעבור (מ') למדרגה גבוהה יותר, שעניינה התבטלות (נ') והתמזגות הנשמה (נ') עם אור האין סוף. הוא האור המקיף (ס') וסוכך (ס') באהבה, והוא עימו כגמול עלי אמו. וזוכה אז להתענג בהשגת עומק (ע') סתרי הבורא וסודות תורתו, בבחינת הכתוב "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ". ומכאן עוד מתרומם ופתח (פ') חדש נפתח בפניו לעלות מדרגה לדרגה, עד שזוכה להיקרא צדיק (צ') יסוד עולם, ומכאן מעפיל לפסגה, וזוכה להיות קדוש (ק'). או אז בא על שכרו ונעשה ראש (ר').

משמעות עשר האותיות בסדרת העשרות

מלבד המשמעות הרצופה של האותיות מהאות א' ועד האות ת', בכמה וכמה מסלולים, מצטרפות האותיות למשמעות רצופה גם בסדרת העשרות בפני עצמה:

כאשר האדם הרוחני (י') נותן צורה (כ') ומעצב את נשמתו לבית קיבול לעונג האלוקי על ידי (ל') שלומד תורה, הרי הוא מגלה (מ') את סודותיה, והיא נוסכת בו חיים ורעננות כמים (מ') המחיים ומרעננים, ונעשה עניו ונאמן (נ'), ושמור ומוגן (ס') מכל צער ונזק, ורואה (ע') נסתרות, וזוכה להגיע לבחינת גבורות (פ') ולפריצת (פ') מסלולים גבוהים וחדשים בעבודתו הרוחנית, עד שזוכה להיקרא צדיק (צ') יסוד עולם, ומעפיל לפסגה, וזוכה להיות קדוש (ק'). או אז בא על שכרו ונעשה ראש (ר').

נמצא בסיכומם של דברים שהאות ר' מבטאת את ההתרחבות כלפי מעלה וההתרוממות עד היות האדם לראש – או את הירידה כלפי מטה, עד היותו לרש. באות ר' טמונה יכולת הפעילות המנהיגה, בעלת כשרון חכמה ודיבור שקול, יצירתיות אמנותית בכל תחום עד כדי הבאת שלום בין ניצים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. ומאידך, עלול הוא לנקוט בדרך יהירה ומתנשאת, להתלהט ולכעוס כעס חסר מעצורים, ומכאן קצרה הדרך להתרוששות ונפילה מכל המדרגות.

האות ר' בשם האדם

לפיכך, כאשר האות ר' נמצאת בשמו של אדם, ובפרט אם היא בתחילת שמו, מקבל הוא באמצעות שלשת צינורות השפע הרוחניים הזורמים בה (בצורתה, במספרה, ובאופן הגייתה) מתנת שמים להיות ראש ומנהיג, ובלבד שיתקן עצמו במידות הראויות כרצון בוראו. שהרי קיבל חכמה המסוגלת ליצירתיות מיוחדת בכל תחום. החל מניהול נכון וכשרון אמנותי, ועד הבנת עומקה של תורה. מחד, מסוגל הוא להיות שקול בדיבורו, לפעול רבות בכוח תפילתו, ולהעביר רטט של יראת כבוד בעיני כל רואיו אשר יתפעלו מאישיותו של האדם אשר זכה לתקן את מידותיו ולשבר את יצריו עד עלותו לפסגת הקדושה הראויה. ומאידך עלול הוא, אדם זה אשר היה מסוגל להגיע לראשות ומנהיגות, לרדת פלאים משום מידת הכעס שבו, אם אינו עמל לתקנה – דיבור קשה, ומריבות ומחלוקות שהוא עלול לעורר. אם בוחר הוא בדרך זו, אף כאן תפעל האות הרוטטת, האות ר', להעביר רטט בעיני אנשי סביבתו, אך יהיה זה רטט של פחד ודחיה, העלול לגרום לקרוביו להתרחק ממנו, ולחבריו במסחר להעדיף אחרים ממנו, עד כדי שנעשה רש. שכן כלל גדול יש לדעת בעסקי ממון: עיקר הצלחתו הכלכלית של האדם אינה תלויה בכישרונותיו אלא במידותיו. אדם שדיבורו אינו בנחת עם הבריות והוא דחוי בעיניהם, לא יצליח בעסקיו גם אם חכם וכישרוני הוא מאד.

אמנם כדי להשתמש בכוחותיו כראוי, ולנתבם לדרך טובה, מוטל עליו לעסוק בתורה מידי יום ביומו, אשר היא הדרכת הבורא לאדם כיצד יחיה נכון, בבחינת הוראותיו של היצרן היודע טוב יותר מכל אדם אחר מהי הדרך הטובה והנכונה לשימוש ביצירתו להשגת מירב התועלת. וילמד מפי תלמיד-חכם ירא שמים. ויתאמץ ללומדה לשמה על ידי שיתבונן בתכלית ביאתו לעולם לעשות רצון מלכו של העולם אשר קידש אותנו באמצעות מצוותיו. וככל שמתרומם האדם יותר ומגיע לראשות ולמנהיגות, כן יתאמץ יותר לעמול בתורה וללומדה לשמה, ויכוף לבו לפני בוראו ויתנהג בענוה עם אותם שתחת חסותו. הן עם בני ביתו והן עם אחרים שהוא מופקד עליהם. שהרי מלך ישראל המורם מכל העם נדרש יותר מכל אדם שיהיה עימו תמיד ספר תורה. וכמו שכתב הרמב"ם: "בעת שיישב המלך על כיסא מלכותו, כותב לו ספר תורה לשמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו. ומגיהו מספר העזרה, על-פי בית דין של שבעים ואחד וכו'. יוצא למלחמה, והוא עימו. נכנס, והוא עימו. יושב בדין, והוא עימו. מסב, והוא כנגדו. שנאמר: "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו". ועל המלך לכוף ליבו לפני בוראו יותר מפשוטי עם. לפיכך כיון שכורע בתפילתו, שוב אינו זוקף עד סוף התפילה. ומזה ילמד כל ראש ומנהיג בישראל לעצמו, שככל שרם ונישא הוא, כן עליו לחבר ולהצמיד עצמו יותר ויותר ללימוד התורה הקדושה, ולנהוג בדרכי הענוה הראויה. ורק כשצריך להטיל מורא על הציבור או על בני ביתו לתועלת, יעשה כן לשם-שמים ובמידה הראויה, מבלי לחוש תחושת התנשאות ומבלי להפריז. וכל המחנך עצמו שלימודו יהיה לימוד תורה לשמה, זוכה למעלות הרבות המנויות בפרק קנין תורה שבסוף פרקי אבות, וביניהן שזוכה למלכות ולממשלה. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.