אני חולה במחלה חשוכת מרפא, ודבר אחד נתן לי כוח להמשיך

בחוברת 'כי אתה עמדי' מסופר על רב באחת הישיבות בארה"ב שנפש בהרים ב'בין הזמנים' וישב ולמד בבית המדרש המקומי. הוא שם לב ליהודי מבוגר שישב ולמד בהתמדה גדולה ובקול נעים, מתוך גמרא שבהוצאת שוטנשטיין. הוא הבחין שאותו יהודי מתקשה בלימודו ומנסה בכוחות גדולים להבין את דף הגמרא, יחד עם הביאור המצורף. דבר שלא מנע ממנו להראות אותות של שמחה ושביעות רצון מלימודו.

בשלב מסוים התפתחה שיחה בין השניים והיהודי המבוגר סיפר לרב שבגופו מקננת מחלה חשוכת מרפא. "כל הפרופסורים הגדולים התייאשו, אך אני שש ושמח, כי לפני מספר שנים זכיתי להתקרב ליהדות וכעת אני לומד גמרא. הלימוד ממש מחייה אותי, נותן לי טעם אמיתי לחיי. כל דף גמרא שאני מצליח להבין, מרומם את רוחי, מבלי לדאוג מה יקרה מחר", סיפר החולה המבוגר.

השניים התיידדו ודיברו בלימוד, כשהתלמיד חכם שמח לסייע לחברו החדש בהבנת סוגיות מוקשות. באחד הימים נכנס הרב לבית המדרש ומצא את חברו מדוכדך ועצוב. "מה קרה"? שאל.

"ישבו כאן מקודם כמה תלמידי חכמים ודיברו בלימוד, בהבנה גדולה, בעומק ובבקיאות מופלאה, חשבתי לעצמי בעוגמה: מה אני ומה הקב"ה צריך את הלימוד שלי. הרי יש לו בעולמו כל כך הרבה גדולי תורה, תלמידי חכמים מופלגים. מה התורה שלי שווה בעיני המקום, כשבקושי אני מבין דף גמרא?".

חייך הרב ואמר לו: "בארוחת הבוקר קראתי קצת בעיתון על ספר חדש שהוציא לאור עיתונאי בשם זקס. מדובר בספר ביוגרפיה של אחד מגדולי המלחינים בארה"ב. ישיש שחיבר במהלך חייו יצירות מוזיקליות מורכבות ביותר. העיתונאי נפגש עם המלחין הדגול פעמים רבות וראיין אותו על חייו, מחשבותיו ודעותיו. באחד הימים ביקש העיתונאי לבוא לבית המלחין, כדי לשוחח עימו, אך האיש הסביר שהערב לא ניתן להיפגש. 'התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק היא אחת התזמורות הנודעות ביותר בארצות הברית. היא נחשבת לוותיקה ביותר בתזמורות אמריקה והיא מבצעת ערב שלם של לחנים ויצירות שלי, בהשתתפות עשרות נגנים. הם הזמינו אותי לבוא ולהשתתף בערב מוזיקלי הנחשב, אך כוחותיי לא עמדו לי לטוס לניו יורק. כל מהלך הערב משודר בגלי האתר של ניו- יורק ואני רוצה לשבת בשקט ולהאזין לתזמורת הפילהרמונית'.

כנר אחד חסר – והיצירה כבר לא מושלמת

המראיין ביקש בכל זאת לבוא לבית הקומפוזיטור, כדי להקשיב יחד איתו לערב, המלחין הסכים. הערב היה מוצלח במיוחד. היצירות נשמעו הפלא ופלא והעיתונאי לא הצליח להסתיר את התרגשותו מקסם הנגינה וטיב ביצועה המיוחד. אך המלחין ישב בפנים מכורכמות, מאוכזב בעליל.

"כל כך יפה! איזה יצירות נפלאות!", תהה העיתונאי, "אז מדוע אתה לא מרוצה?"

"היה חסר להם כנר אחד מתוך 15 כנרים", הסביר הקומפוזיטור הישיש.

"וזאת מנין לך?"

"אני אומר לך. ליצירות שנוגנו היו דרושים 15 כנרים. היו שם רק 14 כנרים", פסק המלחין.

העיתונאי פתח במסע בירורים. התזמורת הפילהרמונית אישרה שיש להם 15 כנרים בתוך עשרות הנגנים שלה. ולא, אין סיבה לומר שדווקא בערב מוזיקלי כה חשוב חסר כנר אחד. העיתונאי לחץ שיבדקו שוב, והתשובה הגיעה. אכן ברגע האחרון לא חש כנר אחד בטוב. בערב נכחו 14 כנרים.

"איך ידעת?", שאל העיתונאי, "אפילו אנשי התזמורת עצמה לא שמו לב לכך. גם מנצח התזמורת בכבודו ובעצמו לא שם לב. ואתה?"

"אני הוא זה שהלחין את היצירות. לכל אחד מעשרות הנגנים ישנם תווים מיוחדים, שרק הוא מנגן אותם. מדובר בהבדלים דקיקים, שאפילו בעלי שמיעה מוזיקלית מעולה לא יבחינו בה. חוץ ממני. אני הוא זה שהלחנתי את הסימפוניה ואני הוא זה שיודע בדיוק שלכל אחד, מכל עשרות הנגנים, תפקיד מיוחד משלו, לפעמים למספר שניות, לפעמים לחצי דקה. הם השמיטו את הקטעים של אותו כנר וכך הבנתי שהוא חסר. צר לי, אך היצירה כבר לא היתה מושלמת"…

הרב סיים את הסיפור שקרא זה עתה בעיתון ואמר לידידו: "אתה מבין? אולי לאנשים הפשוטים אין מושג ברור מהו תפקידו המדויק בעוללם, הם אינם יכולים להבין מהו בדיוק תפקידו הבלעדי של כל יהודי בתבל. אבל מי שיצר את כל היצירה המופלאה הזאת, יודע גם יודע איזה תו שייך אך ורק לי ולך ולכל יהודי באשר הוא"…

כעבור שנה שב אותו תלמיד חכם למקום הנופש וחיפש את חברו המבוגר. סיפרו לו בצער שהוא נפטר לא מזמן. "אבל דע לך", אמרו לו, "שהוא למד תורה בהתמדה גדולה עד יומו האחרון, וכל יום, לפני שהתחיל ללמוד, הוא היה אומר בשמחה גלויה: "אני הולך לנגן כעת את החלק המיוחד והפרטי שלי ביצירה של הקב"ה".

ראוי לסיים סיפור מופלא זה בדברי הגמרא במסכת סנהדרין: "לפיכך נברא האדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא".

באדיבות אתר 'דרשו'.