האות ש' – עלייה רוחנית נפלאה

האות ש' מבטאת את כוח השינוי – ובפרט השינוי המהיר. ולכן:

אש - משנה את מצב החומר הנשרף. וכן המילים הקשורות לאש: שלהבת, שרב, שרף, שחין.

שבירה - היא שינוי הקיים.

שירה - צלילי מילים הנהגות בשינויי עליה וירידה, היוצרים מנגינה.

שבט - הוא המקל המכה ושובר.

שטן - הוא היצר הרע בעת שמקבל את תפקיד החובל ומכה את החוטא, כדי לנקותו ולזככו, לשנותו ממצבו, ולהשיבו למוטב.

שילוח - הוא שינוי מקומו של החפץ הנשלח.

שן - מלשון שינוי. לפי שכותשת ומשנה את המזון.

שנה – מחזור ימים הגורם לשינוי התאריך ('ישן נושן' מלשון שינוי השנה).

שינה – שינוי ממצב תפקודו הרגיל של האדם.

שניים – ביסוד טבע הבריאה, שינוי צורת תא מוביל לחלוקתו לשניים.

'רשע', 'רש', 'רע'

אדם שהיה בעל ממון והתרושש נקרא "רש". כלומר, שהיה בראש, במעמד גבוה (ר'), ונשבר (ש'). אדם "רע" הוא מי שרואה רק את עצמו בראש (ר'), בעוד שעין שכלו (ע') נדחקת לסוף ופועלת בדרך שלילית לתור אחר עיני הבשר (ע') הרואות וגורמות לחמדת החטא (בניגוד לאדם "ער" שעין ראיית שכלו (ע') עומדת בראש (ר') ומנהיגה את מעשיו מתוך ראיה מפוקחת). ואם מצרף לרוע שבו את יכולת השבירה (ש') להזיק ולהציק, הרי זה "רשע". 'רש (ברוחניות) – רע'.

אמנם מהיבט אחר עמוק יותר, האות ש' אשר נמצאת במילה "קדושה" והיא שורש כוח השינוי וההתעלות הרוחנית, נמצאת גם במילה "רשע". וביאר המגיד ממזריטש: "מילת 'רשע' רומזת לקדושה שנבלעה בין הקליפה. שהשי"ן היא סוד הקדושה ונבלעת בין אותיות 'רע'." כלומר, גם ב"רשע" קיים ניצוץ קדושה שאינו אלא שבוי בידי שני היצרים הנרמזים באותיות ר' ע', ועומד כתפוס בין שניהם: יצר הגאוה (ר'), ויצר ההסתכלות השלילית (ע'). אמנם אותו ניצוץ של קדושה הקיים תמיד גם ברשע, אם אך יתלהט בסוד כוח האש שבאות ש', יתגבר להפוך את שני היצרים שבו, ולנתבם לדרך טובה, על ידי שיגבה לבו (ר') בדרכי ה', ולא יבוש מפני הלועגים לו בעבודת ה'. וישתמש בכוח הראיה (ע') ללמוד תורה ולפקח על מעשיו. ומאז, במקום "רע" יהיה בבחינת "ער" הבוחן את מעשיו ודרכיו. וכך ילך ניצוץ הקדושה ויתלהט (ש') וישתנה (ש') לטובה, עד שיהפוך לשלהבת עצומה, והרשע יהיה לצדיק. או אז אות הקדושה ש' שהיתה בבחינת שבויה בתוך מילת "רע", תעבור כעת מתוך בחירה אל תוך המילה החדשה שנוצרה עתה - "ער", ואדם זה יהיה מעתה בבחינת "עשר", הוא מספר השלימות והעושר.

כפילות האות ש'

מכיון שבאות ש' טמון כוח הפיצול והשבירה, כפילות האות ש' מבטאת פיצולים ושבירות כפולים ורבים. וזהו ביאור המילה "שש". ריבוי (2) ועוד ריבוי ועוד ריבוי. ואכן, המילה "שש" נראית בכתיבתה כשפע קרני אור ושלהבות אש. מספרן של קרני אור אלה, אשר צורת כל אחת מהן הוא ו', הוא בדיוק שש. נפלא הדבר שמילה זו מורכבת משתי אותיות ש', שבכל אחת מהן שלשה ווי"ם מתפצלים וכפילות האות משמעה: שלש כפול שתיים = שש.

המספר שתים מבטא חלוקה בסיסית של האחד, ואילו המספר שלש הוא המספר המכיל פיצול לחלקים רבים מעבר לחלוקה הפשוטה לשנים. לפיכך המספר שלש והמספר שש הם המספרים היחידים בלשון הקודש המכילים פעמיים את האות ש'. ויש עוד להאריך בזה.

נמצא שכפילות האות ש' מבטאת פיצול רב, כקרני אור רבים. לכן השמש הבוערת ושולחת קרני אור לעולם, מכילה את אותיות "שש". מאותה סיבה גם אריג פשתן הבולט בלובנו נקרא "שש", כמו "בִּגְדֵי שֵׁשׁ". וכן אבן "שיש", שהיא אבן לבנה בוהקת. וכן "ישיש", שהוא איש שיבה עתיר חכמה אשר הדרת פניו קורנת ומאירה, בפרט אם פניו עטורים זקן שיבה לבן. גם המילה "ישיש" בשי"ן שמאלית, כמו "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ", מבטאת פרץ רגשות הקורנים ובוקעים החוצה מתוך שמחה פנימית בוערת.

אותיות 'שש' מופיעות במילים המבטאות התפצלות גם כשאינן קשורות לקרינה והארה. כגון המילה "שרש", על שם שליחת זרועות מתפצלים. וכן: "שרשרת" המורכבת מחוליות מפוצלות. וכן: "שושנה", משום עלי כותרתה המפוצלים ופרוסים, ולמעשה כל זני משפחת השושנים נקראים על שם ה"שושן צחור" שמספר עלי כותרתו הוא שש. אמנם השושנה במידת מה גם זוהרת כמאירה, וכך גם שרשרות זהב או נחושת עליהן מדובר בפסוקים.

משמעות עשרים ואחת האותיות ברצף

בהמשך לביאור משמעות סדר האותיות מ-א' עד י', המובא לעיל באות י', נתבונן עתה בהמשך שמהאות י' ועד האות ר':

העומד בניסיונות העולם-הזה על-פי הנרמז בסדר תשע האותיות הראשונות, זוכה לחיי העולם-הבא הנרמז באות י', ועת  כף (כ') מאזני המשפט יכריע לטובתו, יזכה לשפע רב בסוד האות כ"ף פשוטה (ך'), ולמלכות (ל'), ולצפות את העתיד (ל'), ולעבור (מ') למדרגה גבוהה יותר, שעניינה התבטלות (נ') והתמזגות הנשמה (נ') עם אור האין סוף. הוא האור המקיף (ס') וסוכך (ס') באהבה, והוא עימו כגמול עלי אמו. וזוכה אז להתענג בהשגת עומק (ע') סתרי הבורא וסודות תורתו, בבחינת הכתוב "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ". ומכאן עוד מתרומם ופתח (פ') חדש נפתח בפניו לעלות מדרגה לדרגה, עד שזוכה להיקרא צדיק (צ') יסוד עולם, ומכאן מעפיל לפסגה, וזוכה להיות קדוש (ק'). או אז בא על שכרו ונעשה ראש (ר'), ובכך משתנה (ש') מסתם אדם, לשלימות (ש') השייכת בבן אנוש, ונקרא איש האלוקים.

משמעות אחד עשר האותיות שבסדרת העשרות והמאות

מלבד המשמעות הרצופה של האותיות שהובאה לעיל, והיא הפשוטה והבסיסית מתוך רבות, מצטרפות האותיות שבסדרת העשרות גם למשמעות עצמאית המהוה הדרכה לאדם בחיי העולם-הזה, כהמשך להדרכה שעד האות י'. אלא שבעוד שהאותיות שבסדרת היחידות עסקו בעבודת ה' הכללית, מוקדשת סדרת העשרות לעצם לימוד התורה ולמעלות שמשיג האדם אשר עוסק בה כראוי:

כאשר האדם הרוחני (י') נותן צורה (כ') ומעצב את נשמתו לבית קיבול לעונג האלוקי על ידי (ל') שלומד תורה, הרי הוא מגלה (מ') את סודותיה, והיא נוסכת בו חיים ורעננות כמים (מ') המחיים ומרעננים, ונעשה עניו ונאמן (נ'), ושמור ומוגן (ס') מכל צער ונזק, ורואה (ע') נסתרות, וזוכה להגיע לבחינת גבורות (פ') ולפריצת (פ') מסלולים גבוהים וחדשים בעבודתו הרוחנית, עד שזוכה להיקרא צדיק (צ') יסוד עולם, ומעפיל לפסגה, וזוכה להיות קדוש (ק'). או אז בא על שכרו ונעשה ראש (ר'), ובכך משתנה (ש') מסתם אדם, לשלימות (ש') השייכת בבן אנוש, ונקרא איש האלוקים.

האות ש' בשם האדם

לפיכך, כאשר האות ש' נמצאת בשמו של אדם, ובפרט אם היא בתחילת שמו, מקבל הוא באמצעותה גמישות ויכולת שינוי מהיר תוך כדי עליה רוחנית נפלאה. החום הטמון באות ש' שבו מביאו להתלהבות, לאומץ לב, למעשיות, ולפעילות נמרצת. משום כך גם הרגש והאהדה תופסים אצלו מקום נכבד. אך דווקא משום כך עליו להיזהר מאד מיצרים שונים ומפיתויים, המלהיבים אותו ומראים לו כאילו שעל-ידי השגתם יהיו חייו טובים ומעונגים – בעוד שאדרבה, הרדיפה אחריהם רק תאכזב אותו, לפי שאינם אלא שקר.

אדם זה יכול בקלות להיות אדם אהוב, שמושך תשומת לב רבה; מלא שמחת חיים, כנה ואמיתי. אך עליו להיזהר מעקשנות יתירה, מדיבורי רכילות, ומפגיעה בזולת.

תכונת השיוך והשליטה שבאות ש' עלולה למשוך אותו לרכושנות יתירה, אך מאידך מסוגל הוא באמצעות תכונה זו ליצור אווירה נפלאה סביבו, אשר תגרום לכל מכריו לאהוב לגרום לו נחת רוח על ידי מילוי רצונו, ולשמוח בשמחתו.

אם אך ישכיל אדם זה לנתב לטובה את הכוחות והתכונות המיוחדות שקיבל, יעפיל במהירות לגבהים גם בגשמיות, ובעיקר ברוחניות, בבחינת שלהבות אש המזנקות כלפי מעלה ושולטות בחומר.

אולם כדי להיות מודרך כראוי, עליו להיצמד ללימוד התורה הקדושה, אשר היא ספר הוראותיו של הבורא, ובכוח לימודה להאיר את נשמת האדם ולרוממו, ועל ידה יוכל לחנך עצמו לדקדק במצוות כראוי. בכך יפעיל את תכונותיו המיוחדות – את החום והרגש, את מידת האמת הישרה, ואת יכולת השינוי שבו, להיות מנוף אדיר לרוממו לפסגה אשר הוא מסוגל להגיע אליה.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס