האות ת' – איך מגיעים אל התכלית?

האות ת' מבטאת את התכלית. לכן המילה "תכלית" פותחת ומסתיימת באות ת' בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". שהרי כדי להגיע לסוף יש לחשוב עליו בתחילה. האות ת' הראשונה מבטאת את המחשבה תחילה על הסוף, והאות ת' האחרונה את סוףהמעשה, כשביניהן מופיעה המילה "כלי" הרומזת לפעולתהמעשה באמצעות כלי ודרכי הפעולה עד להשגת היעד שהוצב תחילה.

תם - סוף, הגעה לתכלית.

תמים – שלם.

תשובה - ת'-שובה. לפי שמתחיל דווקא מנקודת הסוף, מהתבוננות בטעות שבמעשה שכבר נעשה, ושב להתחלה. לפי שעקירת המחשבה כעקירת המעשה.

מת – נעשה שלם ביום מ' להריון, ועתה סיים, ת'.

על-פי הסוד

על-פי הסוד האות האחרונה, האות ת', המבטאת את התכלית, מכוונת כנגד ספירת גבורה שהיא מידת הדין.

האות ת' מורכבת מהאות ר' ומהאות ו' העומדת כשהיא הפוכה. והרי כלל גדול הוא באותיות התורה: בכל מקום שישנה אות הפוכה בתורה, הרי סימן הוא למידת הדין הקשה. לפי שרצון ה' להשפיע שפע טוב לעולם במידת החסד, היורד לעולם בהארת האותיות המשמשות כצינורות להורדת השפע, וכאן התהפכו האותיות באופן שפתחן התחתון אינו מכוון כלפי מטה כדרכן. עצירת השפע, היא פעולת מידת הדין. וכך גם כאן, באות ת'. האות ו' אשר היא אות של חסד שטבעה לחבר ולדבק, התהפכה, ובכך הפכה לדין.

ומהיבט נוסף, האות ו' ההפוכה שבאות ת', עומדת בסוף סדר האותיות כיתד יציב המקבע וחוסם את התפשטות פעילות האותיות ההומות בתנועותיהן ובפעולותיהן כגלי ים. ואף זה מתפקידיה של מידת הדין, לעצור ולחסום את השפע ההומה ושואף להגיע.

ולפי שהאות ת' כנגד מידת הדין, יש לעיתים להחליף בשם האדם את האות ת' העלולה לגרום לחסימה מסויימת בהיותה מכילה את מדת הדין, לאות ה' אשר בה האות ו' עומדת ישרה, ובכך משתנה מדת הדין למדת הרחמים. וכמו שכתב בספר התמונה שכאשר היתה מדת הדין שולטת נאמר: "וְשִׂים קְטֹרֶת" - לביטול המגיפה. ואילו כאשר מדת הרחמים שולטת נאמר: "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ" – "כי הוא [הקטורת] הסם [התרופה] הידוע למשה, הנכנס באף [בכעס, במידת הדין], ומהפכו לברכה. ומיד [נאמר אחר כך] 'ברך ה' חילו'."

אחת הכפולות – ת' דגושה ו-ת' רפויה

בספר יצירה מבואר שהאות ת' היא אחת מתוך שבע האותיות הכפולות – בג"ד כפר"ת. כלומר שכל אחת מהן כוללת שתי אותיות; אות רפויה ואות דגושה, שהן שני הפכים: "תבנית רך וקשה, תבנית גיבור וחלש, כפולות שהן תמורות [הפכים]". ושם מבואר באות ת': "תמורת ממשלה, עבדות". כלומר, מצד האות הדגושה טמונה באות ת' הממשלה והמלכות הרוחנית אשר יזכה להן האדם שנהג כל ימיו כנדרש והגיע לתכלית (ת') הראויה. ואילו מצד האות הרפויה טמונה בה העבדות והסבל הממתינים בסוף (ת'), לאדם אשר הלך אחר יצריו הרעים.

הנה לשון ספר יצירה בעניין האות ת': "המליך אות ת', וקשר לו כתר. וצר בו לבנה בעולם, ויום שבת בשנה, ופה בנפש". וכתב הראב"ד בביאורו לספר יצירה שם, כי באות זו טמונה הנטיה לתנועה ונדודים וחוסר מנוחה. דבר המביא גם לחיפוש חכמה, ולחיפוש אחר משמעות החיים. ומכיון שאות זו היא אות החיים ומאידך אות המוות, תורה על בריאות או על חולאים, על חיים או על מוות. כלומר שתנודות השפעתה קיצוניות לכאן ולכאן. "ולה הגשם מן חסדו אשר בשמים, ולה גם הגנות והפרדסים – כי היא גן עדן ממש. ולה השררה – כי היא מלכות. ולה המלחמה והשלום, ולה המריבה מאש, והשמחה והכבוד". עד כאן תמצית דבריו.

* * *

נמצא שהאות ת' היא שורש שאיפת האדם להגיע לתכלית. הן לתכלית מעשית וחומרית בחיי העולם-הזה, שלא ייגע לריק ולתוהו, והן לתכלית הרוחנית – לחיפוש אחר משמעות החיים.

מצידה האחד האות ת' היא מידת הדין והגבורה החוסמת אפשרויות שונות בחיי האדם, ומאידך היא אות החיים והבריאות, השררה והשלום, השמחה והכבוד. שכן עוצמה גדולה טמונה בה כעין מנוע חזק. והדבר תלוי באדם אם להפעילה מצידה החיובי – הלא הוא מסלול התורה אשר האות ת' היא האות שלה. ואז יחוש האדם שמחת חיים וסיפוק, רוגע ושלוה, מתוך היותו מודרך על פי הוראות יוצרו ומעצם הידיעה האמיתית כי הנה מיישם הוא את תכלית החיים - שהרי האות ת' היא גם אות האמת ואות החיים. או להפעילה מצידה השלילי – הלא הוא מסלול הקשיים והמריבות אשר יבואו מתוך סערת נפשו של המחפש אחר משמעות בחיים, ומכאן קצרה הדרך למחלות ולסבל, באשר האות ת' היא גם אות המוות.

האות ת' בשם האדם

לפיכך, כאשר האות ת' נמצאת בשמו של אדם, ובפרט אם היא בתחילת שמו, מקבל הוא באמצעות שלשת צינורות השפע הרוחניים הזורמים בה (בצורתה, במספרה, ובאופן הגייתה); חיפוש תמידי אחר תוצאה ותכלית בכל דבר. לכן מאד מצוי שיחוש חוסר מנוחה ומצבי רוח מתחלפים, כאשר לא תמיד הוא יודע שהדבר נובע מתוך נפשו המחפשת תכלית ומשמעות בחיים. לכן הוא גם מחפש חכמה, ואוהב לשאול ולחקור בנושאים גבוהים, ואינו מוצא מנוח. הוא עלול לפרש את מצב רוחו הסוער כבא בגלל שחסרים לו ענייני העולם-הזה וכי צריך הוא תכלית חומרית, בעוד שלאמיתו של דבר הוא זקוק למילוי רוחני ולהבנה כי תכלית החיים היא להיצמד להוראותיו של הבורא יתברך. עליו לדעת ולזכור כי באות ת' נוצרה הלבנה כמבואר בספר יצירה, ולכן הלבנה נתונה לתנודות: נכסית ונראית, מתמעטת וגדילה ואינה יציבה, ומצבה תלוי בהארת השמש עליה. אולם בעוד שהיא נבראה ללא כוח בחירה ועליה להמתין עד אמצע החודש כדי להיראות במלואה, הרי הוא, נזר הבריאה האדם שנברא בצלם אלוקים עם כוח בחירה, בידו להאיר את חייו בהתמדה על ידי שיכוון את עצמו להיות מכוון באופן קבוע אל עבר אורה של תורת הבורא, וכך תגיע נפשו למנוחה, לשמחת החיים ולשלוות הנפש אשר הוא כה כוסף אליהן. או אז הוא יחוש יציב באופיו ושליט בעצמו, ויזכה לאהדה רבה סביבו ולשאיפת כולם להשביע את רצונו כאילו היה מושל רב חסד. חיים כאלה יביאוהו למילוי ולסיפוק עצמי, ביודעו שהשיג את תכלית חייו. וזוהי מהות התכלית הטמונה באות ת' אשר בה נברא יום המנוחה, השבת, כמבואר בספר יצירה שם.

אך אם חלילה לא יעשה כן, וילך אחר תאוות לבו, לא רק שלא יגיע למנוחה, עוד עלול הוא מאד להיות חסום ותקוע (ת') באשר הוא, ולאבד את בטחונו העצמי. שהרי האות ת' היא האות האחרונה, המורכבת מהאות ר' שבצידה השמאלי עומדת כיתד חוסמת - אות ו' הפוכה, המבטאת את מידת הדין והגבורה, אשר בהיותה קיצונית בצידה הקשה, פועלת היא באדם סערת נפש כאש בוערת המובילה לכעס ולהתפרצויות, לזלזול עצמי מתמשך ולשעבוד לאחרים, לצרות ולמחלות שונות.

אשר על כן יקבל על עצמו לעסוק בתורת ה' מידי יום ביומו, על ידי שילמד מפי תלמיד חכם ירא שמים, וידקדק בשמירת המצוות כראוי. ובלומדו מוסר, יבדוק את עצמו מה עליו לתקן במידותיו ובהתנהגותו, וכיצד יחסו הפנימי למצבים שונים בחייו. ועל אף שהדבר דורש טרחה ומאמץ, יזכור תמיד שרק על ידי כך יזכה לשמחה פנימית אמיתית ולהארה נפשית. כאמור: "פקודי ה' ישרים, משמחי לב. מצוות ה' ברה, מאירת עיניים!". הלימוד, משמח את הלב. וההתגברות על היצרים המעכבים את שמירת המצוות, מאירה את עיני האדם לטוב לו בעולם-הזה ובעולם-הבא.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס